וזוהי רק ההתחלה

מעבר לאדי אלכוהול של שיכורי הניצחון, חובה היום לראות בבהירות לא רק את שמחת האתמול, אלא גם את דאגות המחר והמחרתיים: לכידתו של סדאם חוסיין עלולה לא לבשר את סוף המלחמה בעיראק, אלא את תחילתה של מלחמה אחרת. כדברי המשורר: "השיר לא תם, הוא רק מתחיל".

חופן שבחים מגיע כמובן לכוחות האמריקניים, שהיקפם אינו ידוע, ושהאמצעים שעמדו לרשותם עדיין נסתרים. הם עשו מלאכתם כדבעי, וכמו שנאמר, בפראפרזה: "אף על פי שהתמהמה – בוא יבוא". והוא בא בגדול – רודן בתוך בור אשפתות.

עכשיו, אחרי ההישג הגדול, מחזיקים האמריקנים בתפוח אדמה לוהט: מי ישפוט אותו? היכן? בבגדד? בוושינגטון? בהאג? ואם ייתם המשפט בגזר דין מוות?

לאמריקנים אויבים רבים. אתמול קמו להם שני סוגים עיקריים נוספים, או שאויבים ותיקים נחלקו לשניים: הראשונים – תומכי סדאם. אלה, כמה מדהים, רבים ונמצאים בעיראק ובאתרים על-פני כדור הארץ. אלה עלולים לפוצץ, לירות, לחטוף, להרוג, לנקום עד תום. יש להם בשלב זה עדיין את הכוח והאפשרויות. כל חייל אמריקני הוא מטרה. כל אתר מערבי מועד לפורענות. העולם החופשי כולו חייב להתעורר בבוקר לעולם אחר: חשדן, בודק, חוקר, לוכד.

האויבים החדשים לעולם החופשי הם אויבים רק מיום אתמול, שראו את התמונות המשפילות מאקרן הטלוויזיה וראו – ורואים – בסדאם חוסיין לא רק את האיש והרודן בעל ידי הדמים, אלא את הערבי המוסלמי, שהושפל על-ידי האדם המערבי, הלבן. מבחינתם ובעיניהם, מאתמול אין זו עוד מלחמת סדאם חוסיין בג'ורג' בוש ולהיפך, אלא מלחמת המערב נגד המזרח, מלחמת האיסלאם נגד הנצרות ואחרים. גורמי איסלאם כבר הכריזו על ג'יהאד. מול אלה חייב העולם שלנו להיכנס לצו 8. כי זוהי רק ההתחללללה- כדברי השיר ההוא.

459 חיילים אמריקנים נהרגו עד אתמול במלחמת עיראק. במושגים של מעצמה – אין זה הרבה. במושגים של שנת בחירות – כל חלל אמריקני יחיד בעיראק הוא כלי ניגוח נגד הנשיא האמריקני והחבורה בפנטגון שעודדה אותו לצאת לקרב.

בעולמנו הנוכחי, בוש יקבל היום זינוק למעלה בסקרים. וול-סטריט יחגוג – אבל מי כפוליטיקאי כמו בוש יודע, שתהילת האתמול היא צרת המחר. המצביעים בעולם החופשי, בארה"ב כמו בישראל, זקוקים כל יום לדרמה מלהיבה שתוביל אותם, לבסוף, אל הקלפי.

 אילו חיכו הכוחות של גנרל סאנצ'ז עד לשבוע הבחירות בנובמבר 2004 – היה ג'ורג' בוש מטייל בשופי ובנחת לתוך הבית הלבן, אבל בעולם המטורף של ימינו, (כמעט) שנה עד הבחירות היא זמן שדי בו כדי לשכוח, וכל-כך הרבה יכול לקרות עד אז. בינתיים נחגוג את הרגע. אין לנו הרבה הזדמנויות לשמוח ולחגוג בשנים האחרונות.

HAIL TO THE CHIEF GOD BLESS AMERICA