קרבית זה הכי, אחותי

"יש בי רעל ואני רוצה להוציא אותו", אומרת יעל גלוקמן, תלמידת י"ב, תושבת רחובות, שעברה בתחילת השבוע מיון לבנות המבקשות להיות לוחמות במסגרת השירות הצבאי שלהן. "בשבילי השירות הצבאי הוא חלק נפרד מהחיים. אני מחפשת סיפוק ואני חושבת שכאן אני אמצא אותו".

גלוקמן היא לא היחידה. בתחילת השבוע פתח צה"ל בתהליכי המיון החדשים והמשודרגים של מועמדות לשירות צבאי, המעוניינות לשרת בתפקידי לחימה. מאה בנות הגיעו בצהרי יום ראשון לבסיס זיקים שליד אשקלון ועברו בדיקות רפואיות, מבחני כושר והרצאות על מקצועות הלחימה הפתוחים בפניהן. למחרת עברו את בוחן בר-אור, בוחן הכושר הצהל"י במתכונת זהה לזו של הבנים, והתרוצצו עם אלונקות על הכתפיים, זחלו על האדמה, והקימו חומה משקי חול.

אוהבות כושר גופני

כ-11 אחוז מהנשים בצה"ל משרתות היום במערך הלחימה – פחות מ-2 אחוזים במערך הקרבי הלוחם ו-9 אחוזים במערך הלוחם המסייע. עד עכשיו ארך תהליך מיון הלוחמות פחות מיום אחד, ללא שינה בבסיס. המתכונת החדשה, היסודית יותר, שבצה"ל קוראים לה "יום שדה אחוד", מיועדת לאתר מספר רב יותר של בנות איכותיות לתפקידי הלחימה. בשלושת מחזורי הגיוס השנה (ינואר, מרץ ואוגוסט) צפויות להיבחן יותר מאלף בנות לתפקידים הנחשקים. שליש מהן ישובצו במגוון התפקידים הקרביים שנפתחו זה מכבר לנשים. הדרישות הן בריאות תקינה, פרופיל 72 לפחות ומוטיבציה גבוהה. על יתר הקריטריונים ניתן להתמקח, כך נדמה.

מי שתעבור את המיונים מחויבת לחתום על שירות של שלוש שנים. עוד נקודה למחשבה. נעמה חלאל מראש העין בטוחה שבשבילה קרבי זה הכי הכי. "כושר גופני זה הדבר שאני הכי אוהבת ואני עסוקה בזה בשנה האחרונה שחבל על הזמן. אני לא פחות טובה מהבנים", היא אומרת. "חוץ מזה, אני אוהבת את המדינה ורוצה לשרת אותה על הצד שימצה הכי טוב את הפוטנציאל שבי".

חלאל שוללת כל אפשרות שהקשיים בשטח, תנאי מזג-האוויר, היציאות הביתה לעיתים רחוקות והמרחק מהבית ומהחברים ישברו אותה. "אני מרגישה שכאן אתרום יותר ומעדיפה שירות פיזי", מסבירה שירה שמס ממשמר השרון את הרצון בשירות פעיל יותר מזה של הפקידה המסורתית. "בינתיים אני לא מתחרטת ולא מפחדת ממה שעוד אצטרך להתמודד איתו".

לא ישנות עם הבנים

ההורים שלה, לדבריה, לא חוששים. "ברור שאמא שלי רוצה שאחי ואני נהיה בבית ולא בשדה הקרב, אבל זה חלק מהשירות הצבאי ומבחינתי אין שום הבדל בכך שאני בחורה".

ואפרופו פחד, חלק מהבנות ייאלץ להתמודד בדיוק עם אותם מצבים שבפניהם עומדים כמעט מדי יום חיילי צה"ל. "אני לא חושבת שכל הבנות פה מבינות את המשמעות המלאה של להיות לוחמת, אבל ברגע הנכון הן יבינו ואני מקווה שיעשו את הדברים כמו שצריך", אמרה איילת רוזנפלד מראש העין, שהגיעה למיון כי היא "מחפשת שינוי".

"יש חשש ופחד אבל אני לא רוצה לבזבז את הזמן על דברים לא משמעותיים שלא יתרמו לי כלום. אני מתכוונת לשרת הכי טוב שאני יכולה", הבטיחה רוזנפלד. "אני לא מפחדת ולא מרגישה שיש לי ממה להירתע. נראה לי שכאן אוכל לתרום יותר ולנצל את היכולות הפיזיות שלי. המשפחה תומכת, וזה לא קל כי יש לי עוד אח בקרבי, אבל שנינו מקבלים את אותה התמיכה", סיכמה נועה אזרחי מצור הדסה את הלך הרוח הכללי של הבנות במקום.

סא"ל דורון בראון, ראש ענף תכנון במפקדת זרוע היבשה, שנמצא עם הבנות בשטח, שומר על הסדר בעת המיונים. לדבריו, ההבדל בין שירות קרבי של גברים לזה של נשים הוא העובדה שהנשים הן בחזקת מתנדבות. "תהליך המיון האינטנסיבי הזה בא לבחון את מכלול הנתונים שלהן כמו כושר גופני, כוח רצון, אסרטיביות, חברות, רעות, עזרה הדדית וכושר התמדה", אומר בראון.

"מעבר לכל ההיבט הפיזי הן עוברות גם מבחנים וראיון אישי עם מאבחנת פסיכוטכנית. רוב הבנות שעוברות את המסלול, מקבלות בדרך-כלל את התפקידים שבהם הביעו עניין או את העדיפות השנייה, במקרה הפחות טוב.

"כמובן שצה"ל מקפיד על תנאי מחיה מוגדרים היטב לנשים וגברים המשרתים באותה יחידה, כמו מקלחות וחדרי שינה נפרדים לחלוטין, וזה מאפשר גם לבנות דתיות לשרת כלוחמות. חוץ מזה אין איבה בין הלוחמים ללוחמות או תחרות סמויה. להיפך, נראה שהם דווקא מפרגנים ומסתדרים מצוין".

לדברי בראון, הבנות שמגיעות לתהליכי המיון הללו רציניות במלוא מובן המילה ולא רק הולכות שולל אחרי תדמית הלוחמת מהסרטים, סטייל לארה קרופט. "ההוכחה לכך", אומרת בראון, "היא העובדה שהן התייצבו בצהרי יום ראשון הרטוב והקר במיוחד כשהן נחושות להראות מה הן שוות ולמה הן מסוגלות. לדעתי, אין כל הבדל בין נשים לגברים, ומי שמסוגלת לתרום אין שום סיבה להתייחס אליה אחרת".

בראון לא נרתע מהשאלה אם יישאר בדעתו, אם חס וחלילה תיחטף לוחמת ישראלית. "אני אישית לא רואה שום הבדל בין השניים. גם אם הבת שלי תרצה להיות לוחמת אתן לה, אבל נדבר על זה בעוד 16 שנה מהיום".

עוברות מבחנים קשים

מגוון רחב של תפקידים ממתין לבנות המעוניינות להיות לוחמות: לוחמות במשמר הגבול ובפלוגת הביטחון השוטף של זרוע היבשה, קשריות בחיל התותחנים, מפעילות משגרים או מטהרות אב"כ, לוחמות נ"מ וטייסות בחיל-האוויר (שלוש טייסות וארבע נווטות כבר סיימו), לוחמות רפואיות מוטסות ומד"ציות. בחיל הים פתוחים בפניהן תפקידי החובלות וצוללות מים רדודים, ובמשטרה הצבאית הן עתידות להתקבל לפלוגת סחלב היוקרתית.

חשוב לציין שלבנות מעמיד צה"ל קריטריונים שונים משל הבנים. "הסקאלה היא אחרת לגמרי, במיוחד כי נשים הן מתנדבות לתפקידים קרביים", אומרת סרן ריקי אמסל, קצינת מיון של מערך הנ"מ שנכחה במיונים גם כן. "אם בנים מתאימים לקרבי אין להם ממש אופציה אחרת. אנחנו מחויבים לבחון את הבנות ולהודיע להן אם התקבלו, כדי שלא למנוע מהן אופציות אחרות במקרה שלא תתקבלנה".

לא רק היכולות הפיזיות הן מדד מכריע בקבלה לתפקידי הלוחמה. "אנחנו בוחנים גם תכונות אישיות. אני מתרשם שהבנות שהגיעו למיונים האלה מלאות מוטיבציה ורצון", אומר סרן בוריס לכטרמן, הפסיכולוג האחראי המלווה את המיונים. "יש נקודות במבחנים שהן עוברות שהן יותר קשות, כמו המבחנים שכוללים החזקת נשק והתמודדות איתו. לפעמים רואים בנות שנשברות בחלקים המורכבים יותר. המפקדים מרוצים מהבנות שהגיעו למיונים, אבל רק לאחר עיבוד הנתונים כולם נהיה חכמים יותר".

ועד שיתקבלו התשובות בשבוע הבא, מנסים הוריהן של הבנות להתרגל למושג "לוחמת". "כל אמא חוששת כשהבן שלה קרבי, אז בטח כשהבת רוצה להיות קרבית", אמרה אתמול פנינה חלאל, אמה של נעמה. "מה לעשות שהבת שלי פייטרית שמתאמנת לכושר קרבי עם 20 בנים. מה שטוב לה, טוב לי. אם זה עושה לה טוב, אז אני מאחוריה".

"אני מעדיפה שהיא תנצל את הראש החכם שלה לדברים אחרים, אבל כל מה שאגיד לא יעזור", אומרת פנינה גלוקמן, אמה של יעל. "אני אמנם מאחוריה אבל גם לא ממש מבינה מה זה אומר קרבית, איפה ישבצו אותה, אם היא ממש תהיה בקרב. אני מניחה שכשאדע יותר, החרדות יגדלו או יקטנו בהתאם. יחד עם זאת, יש לי ילדה החלטית מאוד שיודעת טוב מאוד מה היא רוצה".