פתח תקווה: בת 21, 100 ק"ג – ומלכה

כשלירז אסייג מתיישבת במסעדה ומזמינה סנדוויץ' עסיסי, תמיד יש בסביבה כמה צעירות בעלות גזרת שלד שנועצות בה מבטים. "הן בטח שואלות את עצמן איך אני מרשה לעצמי לרדת על כל-כך הרבה קלוריות, אבל אני מסתכלת עליהן ברחמים. כאלה שדופות. מקרוני. קולב עם עור. הן אוכלות בעיניים את מה שאני אוכלת בשיניים, וכדי לנחם אותן אני מציעה להן חסה או ביס".

בת 21, 100 ק"ג – ומלכה. מקום ראשון בתחרות "השמנה והיפה". אפילו אם תגיח מולה הפיה שמסוגלת למלא כל משאלה, היא לא תבקש לרדת במשקל. "להיות רזה?" היא מעקמת את אפה, "איכס. רק בישראל רזון הוא מילה נרדפת ליופי. בכל העולם מעריכים נשים שמנות בתור סקסיות ונשיות. זה כיף לשכב עם אישה שמנה, יש יותר שטח לגעת, יש במה לצבוט. בעלי תמיד אמר שאני הכי מהממת, הוא זה שהמליץ עלי לתחרות ועכשיו זה רשמי. אני שמנה ויפה עם תעודה".

מאז שלירז זוכרת את עצמה היא שמנה. "בתמונות ילדות אני נראית כמו כדור מסטיק שמתגלגל. אמא שלי מרוקאית שאוהבת לבשל, אפייה היא האומנות שלה, ובזכותה תמיד הייתי מרופדת". הוריה דווקא לא שמנים, היא מעידה ("אמא הולידה שישה ילדים והתמלאה, ומה שמצחיק זה שאבא השמין בכל ההריונות שלה") ומסרבת לגלות את שם משפחתם. "ההורים שלי דתיים, חרדים, אחי לומד בישיבה, וכל הסיפור של מלכת יופי לא בשבילם".

מי ירצה אותך?

היא גדלה בפתח-תקוה, למדה באולפנת ישורון, יצאה לשירות לאומי ("בשנה הראשונה עבדתי בנס-ציונה, בפנימייה של ילדים שהוצאו מבתיהם בצו בית-משפט, ובשנה השנייה בחוות סוסים, כמדריכה ברכיבה טיפולית") ומעולם לא סגרה יממה מבלי לשמוע את המשפט: "יש לך פנים כאלה יפות, למה את לא מרזה?"

"יש אנשים שאמרו לי את זה בנחמדות, וגם יש כאלה שירדו עלי כסאח", מספרת אסייג. "בבית-הספר דווקא לא הציקו לי. למדתי במסגרות דתיות, של בנות בלבד, ואף-פעם לא קראו לי 'דבה' או 'פילה'. אני חושבת שהבנות הרבה יותר עדינות כשאין בנים בסביבה, והראש שלנו היה בלימודים, לא בגיזרה. אבל אחותי הגדולה תמיד אמרה לי, 'תראי איזה שמנה את. איך תמצאי בעל? מי ירצה אותך?' ועובדה, אני התחתנתי לפני שנה וחצי והיא עוד רווקה.

"בגלל הלחץ של אחותי החלטתי לעשות דיאטה. זו היתה השגיאה של החיים שלי. בכיתה ז' עשיתי דיאטה של שזיפים ומים, ירדתי הרבה, אבל הייתי על הפנים, מה-זה מדוכאת. כל הזמן בוכה. ידעתי שכל המשפחה מסתכלת לי בצלחת, אז בלילה הייתי גונבת ממתקים ובבוקר אמא שלי היתה מוצאת עטיפות של שוקולד מתחת למיטה. בסוף תפסתי את עצמי ואמרתי, 'מה עדיף? להיות שמנה וצוחקת או רזה ומדופרסת?' ואיך שחזרתי לאכול התחלתי לחייך כמו תמיד".

אוכלת מה שבא לי

המשקל שעליה מעולם לא הפריע לה להיות מטופחת. "להיפך, דווקא בגלל שיש לי הרבה שטח, אני מטפחת אותו מאוד, תמיד מאופרת, לבושה יפה. לא נכנסת לחנויות של המקרוני, רק למידות גדולות, קונה מספר 4 (מתוך 6), גם ג'ינס, ובקיץ הולכת לשפת הים עם בקיני ופריאו מעל התחתון. מהמבטים שנועצים בי, אני מבינה שזה כיף להסתכל.

"יש שמנות שלא מקבלות את עצמן. חולמות על ניתוח לקיצור הקיבה – דבר מזעזע, עושה לי צמרמורת, או חיות מדיאטה אחת לשנייה. אבל אני, אוכלת מה שבא לי – שוקולדים, תפוחי-אדמה מוקרמים, פסטות, ונהנית מהחיים".

את קובי אסייג, בעלה (בן 28, עובד בנמל אשדוד) הכירה לירז בתיווך חברה לשירות הלאומי. "עשיתי אצלה שבת, בחיפה, והיא ביקשה שאצטרף לביקור אצל ידיד שנפצע בתאונת דרכים. בהתחלה לא רציתי אבל היא אמרה לי שזאת מצווה, אז הלכתי איתה. קובי נראה אז כמו רובוטריק, עם מסמרים בראש ומתקן על הצוואר. אחרי חודש הוא הציע לי נישואין ואחרי שלושה חודשים התחתנו. ההורים שלי שמחו שאני מתחתנת ולא מתפרפרת, ומאז שאנחנו ביחד, העליתי עוד במשקל בגלל שהוא אוהב כל סנטימטר וכל קילו שלי. אנחנו מבשלים ביחד, ובכל הזדמנות יוצאים למסעדה".

גדולה מהסרטים

בתיכון למדה במגמת תיאטרון, בחודשים האחרונים למדה משחק מול מצלמה, ועכשיו היא מרגישה מוכנה לאודישנים. "מצחיק אותי כשאנשים שואלים אותי אם אני רוצה להיות שחקנית, בגלל שהמשחק כבר מזמן זורם לי בווריד". היא חולת סרטים, חולמת על תפקידים דרמטיים, המודל שלה הוא לבנה פינקלשטיין ("שמנה ונשית, מזכירה את סבתא שלי עליה השלום"), ומוכנה להתפשר גם על תפקידים קטנים. "בתנאי אחד – שלא ידרשו ממני לצום או לרזות. לא, תודה".