הורביץ: "אנחנו עדיין רחוקים מיכולת הקיבול שלנו"

"אנחנו עדיין רחוקים מאוד מיכולת הקיבול שלנו, ומתעניינים בכל חברה בעולם המערבי שעוסקת בתחום שלנו". כך אומר היום (ה') יו"ר ענקית התרופות טבע, אלי הורביץ, בשיחה עם ynet.

לפני שבוע השלימה החברה את הרכישה הגדולה ביותר בתולדות הכלכלה הישראלית, כאשר רכשה את חברת התרופות האמריקנית סיקור תמורת 3.4 מיליארד דולר. "שמה של סיקור עלה כבר לפני כחמש שנים. בכל רגע נתון אנחנו מסתכלים אחרי כל החברות שעוסקות בתחום שלנו", מספר הורביץ

האם יש גבול ליכולת הקיבול שלכם, שלאחריו לא תרכשו יותר חברות, או שמבחינתכם, תרכשו את כל חברות התרופות בעולם? 

"לחברה תמיד יהיה כדאי לגדול, כל עוד השוק שבו היא מוכרת לא יהיה צר מדי. בשוק הישראלי עברנו כבר מזמן את הרף הזה. בשוק האמריקני והעולמי אנחנו עדיין רחוקים ממנו. אנחנו מתעניינים רק בחברות שעוסקות בתחום שלנו, אבל מתעניינים בכולן".

כשאתה אומר כולן, אתה מדבר על השוק האמריקני, או גם על שווקים באירופה ובמזרח?

"במזרח הרחוק אנחנו עדיין לא מכירים מספיק את הרגלי  הצרכנים. אנחנו לא יודעים אם 300 מיליון ההודים במעמד הבינוני ירצו לצרוך תרופות גנריות. יש שם גם בעיה של סבסוד ממשלתי של חברות, שמקשה מאוד להבין מה אתה בעצם רוכש. לפני כמה שנים בחנו את השוק ההודי ונתקלנו בחברות, שלא היה לנו מושג, איך זה שהנתונים שלהן כל-כך כושלים ובכל זאת המאזנים שלהן חיוביים".

"לאט-לאט הבנו, שהממשלה, בכל מיני דרכים, פשוט מסבסדת את כולן. אני מניח שזה השתנה, ושהעניין שלנו בחברות התרופות ההודיות והסיניות ילך ויגדל עם השנים. באירופה יש לנו עוד המון עבודה. יש ארצות כמו גרמניה, שאנחנו עדיין לא נוכחים בהן. לשוק האירופי יש עדיפות על השוק האמריקני מבחינה משפטית. מערכת החוק האמריקנית בנוייה בצורה שממש מעודדת חברות להגיש תביעות משפטיות נגד חברות גנריות. באירופה זה בנוי אחרת, ואני מאמין שלא נתקל שם בתביעות משפטיות".

איך מתייחסים השותפים העסקיים שלכם באירופה להיותכם ישראלים?

"אני לא יכול להגיד שאני לא שומע מדי פעם הערה כזאת או אחרת. אני גם לא יכול להגיד שהאינתיפאדה לא מעיבה בשום צורה על העסקים אתם. אבל עיקר הפגיעה של האינתיפאדה בעסקים בכלל לא קשורה במה שחושבים עלינו בחו"ל, אלא במה שאנחנו חושבים על עצמינו".

מה זאת אומרת? הרי בעלי מפעלים קטנים אומרים שהם קורסים בגלל שאף אחד לא מוכן לשמוע היום על סחורה ישראלית.

"הבעיה לא נמצאת שם. הרי גם הישראלים לא משקיעים כאן. איך אתה מסביר את זה שעם פיחות ריאלי עצום כמו זה שעברנו השנה, אין השקעות בתעשייה המקומית? פיחות כזה היה צריך ליצור מבול של השקעות מקומיות. חלק מהפיחות הרי יישאר כאן. אם אתה מייצר ומוכר איקס, למה שלא תפיל את המחירים, ותמכור איקס פחות ההוזלה? אבל התעשיינים כאן לא עושים את זה. אז מצטבר כסף, בגלל הפחת. מה הם עושים עם הכסף הזה?"

המשקיעים הקטנים אומרים, שהם חוששים להרחיב את העסקים שלהם בגלל הריבית, והגדולים מתלוננים על מצוקת האשראי.

"אין שום מצוקת אשראי! לבנקים יש המון כסף! אבל כשאתה שומע על מקרים כמו הפיגוע של היום, אתה במצב-רוח שלא מאפשר לך להשקיע. תחשוב על הרמה האישית: אתה לא מכיר אנשים שהחליטו לרכוש דירה, חסכו, הכינו את הקרקע, והם לא קונים, בגלל מצב הרוח?"

"המקום שבו ההשפעה היא הכי בולטת היא הצריכה הפרטית. אחרי כל פיגוע, אתה רואה שבועיים של נפילה בצריכה. בפיגוע באוטובוס, כמו זה שאירע היום, הנפילה היא קטנה יותר, בפיגוע קניון, היא גדולה יותר, אבל תמיד יש נפילה. אחרי שבועיים האנשים חוזרים לחנויות, אבל תמיד חוזרים קצת פחות, וזה מצטבר. כך שאנחנו בספירלה יורדת".

אז אנחנו נדונים לחיות במיתון כל עוד האינתיפאדה נמשכת? 

"אנחנו צריכים מישהו שיבוא ויגיד לנו, עזבו את האמוציות ותסתכלו על הנתונים האובייקטיביים, ותראו שהמצב אינו כזה נורא. אבל מי יעז להגיד זאת? גם אם הפוליטיקאים חושבים כך, הם לא יגידו זאת, כדי שלא יגידו שהם אדישים. וגם לגורמים כמו התאחדות התעשיינים, שהאינטרס שלהם הוא החזרת הצמיחה, יש מחוייבות להראות שהמצב קשה. כך שאני לא רואה מי יכול להוציא אותנו מהאווירה הזאת". 

הציעו לך לתווך בין הממשלה וההסתדרות לגבי גל השביתות במשק. איפה זה עומד כעת?

"זאת לא הפעם הראשונה שמציעים לאנשי עסקים לתווך בין האוצר להסתדרות, וכמו בדרך כלל, ההתנגדות באה מצד פקידות האוצר. הם חשים שזאת פגיעה בסמכותם, והאמת היא שאני יכול להבין אותם. אם היה סכסוך פנימי בטבע, אני לא בטוח שהייתי מסכים שגורם חיצוני יתווך ביני לבין העובדים".

"הבעיה היא, שהם לא מוכיחים יכולת לנהל משא ומתן. מנסיוני, החכמה במשא ומתן זה לא לתת לעמיתך להרגיש שהוא מקבל כמה שפחות, אלא לתת לו הכי פחות ממה שחשוב לך והכי הרבה ממה שחשוב לו. אם הם היו פועלים כך, הם היו מופתעים לגלות שאפשר להגיע להבנות עם העובדים. תמיד יש דרך. עובדה שבצים בדקו מה העובדים באמת רוצים, וגילו שלא קשה להיענות להם".

איך, לדעתך, ניהל משרד האוצר את המשא ומתן על הפרטת החברה? 

"אני מניח שצים נמכרה במחיר נמוך יחסית לערך התיאורטי שלה, אבל זאת לא תמיד השאלה. האם היה לה רוכש אחר? אם לא, אני לא חושב שהיה צריך להשאיר אותה ממשלתית. אני מאמין שאם האחים עופר השקיעו בה, הם שאלו את עצמם איך לייעל את החברה בצורה שהמדינה לא הייתה יכולה לעשות".

"המחיר הוא לא תמיד השאלה הכי חשובה: השאלה היא מה החלופה. כך זה גם לגבי עסקת המיזוג של שטראוס עם עלית. איזו חלופה הייתה לבעלי מניות המיעוט בעלית, אם הם לא היו מתמזגים עם שטראוס? להשאיר את המצב כמו שהוא?"

"אני, אגב, מברך מאוד גם על ההחלטה של המשפחה, כחבר אישי של מיכאל שטראוס. אמרתי לו כבר מזמן: מנסיון, אתם צריכים ללכת לבורסה, ולו מכיוון שזאת הדרך היחידה לשמור על ההרמוניה במשפחה: כל אחד יכול לפרוש בכל שלב שהוא".