זכות חד-סטרית

יותר מ-150,000 איש התכנסו בכיכר רבין לפני יומיים. על הבמה ישבו 25 שרים, סגני שרים וח"כים. כולם באו לקרוא לראש ממשלת ישראל לעצור ברגע האחרון, לחזור בו מכוונתו לעקור יישובים יהודיים ולהגלות את יושביהם כדי לסלול דרך להקמת מדינה ערבית בלב ארץ ישראל.

מדינת ישראל נוהגת כאילו החליטה להתאבד. היא מבקשת להכיר בזכותו של עם זר על ארץ ישראל. כמי שהיה מטובי חיילינו ומגדולי מצביאינו יודע שרון כי במלחמה מנצח לעיתים זה שלא נשבר ראשון. והנה הוא נסדק לעינינו. יש שעות במלחמה שהחיילים הפשוטים אומרים למפקד שנשבר: אנחנו לא נסוגים. זה קו העצירה של העם היהודי, לא נשוב ונהיה גולים. זה מה שאמרו רבבות מלכי ישראל האמיתיים שבאו לכיכר - לקברניט המדינה. קברניט שמחליט לפתע לחלוק את ספינתו עם שודדי ים עתיד לאבד לחלוטין את השליטה עליה.

ארץ ישראל היא מתוקה ומרה. זבת חלב ודבש ודם חללינו ופצועינו. אנו כבר יודעי טוב ורע, ויודעים להבחין ביניהם. גם שרון יודע כי הופקד זמנית על הגן הזה לעבדו ולשמרו. לא לעקור ולא להרוס. המחויבות שלנו לארץ ישראל היא חד-סטרית. אנו אדוניה אך אין לנו רשות לוותר עליה. לא אם חפצי חיים אנחנו.

שרון שלח את המתיישבים אל הגבעות, ועתה הוא מתכוון לעקור אותם משם. הוא שלח חיילים לעמדות הקדמיות של ארץ ישראל ועתה הוא אומר לנטוש אותם. בגינות אריה, הציע הצבא פשרה: המבנים יועברו ממקומם לחלקה בבעלות יהודית פרטית. אבל שרון דחה את ההצעה. דומה שהוא מבקש עימות אלים כדי שבפרובוקציה שתיווצר ירימו מתנחלים ידם על חיילים או שוטרים. כדי להשחיר את פני ההתיישבות כולה. כדי ליצור תדמית של פורעי חוק לרבע מיליון מתיישבים וחלוצים, אלו שרק אתמול קשר עטרות לראשיהם. ובחסות הדה-לגיטימציה הזו מבקש שרון ללכת למהלך הבא של עקירת יישובי הקבע וביצוע טרנספר של יושביהם היהודים.

האחריות הרובצת על מנהיגי המתיישבים היא עצומה. הם חייבים להיאבק בכל כוחם נגד העקירה אך הם חייבים גם למנוע בכל מחיר פגיעה באלו שיבואו לעקור אותם מבתיהם. המאבק על ההתיישבות לא יוכרע בוושינגטון או בהרצליה, לא באולמות בית המשפט העליון ואפילו לא במשרד ראש הממשלה, אלא בדעת הקהל של הציבור בישראל. אם ישכילו המתיישבים לגרום לציבור להזדהות עם מאבקם, אם ינצחו במאבק על דעת הקהל - ישפיל גם ראש הממשלה את עיניו. יצדיע לחיילים הפשוטים, שלא נסוגו מחפירות חייהם.

שרון לא יוכל להתעלם מהגוש הפרלמנטרי הגדול שישב על במת ההפגנה. הוא גם לא יוכל להתעלם מהרבבות שגדשו את הכיכר, ובהם רבים ממצביעיו. בסיטואציה אחרת הוא היה יושב על הבמה עימם ונושא את הנאום הטוב ביותר. היום יריביו הפוליטים אינם מאמינים לו ואלו שהיו שותפים לדרכו חוששים ממנו ומאוכזבים ממנו. מהלך הנסיגה החד-צדדית בניצוחו עלול לעלות לו בשלטונו. ולוואי שזה לא יקרה רק אחרי שייגרם נזק בלתי הפיך לישראל.