המרחק קטן, הפער עצום

בכניסה לעומר הוקם פארק היי-טק מהיפים בארץ, והתיכון המקיף המפואר מחובר אל היישוב במנהרה תת-קרקעית. בכניסה לתל-שבע, לעומת זאת, אפשר לראות את נתיבי הבריחה של גנבי המכוניות, ובית-הספר מוקף בחומת ברזל.

שני היישובים השכנים האלה נמצאים בשני קצוות הדירוג החברתי-כלכלי של היישובים בישראל, שפירסמה לאחרונה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. היישובים עומר וסביון נמצאים בראש הרשימה, ובתחתיתה נמצאים תל-שבע, כסיפה, ערערה-בנגב ורהט – כולם יישובים בדואיים.

היישובים דורגו על-פי נתונים כמו הכנסה ממוצעת לנפש, רמת המינוע (רכב פרטי) של התושבים, אחוז הזכאים לתעודת בגרות, אחוז הסטודנטים, אחוז דורשי העבודה, מספר התושבים בגיל עבודה (19-65) ואחוז מקבלי גימלה להבטחת הכנסה.

בצד דירוג המועצות המקומיות והעיריות פירסמה הלמ"ס גם את דירוג המועצות האזוריות, שם מדורגת המועצה האזורית אפעל במקום הראשון, לפני גן-רווה וגדרות. אחרונה בדירוג המועצות האזוריות היא מועצת אל-בטוף.

מבין ארבע הערים הגדולות בישראל, תל-אביב מדורגת במקום הגבוה ביותר, אחריה ראשון-לציון וחיפה, וירושלים במקום הנמוך ביותר.

תוצאות הדירוג לא הפתיעו את ראשי היישובים הבדואיים בנגב. "אנחנו חיים במרחק נסיעה קצרה מהיישובים היהודיים, אבל אנחנו מקום ראשון בעוני והם מקום ראשון בעושר", אומר ראש עיריית רהט, טלאל אלגרנאווי. "מדברים על דו-קיום, אבל הפער הזה זורע אצל הצעירים תחושה של קיפוח ואפליה.

"רק אתמול הודעתי שאני לא יכול לתת אוכל למעון לילדים מפגרים", ממשיך אלגרנאווי, "ומי עוזר לי? לא הממשלה, לא המדינה. עמותה פרטית של אנשים טובים. אנו מקבלים פחות. נקודה. בכל המובנים ובכל הקריטריונים".

לעומתו טוען ראש המועצה המקומית עומר, אלי בדש, כי הנתונים של הלמ"ס אינם נכונים. "אני לא מקבל את הנתונים של הלמ"ס", אומר בדש, שיישובו נמצא במקום השני בדירוג מזה ארבע שנים, ובחמישייה הפותחת מזה 17 שנה. "אני טוען שהיישובים הבדואיים לא במקום האחרון, כי יש להם מערכת כלכלית מקבילה לזו שעליה יודעים בלמ"ס. תראה באיזה מכוניות הם נוסעים, תראה באיזה בתים הם גרים. לא יכול להיות שהם מדורגים אחרונים. בעומר יושבת אוכלוסייה חזקה, שדורשת ומקבלת שירותים ברמה, ומוכיחה שיש עתיד לנגב. אני לא מתנצל על הדירוג של עומר וגאה בו".