מגבלות הכנסת
גם לכנסת ולממשלה אסור לפגוע בזכויות אדם. תפקידו, וחובתו, של בית המשפט לפקח על כך שהחלטותיהן לא יגרמו לפגיעה כזאת
ברוב של 19 נגד 12 קיבלה הכנסת החלטה להביע
את דאגתה מ"גלישת בית המשפט העליון לנושאים שבמובהק הינם בתחום הסמכות והאחריות של הרשויות המבצעת והמחוקקת". זאת בעקבות שתי החלטות של בג"ץ. הראשונה, פסק דין שבו נקבע כי על המדינה להקצות סכום שיאפשר את שילובם של ילדים בעלי
צרכים מיוחדים במסגרות החינוך הרגיל. השנייה, הוצאת צו על תנאי במסגרת עתירה שעסקה בקיצוץ קצבאות הבטחת
הכנסה.
הביקורת שיצאה מהכנסת כלפי החלטות אלה טועה ומטעה, ובכך למעשה חוטאת הכנסת באותו חטא שבו האשימה את בית המשפט - פגיעה בהפרדת הרשויות - בכך שהתערבה בהחלטות לגיטמיות של בג"ץ.
במקרה של חוק חינוך מיוחד, מדובר בחוק שהתקבל על-ידי הכנסת עצמה (בעקבות פסיקה דומה של בג"ץ). משרד החינוך הציע תוכנית מינימלית ליישום החוק, בהתחשב בקשיים הכלכליים, אך לבית המשפט התברר כי המדינה אינה מתכוונת לתת תוספת תקציבית בשנת 2003 או בשנים הקרובות לצורך שילוב תלמידים הנזקקים לסיוע במסגרות החינוך הרגילות. לכן נפסק כי על המדינה לעמוד בהוראות החוק שחוקקה הכנסת, וכי יש להקצות מיד סכום אשר יהא בו כדי להפעיל את החוק, ולו ברף המינימום. לא ברור על מה אם כן יצא קצפה של הכנסת במקרה זה.
במקרה של העתירה שעסקה בקיצוץ בקצבאות הבטחת הכנסה - מאחר שהדיון העלה את השאלה של עד כמה ניתן לקצץ בקצבאות אלה מבלי לפגוע באפשרות של הנזקקים לחיות בכבוד, ביקש בית המשפט מהמדינה להסביר מדוע לא ייקבע סטנדרט לקיום אנושי בכבוד. צו זה מתחייב כדי לאפשר לבית המשפט לבחון את עמדת המדינה, לפיה קיצוץ ממוצע של 30% בקצבאות אינו פוגע בקיום אנושי בכבוד.
הביקורת שיצאה מהכנסת מבקשת להפקיע מבית המשפט את האפשרות להתערב כאשר המדינה לא ממלאת את חובותיה בתחום החינוך ובתחום הרווחה והביטחון הסוציאלי. הטענה לפיה אסור לבית המשפט להתערב בגלל שמעורבים כאן שיקולים תקציביים היא מוטעית: קביעת תקציב המדינה מצויה אמנם בידי הכנסת, אך גם כאן וגם בקביעת מדיניות בתחומים שונים על-ידי הממשלה, אין סמכויותיהם של אלה בלתי מוגבלות.
גם לכנסת ולממשלה אסור לפגוע בזכויות אדם. תפקידו, וחובתו, של בית המשפט לפקח על כך שהחלטותיהן לא יגרמו לפגיעה כזאת, ובמקרה זה בזכות לחינוך ובזכות לקיום אנושי בכבוד. מקרים כמו אלה, כשמדובר בהגנה על החלשים בחברה, שכוחם הכלכלי והפוליטי דל, וכאשר הרשות המחוקקת והמבצעת מזניחה אותם ואת זכויותיהם, הם דווקא מקרים מובהקים הקוראים להתערבות בית המשפט.
ד"ר אייל גרוס, מרצה למשפט חוקתי ובינלאומי באוניברסיטת תל-אביב, חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
