הר חרת - ההר שמזיל דמעות
תוכנית מערב ירושלים, הידועה גם כתוכנית ספדי, היא תוכנית לבנייה עירונית מסיבית ברוב השטחים שסופחו לירושלים בשנת 92'. אחד האתרים בהן מתקדמת תוכנית הבנייה הוא הר חרת, חלק מן הגן הלאומי הר חרת-סטף. גילי סופר מוביל אתכם במסלול שהנוף שלו תיכף ייגמר
תוכנית מערב ירושלים, הידועה גם כתוכנית ספדי, היא תוכנית לבנייה עירונית מסיבית ברוב השטחים שסופחו לירושלים בשנת 92'. אחד האתרים בהן מקדמת עיריית הבירה את תוכניות הבנייה הוא הר חרת, חלק מן הגן הלאומי הר חרת-סטף
רכז שמורות הטבע של החברה להגנת הטבע באזור הרי יהודה וירושלים, אברהם שקד, ממליץ להתחיל את הטיול בסטף. בכניסה לסטף תחנת מידע ותצפית לכיוון הר חרת. "כל תמונת הנוף כאן הולכת להשתנות", אומר שקד בדאגה. מהתצפית ניתן לראות את הר חרת שהולך על פי התוכנית לחבוש כיפת בטון בדמות 7,000 יחידות דיור ולמרגלותיו מתוכנן גשר בן 700 מטרים, שעליו יעבור כביש הטבעת המערבי של הבירה. הכביש מתוכנן להמשיך במנהרה מתחת לשלוחת הדסה שמימין, עליה בולטים כיום מבני בית החולים.
תכנית הבנייה המוצעת ע"י ארגון הדסה, בעידודה ותמיכתה של הרשות לפיתוח ירושלים, כוללת הקמת כ2,400- יחידות דיור: 400 יחידות יוקמו במדרון הפונה לכוון נחל שורק; 1,000 – 1,200 יחידות לכוון מערב (בשטח שבין בית החולים לוואדי עין חנדק ומושב אבן ספיר); 500 יחידות יוקמו במורדות רכס אורה ועמינדב, ו300- במדרונות סביב בית החולים, למטרת מגורי אחיות. השאלה איך זה הדסה בונה פתאום שכונות מגורים על אדמה שהייתה אדמת קק"ל היא עניין שלם לענות בו, אבל זה כבר מחוץ למדור הטיולים.
"ככה זה, מה שיפה הורסים"
בסטף ניתן לשכור אופניים וגם לראות שחזור של החקלאות העתיקה, שהיתה בכל האזור, ובכלל זה בהר חרת עצמו. כאשר נוסעים צפונה מן הסטף לכיוון מבשרת ציון, מימין תל צובה, שהצלבנים כינו 'ההר היפה', בלמונט. כמה מאות מטרים אחרי המחצבה שבכניסה לאזור התעשיה יורדת ימינה דרך המובילה אל ההר עצמו.
הדרך, שסלולה רק בעשרות המטרים הראשונים, קשה מאוד למעבר רכב פרטי, בעיקר כעת כשלאורכה שלוליות רבות. אפשרי, אבל מאוד לא מומלץ. אפשר להקדיש שעתיים של הליכה נינוחה בירידה, מיטיבי לכת יגמעו את המרחק בהרבה פחות זמן. צריך לקחת בחשבון רכב איסוף שימתין למטה, או את אופרציית ההלוך-חזור המוכרת, לנוסעים בקבוצת מכוניות. כלי רכב שאוהבים בוץ, ימצאו את מבוקשם בדרך.
מצפון, בתיה של מעוז ציון, היום חלק ממבשרת ציון. ממש מתחת לבתים - מפל של מי ביוב יורד אל הערוץ, ומשם למאגר בית זית. "מה? פה הולך להיות ירושלים?" שואל אותי עובד המועצה, שבא לתקן את קו הביוב הסתום, כשאני מספר לו מה אני עושה שם בכלל. "חבל", הוא מוסיף, "ככה זה. מה שיפה, הורסים. חבל. מלא פה איילות, אתה יודע?". גללי הצבאים על ההר מלמדים כך גם הם. "וגם חזיר בר ראיתי פה פעם".
השביל מקיף את ההר בו אפשר למצוא שרידי בוסתנים עתיקים, שומרות וטרסות עתיקות. שומירה, המוזכרת במקורות כסוכה, כמלונה או כנוטרה, היא מבנה אבן ששימש בימי קדם ללינה ולשמירה על היבול בעת הקטיף, וכמגדל שמירה. מצד ימין 'חוות לידור', התיישבות בודדים מוקפת גדרות עוינות, שמאחוריהן נובחים הכלבים הקשורים.
מיד אחריה שרידי מבנה וגרם מדרגות שמוביל אל מעיין חרת ואל בריכת האיגום שלו. כעיקרון מי המעיין הם מים מתוקים, אם לא לשתות, אז ודאי שקנקן תה אפשר להכין מהם.
כשייבנו פה, דווקא ישאירו את המעיין, בטח גם יקראו לגינה הציברית 'גינת המעיין' או משהו כזה. לא ברור מאיפה יגיעו אליו המים כאשר האדמה תכוסה אספלט, ולא תוכל לספוג את מי הגשמים, אבל בטח כבר ימצאו לזה פיתרון מהונדס היטב בסגנון החדרת מי נגר, או סתם צינור שיגיע מלמטה ויכוסה בדשא. קודם יהרסו אחר כך יסמנו במפות החדשות, 'שטחים ירוקים'.
פרחי החורף וכלי הפלסטיק פורחים בשבילכם
השביל עובר דרך כרם זיתים עתיק ומטופח, מהגדולים שבכרמי הזיתים שבהרי ירושלים, ויש אומרים הגדול שבהם. כאשר עוברים בכרם אפשר לדמיין: במדרון שמעל לדרך מימינכם בתי מגורים מדורגים של שכונה עירונית צפופה, ועוד חצי מיליון מטר רבוע של 'מבני תעסוקה'. זה רק 500 דונם.
אחרי הכרם עוד כמה עצי זית לצד הדרך והנוף הופך לנוף קק"לי טיפוסי; אורנים ואורנים, וגיא מלא צמחייה, ועוד אורנים. "נחל ללא שם" אומר שקד, "קראנו לו נחל חרת". זו בדיוק הנקודה לעצור ולהביט שמאלה. בין הגבעה העגולה שמולכם, לבין הבתים הדרומיים של מעוז ציון יהיה מחלף. הגשר האמור יהיה מתחתיכם, סמוך לשאריות הבסיס הצבאי שממש למרגלותיכם.
בארץ אהבתי השקד פורח בט"ו בשבט, כך ששווה גם לבוא בעוד כמה שבועות. השקדים שעל ההר באזור זה עוד לא פורחים, אך במדרונות דרומיים, שזוכים ליותר שמש, כבר ט"ו בשבט, לפחות מבחינה זו. לאורך הדרך אפשר לראות עיריות פורחות על עמודי תפרחת בגובה של מטר בערך, רקפות ראשונות, ולא מעט נרקיסים. שני האחרונים, הם צמחים מוגנים אם זה מעניין מישהו.
צמח מוגן נוסף שמצוי כאן, בעיקר בשטחים שאינם נטועים אורנים, הוא האזוב המצוי. למרות שפעם למדנו, שזעתר מכינים גם מקורנית מקורקפת (גם היא בשכונה) הוא זה שזכה בשנים האחרונות להיקרא זעתר בפי העם, וכעת הוא מלבלב. הוא מוגן בעיקר על מנת למנוע קטיף מסחרי שלו, ואם הייתם שואלים אותי, באמת לא יקרה כלום אם תקחו שניים-שלושה גבעולים למטבח. זה לא חוקי.
השביל ממשיך ומקיף את ההר, אחרי כמה מאות מטרים פונים ימינה עד לכביש המוביל לצומת כרם. (לנהג האוסף: חזור לכיכר הסטף, פנה שמאלה לכיוון הדסה, את הקצה שני של דרך העפר רואים משמאל, ממש לפני שמתחילה החציבה של הכביש בהר). עוד לפני צומת עין כרם, במורדות הר חרת, יש פנייה שמאלה לכביש צר המוביל לכניסתו החסומה של בסיס צבאי נטוש.
מי שחייב איזה שולחן קק"ל על מנת לפרוש עליו את התקרובת, ימצא שם את חניון גילי, על שם סמל גלעד ברזילי ז"ל. סביב החניון, כמו מישהו שם אותם שם בשבילכם, פורחים פרחי חורף, וכלי הפלסטיק החד פעמיים הרגילים. עזבו אתכם מהטיעון המוסרי שצריך לדאוג לפרנסה לכולם, קחו איתכם את הזבל.
מעיינות השכבה נובעים אחרי הגשם בכל עבר. התיאור הציורי הוא שההרים נוטפים עסיס, 'הרים מבריקים' קוראים לזה אנשי השטח, ואלמלא היו המים מתוקים, היינו אומרים שהר חרת ככל הנראה בוכה. גם אם אין שם לכל עין ממנה נובעים המים.
גם אנשי רוח מצטרפים למחאה
פנייה שמאלה בצומת כרם, שעוברת מעל אפיקו החרב של נחל שורק, תוביל אתכם לכיוון מושב אבן ספיר ועין חנדק שמתחתיו. הפנייה לעין חנדק לפני בית החולים משולטת, וגם שם שולחנות קק"ל בינות לעצי הזית והשקד. תרימו את הראש, רואים טרסות עתיקות? אוטוטו הן לא שם.
מעל עין חנדק יהיה המשכו של הכביש שיצא מהמנהרה שמתחת לשלוחת הדסה. אם הייתם מבקשים נקודה על ציר הטיול שהציע שקד, בשביל פיקניק אחרון לפני הבולדוזרים, זה פה. ולו בגלל נחליאלי צהוב שפגשתי שם הפעם. יש כאן גם נקבות מים שלא עלה בדעתי לבדוק את הטמפרטורה שלהן בשבילן צריך נרות או פנסים , וגם כאן השקד פורח. בינתיים. במבט מעין חנדק, במעלה הערוץ, אפשר יהיה בבוא היום לראות (ובוודאי גם לשמוע) מחלף, ושכונות ירושלמיות יצוצו על הגבעות.
מכאן אפשר להמשיך לתצפית מיד קנדי. חוזרים לכביש הראשי, עולים (ימינה) לכיוון הדסה, ופונים שוב ימינה לכיוון אבן ספיר. מספר מאות מטרים לפני המושב, מפנה שלט של קק"ל שמאלה לדרך עפר המובילה לכיוון חורבת סעדים ועין סעדים. אפילו אחרי הגשם הכבד, הדרך נוחה לנסיעה בכל רכב.
הביטו בנוף, הוא לא ישאר כזה יפה, "תמונת הנוף תיגמר", אומר שקד, "הבנייה תגיע עד מתחת ליד קנדי". דרך העפר, שגם לאורכה ההרים מבהיקים ממים כשיוצאת השמש, מגיעה עד לכביש המוביל לעין סעדים (מימין, גם היא נקודת פיקניק ידועה) ולחורבת סעדים על אלוניה.
הקטע בין יד קנדי לבין עין חנדק זכה לשם 'דרך המעיינות', הוכשר לאחרונה כשביל אופניים, וניתן גם לעשותו ברגל בשעתיים בערך. בימים אלה המסלול קצת חלקלק. לא כל כך מזמן עוד אפשר היה לשתות מהמעיינות, היום זה לא מומלץ. לדברי שקד, המעיינות באזור, דוגמת עין אורה ועין עוזי, כבר מזוהמים כתוצאה מהפיתוח עד כה.
לא רק הארגונים הירוקים ותושבי מבשרת מתנגדים להתרחבות הבירה אל חצרם האחורית, יש גם לא מעט ירושלמים שמוצאים, כי התוכנית הגרנדיוזית הרסנית לעיר עצמה ותפגע במרקם האורבני שלה. אלה מאוגדים היום לקואליציית 'ירושלים בת קיימא'. גם סופרים ואנשי רוח (זך וגרוסמן, גורי ושמר, ועוד רבים אחרים) מובילים עצומה נגד אישור תוכניות הפיתוח המסיביות.
למרות כל אלה, ועל אף ניצחון השימור בעמק הצבאים, שווה לראות לפני הבולדוזרים, כי ככה השטח לא יישאר.
לפנייה לכתב/ת 
