משבר ברשויות
היחס בין מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות ובין רמת ההכנסה הממוצעת של תושביהן אינו פסקני, אבל הזיקה בין זה לזו הדוקה מאוד
כמעט כל הרשויות המקומיות סובלות מחסרון כיס, ואחדות חבות לעובדיהן שכר חודשים אחדים. מדוע נקלעו רשויות רבות למצוקה כה קשה? שתי הסיבות העיקריות הן הנסיגה בגביית מסי הרשויות והקיצוץ הדרקוני בתקציב משרד הפנים. הוא צומצם ב-45%, ועל כן קובע שר הפנים כי אין כל סיכוי שהרשויות יצליחו לעבור את שנת 2004 בשלום.
נדייק: לא כולן שרויות במשבר עמוק. הבדלים עמוקים יש בין שיעור הגירעונות של רשויות אחדות ובין שיעור הגירעונות של אחרות. למשל, לרעננה עודף פעוט בתקציבה, לבאר-שבע גירעון של כ-11%, ואילו גירעונן של רשויות ערביות אחדות עולה על תקציבן השנתי.
היחס בין מצבן הכלכלי של הרשויות המקומיות ובין רמת ההכנסה הממוצעת של תושביהן אינו פסקני, אבל הזיקה בין זה לזו היא הדוקה מאוד: ברוב מכריע של המקרים, טוב מצבן של רשויות שבהן מתגוררים אמידים, ממצבן של רשויות שבהן מתגוררים דלים. הסיבה לכך היא מעגל הקסמים הסוציולוגי, שפשרו יבואר להלן:
אם רצונך לדעת היכן ממוקם אדם על גבי הסולם המעמדי, ולרשותך רק שאלה אחת לשאול על אודותיו, שאל היכן הוא גר. מקום מגוריו של אדם – היישוב, הרובע, הרחוב והבית – הוא המשתנה העיקרי שתוקף הניבוי שלו גדול מתוקף הניבוי של שאר המשתנים הללו ונטייתם של בני האדם להתגורר בסמוך למי שדומים להם הן הגורמות לפער הגדול שאפשר לשרטטו באמצעות רשת המיקוד של הדואר. זה נכון לגבי הבריות בעולם כולו, אבל אצלנו המתווה חד מאוד, כי החברה הישראלית גזורה למגזרים בעלי תכונות מובהקות.
מקורות ההכנסה העיקריים של רשות מקומית הם הארנונה על דירות ועסקים והקצבותיו של השלטון המרכזי. הוצאותיה העיקריות הן על אחזקת היישוב ופיתוחו ועל ארבע המטלות שהוסבו אליה מן הממשלה: החינוך, הרווחה, התחבורה והבריאות. רשויות שאזרחיהן בעלי דירות גדולות, או שיש להן עתודות קרקע נכבדות ומבוקשות, או שהן מרכזי עסקים תוססים, מכניסות לקופותיהן סכומים גדולים, אבל הסכומים האלה, גדולים או קטנים כאשר יהיו, אינם מממנים את החינוך והרווחה, שרוב מימונם בא מאוצר המדינה.
ברוב המקרים גודל ההוצאה מדוד, אבל במקרים לא מעטים הוא שנוי במחלוקת: הרשות טוענת שהוצאותיה יותר גדולות מכפי הערכתו של האוצר. איך אפשר לקבוע מהו הסכום הנוסף הנדרש לעיר שקלטה עולים רבים, או למטרופולין המושך אליו דרי רחוב רבים, או לעיר מדברית מבוזרת שההוצאות לניקיונה גדולות יותר מהוצאותיה של עיר צפונית? הקושי האובייקטיבי לקבוע זאת הוא אחד הגורמים לכך שטיב מצבן הכלכלי של הרשויות תלוי במידה רבה בכושר ההתמקחות של ראשיהן עם פקידי משרד האוצר. צפוי כי ראשי רשויות המקורבים לשלטון וראשי יישובים עשירים ייטיבו להתמקח.
זה לא מסביר הכל. ככלל, אין השלטון המקומי מצטיין ביעילותו. כמעט בכל רשות עולה מספר העובדים על הנדרש. למשל, הערכה רווחת היא כי תל-אביב יכולה לצמצם את מספר פקידיה בכרבע, בלי שהשירות לאזרחיה ייפגע, אך מטרופולין העסקים הגדול יכול לגרור גירעונות עצומים בלי שהבנקים יחנקו אותו. קשה יותר מצבן של רשויות נעדרות משאבים, או כאלה שהן נגועות בפרוטקציוניזם ממאיר, או כאלה – בעיקר במגזר הערבי – שבהן אין גובים מסים בתוקף הראוי. משרד הפנים צריך להשתמש בתכיפות רבה יותר בסמכות הניתנת לו למנות מנהלים ממונים לרשויות כושלות במיוחד.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
