"הבור" וההבל
איך אפשר להסביר את אסופת ההבלים שירדה עלינו לאחר שנחשפנו לבניית "הבור" החדש בהרי ירושלים? אשרי האזרחים שממשלתם דואגת לעצמה בכל מצב ובכל מחיר
יצא הסולטן לשוטט בגנו ויד (יש אומרים של הווזיר הגדול ויש אומרים של ליצן החצר) תפסה בקרסולו. אמר הוד רוממותו לפוחז: דינך מוות אלא אם כן תמצא מיד תירוץ חמור מן הפשע עצמו. חשב האיש – וצל הגרדום מחדד, כידוע, את פעולת המוח – ומצא. בעצם, רציתי לתפוס את הקרסול של אשתך, אמר, וזכה בחייו. וכנראה גם במעמד בכיר במערך הדוברות של ממשלת ישראל. שאם לא כן, אם אין במערך הזה מומחה-על לאמירות נואלות, איך אפשר להסביר את אסופת ההבלים שירדה עלינו לאחר שנחשפנו לבניית "הבור" החדש בהרי
ירושלים?
דומה שזכויות היוצרים על עצם הרעיון של "הבור" היקר הזה, המיועד להגן על שליטינו במצבי חירום קיצוניים, אינן של ממשלת שרון השנייה. אם עבודות הכרייה החלו בשלהי 2002 ואם לא קרה אז נס מיוחד במינו של קיצור מדהים בדיונים ובהליכים ביורוקרטיים, ברור שההחלטה התקבלה לפחות כמה חודשים לפני כן. אדרבה, יש אומרים שהיא נולדה כבר במלחמת המפרץ, ב-1991, ולא מתה אחר-כך. בכל מקרה, גם העבודה – לא רק הליכוד – נושאת במידה של אחריות, ולכן מדובר במנטליות משותפת לשתי המתחרות העיקריות על הכתר (ועל הזכות לרדת בבוא העת לסתר המדרגה). מדובר בבעיה כללית של איכות שלטונית, והתירוצים יעידו.
הטילים העיראקיים של 1991, אומרים לנו, נפלו בגוש דן, קרוב מאוד ל"בור" של צה"ל. הטילים האיראניים וטילי חיזבאללה של המלחמות הבאות ישוגרו גם הם לאותו כיוון, ולכן כדאי להקדים תרופה למכה ולברוח לכיוון דרום-מזרח, להרי ירושלים, שנמצאים כידוע באזור נעלם מעבר להררי חושך. נניח לרגע שאפשר לקנות את ההזיה העלובה הזאת ולהאמין שכך אכן תינצל הממשלה ביום הדין. אבל מה יהיה אז על המטכ"ל, שיישאר בקו האש ויספוג את כל הטילים שהשרים ינסו להימלט מהם? האם ישראל במצב מלחמה תוכל להסתדר בלי הפיקוד הצבאי העליון שלה?
נראה שכן, נראה שזו הנחת העבודה של הממשלה. עובדה, לא זו בלבד ש"הבור" הצה"לי אמור להישאר במקומו הנוכחי ובמנותק מהמחסה המיניסטריאלי הכאילו-בטוח ממנו, בקרבת הבירה – ההסבר הרשמי כולל הנמקה אידיאולוגית לכך. אכן, בכל המלחמות מאז היות "הבור" הזה נמצא בו מקום לשרים הבכירים והם היו יכולים לפקח מקרוב על הגנרלים, אבל עכשיו נאמר כי אין זה ראוי שמערכת שלטונית תתנהל ממתקן צבאי. לכן מותר להפקיר את המטכ"ל לבדו לטילים המטווחים של האויב. לכן, למען הקיום המתמיד של עקרונות דמוקרטיים נאצלים כאלה, חשוב להשקיע הון עתק ב"בור" נוסף, אזרחי למהדרין.
ואם לא די בכך, הוסיפו גורמים בלשכת ראש הממשלה ש"זה מסובך לוגיסטית להעביר את כל הגורמים הרלבנטיים לתל-אביב בשעת חירום". מטבע הדברים לכל מה ש"מסובך לוגיסטית" יש מחיר נקוב בכסף. אם מכפלת המחיר הזה במספר שעות החירום הצפויות ב-50 השנים הבאות מתקרבת למחיר "הבור" החדש, הפרוייקט הזה הוא בגדר הסביר. לפי כל הסימנים המצב שונה לחלוטין.
ועוד לא אמרנו מילה אחת על סדר העדיפויות האופטימלי של הקצאת כספים לביטחון הלאומי – ועל ממשלה שדואגת לעצמה יותר מאשר לאזרחיה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
