רמת הגולן: גן חיות רוחש בטבע

הגשמים הקפיצו הכל ברמת הגולן. הצבאים וחזירי הבר משתגעים הכי הרבה מהנביטה הרעננה. הראש שלהם כל הזמן למטה - אוכלים ואוכלים. זו גם העונה שהבלוטים של אלון התבור, העץ הכי נפלא בארץ, נופלים לקרקע. חזירי הבר עטים עליהם, כי הם מלאים חלבון.

החלטנו לצאת בעקבות חזירי הבר. אנחנו זה ליאור כסלו, חיית טבע פרועה ומדריך טיולים בשאר הזמן, הבן הצעיר שלי ניתאי, ואני. מה שתקבלו כאן זה לא ממש מסלול מסודר, אלא איזשהו מתכון להתפרעות באחד המקומות הבודדים בהם עוד ניתן לעשות את זה - רמת הגולן.

כדי להצליח לקום בשעה מוקדמת, העברנו את הלילה במושב רמות, בבתי העץ של משפחת אורן. צריך להגיד משהו על המושב הזה, שהפך למעצמת תיירות. איך שנכנסים מקבלת אותנו מכה של שלטים על צימרים וכל השאר. אני, לתומי, זכרתי את הימים הראשונים, לפני עשור לערך, ואת הקרוואנים של איתן ליס על שפת המצוק. תשכחו מזה. לא ספרתי, אבל יש המון, משהו בין 120 ל-130 צימרים. בד בבד עם החקלאות שהולכת ודועכת, אפילו הבננות ייעלמו בסוף.

החבר'ה למדו גם שכלכלית לא כדאי כאב הראש של צימר אחד, וכבר עדיף שש או שבע יחידות. זה בדיוק מה שמשפחת אורן עשתה. במבצע מדהים היא העמידה בארבעה חודשים שבעה צימרים לתפארת, עם פיתוח סביבתי מרשים. יש כמובן גם ג'קוזי, לא קטן בכלל. זאת, אגב, השאלה הראשונה של אלה המצלצלים לבקש פרטים. לצד מערכת הסטריאו טלוויזיה יותר טובה משלי, בקבוק יין לבן נחמד ועוגה של בעלת הבית שהבן שלי טרף. לשאלה אם זה יפה כמו באינטרנט, התשובה היא כן. וגם נעים מאוד. יקר או לא, תחליטו אתם. באמצע השבוע 450 שקל לזוג ללילה, בסוף השבוע 600 שקל.

מאחר שמסעדת חווה בכפר היתה סגורה ביום ראשון, החלטנו לצאת להריח את הלילה ולטרוף משהו במסעדת הבוקרים של מרום-גולן. נסיעה בלילה תמיד שווה, אתה אף פעם לא יודע מה תראה. על הכביש עמד לו תן ואכל דומים, פירות השיזף. ליאור האיר עליו בפנס רב העוצמה שהביא ואמר לו, "יאללה, תתחפף, לפני שמישהו ידרוס אותך". היום התנים הם אחת הבעיות הגדולות של הרמה, כי האוכלוסיה שלהם התרבתה מעבר למה שהגולן יכול להכיל. בזמן האחרון התחילו לצוד אותם כדי לדלל את מספרם.

רצינו לראות זאבים בלילה. עצרנו ליד מכלאות הבקר של מרום-גולן, אבל המזל לא שיחק לנו, אז העברנו ערב בשרי לא רע במסעדת הבוקרים. היין האדום, הגולני לסוגיו, הלך לא רע.

להקת ליווי: אדומי-החזה

למחרת בבוקר היינו חדשים ונמרצים. חשבנו על החזירים. נכנסנו לשמורה של יהודיה, אזור שכל כולו הוא אולי קילומטר על קילומטר, אבל עולם ומלואו. בדרך פגשנו את ג'יבלי מחוות הבקר ביהודיה. עוד פעם הרימו לו עגלים. הרי כולם יודעים מהיכן באים הגנבים, אפילו כתבו על זה לא פעם, אבל אין מי שיטפל בתופעה. אתה רואה בן-אדם, אידיאליסט, ציוני, בוקר בנשמתו, וכל המפעל שלו יורד לטמיון בגלל חבורת פורעי חוק שחשקה נפשם בעגל ובפרה לא להם.

ירדנו לתוך השמורה. מיד ראינו נבירות של חזירי בר, במיוחד מתחת ומסביב לעצי האלון. החבר'ה האלה מסוגלים להרים חתיכת אבן לא קטנה כדי לנבור תחתיה. כשאתם רואים בלוטים שלא נאכלו, תרימו אותם ותזרקו בין הסלעים. עשיתם מצווה, ואולי יהיה עץ על שמכם. אם תשימו לב, כל העצים גדלים בין גלי האבנים, שהרי שם לא משיגה אותם תאוותנות החזירים.

שמענו פתאום את הקול המיוחד של אדום-החזה. אחת התופעות היותר מעניינות היא שאדום-החזה מלווה את חזירי הבר בזמן הנבירות. הוא עט על מקומות הנבירה ומחפש בהם תולעים וחרקים למאכל. ידענו שהחזירים בסביבה. החיפוש התחיל להעלות אינסטינקטים של ציידים.

הקטע עם חזירי בר הוא שאתה לא רואה ולא רואה, עד שפתאום אתה רואה, ואז אתה לא מפסיק לראות. אם אתם עושים רעש, הם יגיבו ממרחק של כ-100 מטר. החבר'ה האלה הרי לא ממש רואים, עיוורים כמעט לגמרי. אם אתם אלה שמזהים אותם ראשונים, אתם יכולים להתקרב אליהם בין הטראסות עד למרחק של כעשרה מטר.

אבל השניים הראשונים שראינו, שני זכרים צעירים, זיהו אותנו והתחילו לדהור. הכרנו אותם, הם נהגו להסתובב עם הזכר הענק שמת בשנה שעברה. הלכנו בעקבותיהם בכיוון הזוויתן. תוך כדי כך עולם ומלואו, מנותק לגמרי מכל מה שקורה מסביב. חלמוניות בפריחה, גיבתון, עפרוני, חכלילית הסלעים, חוחיות וכמובן חוגלות. גם לא מעט דורסים: נשרים, חיוויאי, רחם ועקב עיטי.

ראינו צבאים רועים

אחר-כך נתקלנו בתחנת סימון של צבי טריטוריאלי, שסימן את גבולות הגיזרה. נכון שזה לא היה חדש, עניין של יום או יומיים, אבל ידענו שהם בסביבה. ראינו אותם במרחק של 300 מטרים והם התחילו במנוסה. צבי זה לא חזיר, שיכול להילחם. תורת ההישרדות שלו היא המנוסה. הוא שומע טוב, רואה מצוין וחי בעדר שמגן עליו.

לא סתם אמרו "צבי קל רגליים", בשניות הם נעלמו. אבל הם היו מעט, ארבעה או חמישה. איפה המראות המדהימים של העדרים הגדולים? האוכלוסייה בצפון ובמרכז רמת הגולן התאוששה קצת, אבל זאת של הדרום - כמעט נעלמה.

החלטנו לחפש עוד חזירים. אנחנו בערוץ קטן עם מים ובוץ, שיוצא ממש מנקודת השילוט. חץ אחד מפנה למפל הזוויתן, השני לנחל זוויתן תחתון. התחלנו לעלות בשקט בכיוון החץ השני, הפעם לא מקשקשים. הרוח לא היתה לטובתנו, גם להקה של חוגלות סימנה לכל מי שנמצא בשטח שאויב מתקרב. ואז ראינו לפתע זכר מרשים. הוא לא היה פראייר, עזב את הערוץ והחל לטפס במדרון. מיד אחריו הופיעו עוד 10 ואולי 12 חזירים - זכרים, אמהות וכמה גורים מהשנה שעברה. הם לא ממש התרגשו מאיתנו, עלו במתינות, עצרו ליד עץ אלון, כירסמו עוד קצת ונעלמו מאחורי אחת הטראסות.

החלטנו לשנות כיוון ולנסוע לעבר הציר המזרחי. בדרך, בין צומת יהודיה לצומת קצביה, עמדו ורעו כמה צבאים. כך היה גם הלאה. עלינו לתל פארג', ישבנו וצפינו. פה ושם שוב נראו צבאים, אבל הרבה יותר פרות קהות מבט. כך גם לכיוון תל סאקי ותל ג'וחאדר, שאליו כדאי מאוד לעלות לתצפית.

לפני הפרידה מליאור כסלו נברנו גם אנחנו באדמה. באזור הזה, אחרי גשם טוב, תמצאו פטריות כמו פקועה, שמפיניון הבר, נרתיקון דביק (חומה עם כיפה דביקה) ואוזנית הקלח (פטריה ענקית, מצוינת על המנגל). הכל טוב ויפה אם אתם שולטים בחומר, אבל מי שלא מבין שלא יעז לגעת.