היבלת הקטנה של קיבוץ צובה

את פארק השעשועים 'קיפצובה' לא בטוח שצריך להציג. האתר, בשולי קיבוץ צובה בהרי ירושלים, כבר הספיק לקנות לעצמו שם של מקום בו ילדים יכולים להעביר כמה שעות בלי להרגיש שהזמן עובר.

בחורף מרוכזים המשחקים באולם אחד גדול ומקורה, ובימי שמש המתקנים המתנפחים הם החגיגה, לצד אופנועים חשמליים, מכוניות מתנגשות ומשטח החלקה סינטטי דמוי קרח. בחוץ יש תמיד שולחנות וכיסאות, כך שאתם יכולים להביא איתכם את האוכל מהבית או סתם לשבת וליהנות מהאוויר. ואפשר לאכול גם במסעדה הצופה לנוף מקסים (המבורגר 12 שקל, ארוחת ילדים 24).

אבל יש עוד הרבה מעבר לזה. זוג שרוצה להתפנק על ארוחה נעימה, הבראנץ' של מסעדת מלון בלמונט, יכול לעשות את זה כל יום שישי בין 10 בבוקר ל-2 בצהריים. אתי, האחראית על המקום, מקבלת אתכם עם פונץ' מעורר. אחר כך יחכו לכם הרבה גבינות, סלטים, ריבות שנרקחות במקום ולחם מאבו-גוש. עוד בתפריט: הנוף היפה של שרידי המבצר הצלבני בלמונט, עין-רפא ויישובי ההר. מחיר התענוג 68 שקל לאדם.

הר? שיהיה

אם אתם מתארחים במלון בלמונט, מגיע לכם סיור חינם באזור. אם לא, תכינו 10 שקלים. כל שבת, ב-10:00, יוצא סיור. מה יש לראות? שאלה כזאת עלולה להרגיז את יעקב הצובאי, שכבר 50 שנה נושא את השם הזה.

הסיור הקטן מסביב לצובה מתחיל בבמת הסלע, הנמצאת במדרון הכרמים שבין המלון לבין בית-נקופה. קצת הפריעו לי כל הגדרות מסביב, אבל יעקב אומר שזה נגד הצבאים הפוגעים בעצי הפרי. במת הסלע היא משטח שהיה בעבר מחצבה, מקום לדריכת שמן ויין ואפילו מגרש משחקים. היום נמצא כאן אתר הנצחה לנופלים מהקיבוץ. מסביב, עשרות מערות קבורה, שחלקן הגדול עדיין לא נחפר.

מבמת הסלע יש תצפית יפה אל תל צובה, שיעקב מתעקש לקרוא לו הר, ולפעמים "התבור הקטן". צובה, הוא אומר, בא מהמלה 'צבה' - התנפח. ואכן, התל נראה כמו שלפוחית, או יבלת קטנה. הר? שיהיה.

חוזרים אל מרכז הקיבוץ ופונים לפי השילוט לכיוון המעיין. ביום טוב תופסים מכאן תצפית מצוינת עד בית-ג'אלה ובית-לחם. בשלב מסוים מפנה שלט - 'לאלון'. כדאי לרדת מהכביש ולגלות עץ אלון בן כמה מאות שנים, כנראה העתיק ביותר בכל הרי ירושלים, שנותר במקום בו היה בית קברות מוסלמי (כמה שרידי קברים מסביב). ויקטור גרן, נוסע צרפתי בן המאה ה-19, מתאר איך הוא הולך מקסטלום לצובה ומספר שתושבי המקום לקחו אותו אל בית הקברות והראו לו עץ עתיק, שבימי שרב כל בני הכפר חוסים בצילו.

בסמוך לו יש גזע אדיר ממדים של זית ישיש, שלמראהו כדאי להיזכר בסיפור המוסלמי על מוחמד שהלך לעולמו. העצים התאבלו והשירו את עליהם, רק הזית נותר ירוק-עד. באו העצים בטענות לזית שהוא לא מתאבל על מות הנביא. אמר להם: אתם מתאבלים כלפי חוץ, ואני לבי נשבר... אגב, מול הזית הזה עמד ה'תאבות', מקום טיהור המת לפני שקברו אותו.

פה גם משגשג אירוס ארם-נהריים, שלא בכדי מכנים אותו אירוס בית-הקברות, שכן הוא אופייני לבתי קברות מוסלמיים.

אל המעיין

מכאן אל עין-צובה, בירידה ממגרש החנייה. כדאי להציץ בתרשימים מאירי העיניים של מערכות המים, לפני שנבלעים במנהרה של מעיין השכבה. הולכים לאורך הזרימה 40 מטר, עד שמגיעים לאולם שבו יש נביעה עיקרית ומשנית וקשת הרודיאנית מקורית.

חדי העין שיעמדו על המאגר שבנה הקיבוץ, יבחינו באקוודוקט ההולך לאורך מדף הסלע ומוביל אל מאגר עתיק שנפחו כ-90 קוב. בני הקיבוץ לא ידעו על קיומו, ולכן בנו את הבריכה הנוכחית. גם על כביש צובא-ירושלים יש מאגר עתיק, בו ניתן לבקר רק בתיאום מראש.

לאור שבע המדרגות היורדות אליו, ויכוח מר מתנהל אם שימש יהודים מאמיני ישו או סתם יהודים. בפנים תמונה מסעירה של יוחנן המטביל, מהתקופה הביזנטית, שעיניו נוקרו על-ידי מוסלמים בתקופה מאוחרת. המאגר נבנה כדי לאסוף מי שטפונות בערוץ, אבל כנראה נסתם לגמרי בסחף באחת הפעמים.

להדרכה: יעקב הצובאי 637601 - 055, או אמנון שיפמן 637901 - 055.

ומה הלאה?

מכאן, שתי אפשרויות. לאלה המדרימים לכיוון בית-גוברין מומלצת ארוחת צהריים בקלע-דוד ליד גבעת ישעיהו - יקב ומסעדה שיושבים בלב כרמי הריזלינג. יופי של גבינות, סלט משובח (לא מעט בגלל שמן הזית המקומי), חביתה דקה ומעודנת עם בצל ופטריות. פתוח כל יום מ-9 בבוקר עד אחרון האורחים (בימי ראשון רק לקבוצות). טל' 9994848 - 02. 

אופציה שנייה לסיום היום היא ביקור בגן החיות בירושלים, בהתנהלות איטית בשבילים תוך הפוגות על הספסלים, מול הנוף הנשקף בין הכלובים. בעיני זהו אחד מגני החיות היפים ביותר.