בגדים: התוויות לפעמים משקרות
קניתם חליפה שעשויה מ-100% כותנה? אל תתלהבו. יש סיכוי טוב שהיא מכילה גם סיבי פוליאסטר למשל. הבעיה: אין הקפדה אמיתית בארץ על סימון תכולת הבדים. התוצאות: אלרגיות ובעיות עור לרגישים לאריגים סינטטיים
אחת התקנות החשובות בחוק הגנת הצרכן מחייבת כל יצרן או ייבואן לצרף לכל בגד ובגד תווית מפורטת, עשוייה מבד, התפורה היטב או מחוברת דרך קבע למוצר, כלשון החוק. מדובר בחולצות, סוודרים, מעילים, חליפות, מכנסיים, גרביים, הלבשה תחתונה, כלי מיטה ובקיצור - כל מוצרי הטקסטיל.
לצו קוראים 'סימון טובין', ועל פיו יש לציין בעברית את ארץ המוצא של המוצר, האם הוא סוג א' או ב', את שם הייבואן (או היצרן) וכתובתו, הוראות כביסה וניקוי, גודל הבגד ולא פחות חשוב: הרכב המוצר, כלומר שם הסיב ממנו הוא עשוי: כותנה, פוליאסטר, ויסקוזה, משי, צמר, פשתן וכד'. אם הבגד עשוי ממספר סיבים שונים - יש לציין באחוזים את כולם, בסדר יורד.
החוק ברור למדי ורוב היצרנים והיבואנים אכן עומדים בו. הבעיה מתעוררת, כאשר באים לבדוק את אמיתות הכיתוב על התוויות, בעיקר במה שנוגע להרכב הבד.
"אנחנו מגלים לעתים קרובות, כי על תוויות רבות הכיתוב כלל אינו נכון, והוא נמצא שם רק כדי לצאת ידי חובה", מסבירה מרים הר-לב, מהנדסת ראשית לטקסטיל במכון התקנים, אליהם פנינו לאחר שהתחלנו לחשוד בנכונותן של תוויות רבות.
התופעה נפוצה בעיקר במוצרים שנמצאים בשווקים או בחנויות שכונתיות, או בחלק מהסחורות שמגיעות מטורקיה, הודו או סין. "אפשר למצוא בדוכנים שמלות או חליפות נשים עליהן כתוב 'כותנה-ויסקוזה' בלי ציון האחוזים, או 'פוליאסטר-ויסקוזה' ללא קשר למציאות", אומרת הר-לב. במקרים רבים אחרים, לא מתייחסים לרכיבים נלווים כמו ביטנה או צווארון, שגם את ההרכב שלהם צריך לציין.
לא פעם מגיעים אלינו מהמכס מוצרים לבדיקה, ואז אנחנו מגלים שהכיתוב אינו נכון כלל. כותונת לילה מטורקיה, לדוגמה, עליה היה כתוב 100% כותנה, התגלתה כעשויה כולה ניילון. שמיכות ארוגות, שעליהן כתוב 100% אקרילן, הכילו גם כותנה. גרביים שעליהן היה כתוב 100% כותנה נמצאו כמכילות סיבים רבים נוספים, שלא צויינו.
מה בכלל יכול הצרכן התמים לעשות נגד הטעיה כזו? מתברר שכלום. בדרך כלל הוא אינו מבין גדול בסוגי סיבים, והוא גם אינו יכול לקחת את המוצר לבדיקת מעבדה. לכן לא נותר לו אלא להאמין למה שרשום על התווית.
אלרגים לצבע הבד
למה בכלל חשוב לפרט את חומרי הגלם שמהם עשוי הבגד? קודם כל בגלל הזכות לדעת. כשם שאנחנו רוצים לדעת מה מכיל המזון שאנחנו מכניסים לפה, אנחנו רוצים לדעת גם מה אנחנו לובשים. זה חשוב לא רק לטבעונים או לחרדים, שלהם כללים משלהם, אלא גם לכאלה שעלולים לפתח גרוי או אלרגיה לבד כזה או אחר.
גרביים, לדוגמה, עלולות לגרום לפטרת באצבעות הרגליים, אם אינן עשויות 100% כותנה. או חזיות, שעלולות לגרום לגרוי בבית השחי. ניילון עלול לגרום בעיות ללא מעט אנשים, ביניהם תינוקות בני יומם, שלובשים בייבי-גרו. ויש כאלה שאינם מעוניינים לעטות עליהם בגדים או חלקי בגדים העשויים מעור, או כאלה, שסובלים מהביטנה בחליפה, שבאה במגע ישיר עם העור.
זו בעיה גדולה, אומרת ד"ר אנטה לזרוב, מומחית לרפואת עור ומנהלת השירות לרגישות ממגע בבית החולים מאיר בכפר-סבא. במחקרים שערכנו לאחרונה גילינו, שאלרגיה לטקסטיל הרבה יותר שכיחה ממה שחשבו עד כה. בדים סינטטיים מסויימים עלולים לגרום לגירויי עור, בעיקר במזג האוויר הלח שלנו, שגורם להזעה רבה, אומרת ד"ר לזרוב, שחקרה רבות את הנושא.
לא מדובר רק בסוגי בדים אלא גם בצבעים, שבהם משתמשים כדי לצבוע את הסיבים השונים, וכן בחומר הנקרא שרף, שבו משתמשים לעיבוד הטקסטיל כדי למנוע התקמטות הבד. מתברר שחלק מהצבעים ומהשרפים הם אלרגניים וגורמים למרבית המקרים של אלרגיות בישראל.
ד"ר לזרוב אומרת עוד, כי באירופה קיימת מערכת מידע, שמאפשרת לקבל אינפורמציה על הרכב הבד וחומרי הגלם שממנו הוא עשוי, וכרגע אף מתקיימים שם הליכים לאיסור השימוש בצבעים מסויימים, הידועים כגורמים לאלרגיות. "בארץ אין שמץ של מודעות לנושא", היא מסכמת. "קשה מאוד לקבל מידע מפורט על הרכבי הבדים, בעיקר כשהם מגיעים מהמזרח או ממדינות שאינן מקפידות על דיווח".
הרבה הטעיות בגרבים
הסיבה שבגללה יצרנים רבים לא מציינים את ההרכב הנכון היא, כמו תמיד, חסכון. חומרים סינטטיים כמו פוליאסטר או ניילון זולים הרבה יותר מכותנה או צמר, ולכן נעשות רוב ההטעיות בתחום זה.
את הבדים נוהגים מומחי הטקסטיל לחלק לפי 4 תכונות עיקריות: עמידות (בפני קריעה או שחיקה), ספיגה (מפני זיעה ולחות), מגע (חם, רך או קר) וכמובן עלות. צמר נחשב למעולה מבחינת ספיגה ומגע אך לבינוני מבחינת עמידות, ואילו פוליאסטר נחשב עמיד ביותר אך ספיגת הזיעה שלו היא אפסית וגם עלותו נמוכה. הכותנה נחשבת עמידה וחזקה וספיגתה מעולה - אך היא מתקמטת בקלות. יצרנים או ייבואנים שאינם אמינים בוחרים לכתוב לעתים מה שנראה להם שיפתה יותר את הלקוח לקנות את המוצר ולאו דווקא את האמת.
על גרביים, לדוגמה, נכתב לעתים תכופות שהן עשויות 100% כותנה. כדי שיהיו עמידות וגמישות יותר מוסיפים להן פוליאסטר או ניילון, אך לא תמיד מציינים זאת. הבעיה בגרביים גדולה שבעתיים, שכן הצרכן נוטה לזרוק את התווית מיד לאחר פתיחת המוצר, כך שאינו יכול לחזור ולבדוק האם הפטרת שפשטה בין אצבעותיו נגרמה מהגרביים.
אחת היצרניות שמקפידות על רישום מדוייק של התוויות היא חברת בגיר. "מכיוון שהשוק העיקרי שלנו נמצא באנגליה אנחנו מחוייבים לסטנדרטים של מרקס-אנד-ספנסר, גם לגבי הסחורה שנמכרת בארץ", מסביר משה גדות, מהנדס טקסטיל ומנהל חטיבת אירופה והמזרח התיכון בחברה. התקנים שלנו מאוד מחמירים ובנויים כך, שלא נהיה חשופים להגשת תביעות נגדנו מצד צרכנים.
אנחנו דורשים קודם כל הצהרה מדוייקת של יצרן הבד לגבי ההרכב, ואחר כך בודקים את אמיתותה במעבדות מרקס-אנד-ספנסר באנגליה. בגיר תופרת חליפות גם למגזר הדתי-חרדי ולכן על חליפותיה מצויין גם, שאין בהן חשש לשעטנז (ערבוב פשתן עם צמר), עובדה שמאושרת על-ידי רב.
קנייה בחנות מוכרת או מיצרן אמין עשויה להפחית את הסכנה ברישום מטעה, אומר גדות.
גם סמנכ"ל שיווק וסחר בחברת דלתא, ורדה שרעבי-כהן, טוענת שהמפעל שלהם מקפיד על הרכבי הבדים. בנוסף היא אומרת שאין להאמין לאף יצרן שכותב על הגרב 100% כותנה. גרב כזו איננה אלסטית ואי אפשר בכלל לגרוב אותה. לכן חשוב שהצרכן יידע בדיוק איזה חומרים נוספים נכנסים למוצר ובאיזו כמות.
בודקים מדגמית בלבד
עו"ד יצחק קמחי, הממונה על הגנת הצרכן במשרד התעשייה, המסחר והתעסוקה, מסביר שפקחי המשרד עוברים בשווקים ובחנויות ובודקים האם בכלל יש על הבגדים סימון, וכי המכס בודק מדגמית האם יש סימון תקני על המוצרים המיובאים עוד בכניסה לארץ. הבעיה שבדיקת אמיתות הסימון יכולה להיעשות רק במעבדה.
משרד הממונה על הגנת הצרכן מכין בימים אלה תיקונים משמעותיים לצו סימון מוצרים. "מבחינות רבות הצו אנכרוניסטי ולכן החלטנו לפשט אותו, בעיקר בתחום הטקסטיל", אומר קמחי. "על הנוסח הסופי מתקיימים דיונים עם הסוחרים והצו טרם אושר סופית על ידי ועדת הכלכלה של הכנסת, אך אני מקווה שזה יקרה בקרוב".
בין השאר, כולל התיקון לצו את הדרישה לציין על כל בגד את אחוזי ההתכווצות שלו לאחר הכביסה, אם הוא עולה על 2%. קשה להאמין, שכל היצרנים או הייבואנים יעמדו בגזירה הזו. אם אינם עומדים באמיתות הרכב הבד, כיצד יעמדו באמיתות אחוזי התכווצותו?
ומה אומרים בהנהלת המכס, שתחת ידיה עוברות רוב סחורות הטקסטיל? "אנחנו בודקים בסך הכל כ-6%-5% מכלל הבקשות לשחרור טובין, ובתוך זה אחוז הטקסטיל קטן מאוד", מסביר אדולף קניטל, מנהל תחום בכיר לסיווג וחוקיות הייבוא באגף המכס.
לדבריו, "באותו אחוז מזערי של סחורות, אנחנו בודקים האם הסימון על פי חוק. אם אנחנו מוצאים סחורות ללא סימון כלל או שהסימון אינו לפי הכללים אנחנו מטילים על היבואן כופר או מפנים תלונה למשרד התמ"ת, שמגיש מצידו כתב אישום. אין לנו מעבדות ולכן אין לנו אפשרות לבדוק האם הסימון נכון או מטעה".
מדוע לא תשלחו מדי פעם דוגמאות לבדיקות מעבדה, לפחות כדי להרתיע את הייבואנים מהטעיות?
קניטל: הנושא נמצא כעת בבדיקה משפטית שלנו, כדי שלא נהיה חשופים לתביעות מצד הייבואנים. צריך לזכור, שהם אלה שצריכים על-פי החוק לשאת במחיר הבדיקה. בנוסף, הבדיקות אורכות זמן, הסחורה שלהם מתעכבת ונגרם להם נזק. צריך גם למנוע איפה ואיפה: כאשר נבדקת סחורה של ייבואן אחד, בזמן הזה משתחררת סחורה של המתחרה שלו.
מצב דומה קיים בתחום מוצרי החשמל, אלא ששם כן בודקים מדגמית את רוב הסחורות בגלל הבטיחות.
לגבי מוצרי חשמל קיים תקן רשמי, המחייב בדיקת מכשירים, אך לגבי מוצרי טקסטיל לא קיים תקן כזה.
לפנייה לכתב/ת 
תווית. שלא יעבדו עליכם
צילום: גבי מנשה
מומלצים
