ראש שירות המזון במשרד הבריאות לא מתנצלת
ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, ראש שירות המזון במשרד הבריאות, הייתה מטאור בתחום השירות הציבורי. ואז הגיעו פרשות רמדיה ודגי הבריכות והפכו אותה לאשמה הראשית בהפקרת בריאות הציבור. עכשיו היא מסבירה מה קרה. מסבירה, לא מתנצלת
ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, ראש שירות המזון במשרד הבריאות, מתקשה לעצום עין בלילות. התקופה האחרונה, מאז התפוצצו פרשת רמדיה ופרשת דגי הבריכות, היא בשבילה סיוט מתמשך שעדיין לא הסתיים. דווקא היא, שקיבלה תפקיד שעליו חלמה כל חייה, הנחשב לאחד המשפיעים בתחום הבריאות בארץ, צריכה כעת להתמודד עם פרשה שעלולה להכתים את הקריירה שלה לשנים רבות. "אלה ימים מדכאים, מלחיצים ומכבידים. אני לא מאחלת אותם לאף אחד", היא אומרת. "מאז שהתחילה הפרשה הכול התהפך לי. לפניה היו לי חודשים של גאווה ושמחה, ופתאום מישהו כאילו אמר לי 'אל תהיי גאה מדי', כאילו הונחת עלי מין עונש כזה. עונשה של גאווה. מאז שהכול התחיל אני מוצאת את עצמי מסתובבת בתחושה של תהייה, האם צריכים להיות לי ייסורי מצפון ממשהו, או שאולי אני בעצם קורבן".
- ויש לך ייסורי מצפון?
"אין לי ייסורי מצפון. איך יכולים להיות לי? אני מאמינה בצדקתי. אם הייתי מרגישה שעשיתי טעות, הייתי אומרת. אני לא חושבת שאפשר לעשות את העבודה שאני עושה טוב יותר. באמת. אני אישית מרגישה שמנעתי מחלה ממאות ילדים. ולגבי ההתנהלות של משרד הבריאות - אף משרד דומה בשום מקום בעולם לא היה פועל במהירות כזאת. אבל במקום להגיד תודה, עשיתם את העבודה, מה אומרים? 'את אחראית למותם של ילדים'. אני עדיין מקווה שפתאום אפקח את העיניים והכול ישתנה, או שמתישהו כולם יתעוררו ויגידו, 'רגע, מה קרה פה, כל הכבוד לך'. אז לא - אין לי ייסורי מצפון, אבל יש לי תחושה שאנשים מנסים להפיל עלי דברים".
- מי מנסה להפיל עלייך?
"התקשורת, למשל. מבחינתה אני אחראית לדבר נורא. חוסר הפרגון מדהים אותי. נורא קשה לחיות בהרגשה הזאת".
- ומהציבור לא קיבלת פניות לקחת אחריות אישית ולהתפטר?
"ממש לא. ההפך. קיבלתי הרבה מכתבי תמיכה מאזרחים ומחברים. אנשים זועמים על משרד הבריאות, על המדינה, אבל הזעם הוא לא אישי כלפי".
אין הגנה של מאה אחוז
יכול להיות שניצן-קלוסקי צודקת בקשר ליחס שהיא מקבלת כעת מהתקשורת. מה שבטוח, עד שהתפוצצה פרשת רמדיה, היא זכתה ממנה ללא מעט פרגון. על קודמיה בתפקיד אף אחד כמעט לא שמע. היא, לעומת זאת, הפכה עם כניסתה לתפקיד לפני כשנה לדמות מוכרת למדי בתקשורת, ואת כניסתה למשרה ליוו ראיונות שבהם הפגינה לוחמנות והצהירה שהיא אינה מתכוונת לתת ליבואנים, גדולים או קטנים, לעשות עסקים על חשבון הציבור.
"אם יש לי ספקות לגבי מוצר מזון מסוים, אני מעדיפה להוריד אותו מהמדף ולא להתלבט", אמרה בריאיון ל"ידיעות אחרונות", ציטוט שיש בו אירוניה כפולה: גם מפני שניצן-קלוסקי אכן הרחיקה מהמרכולים לא מעט מוצרים, וגם מפני שאת המוצר היחיד שהיה ברור שצריך להטיס - היא פספסה לגמרי.
רוצים עוד אירוניה? ניצן-קלוסקי היא בהכשרתה רופאת ילדים ודיאטנית, ובמהלך החודשים האחרונים היא אכן נטפלה לפורמולות לתינוקות שלא נראו לה ראויות. "מטרנה" חטפה ממנה נזיפה לאחר שהוסיפה לפורמולות שלה חיידקי ביו בלי ליידע את שירותי הבריאות, ורמדיה - כן, שוב רמדיה - נאלצה להסביר לה מדוע הוסיפה אכיניצאה ופרופוליס לפורמולות שלה.
"בתור רופאת ילדים, הנושא של הזנת תינוקות באמת עמד בראש מעייני", היא אומרת היום. "ניסיתי להילחם בפורמולות ולקדם את ההנקה. ניסיתי להסביר להורים שלא ישתמשו בפורמולות שמבוססות על סויה, וניסיתי גם להגביר את הפיקוח על הפורמולות בכלל. זה היה דבר שכל הזמן עסקתי בו".
- ובכל זאת, את הרמדיה הצמחית לא הורדת.
כאן מגיע עוד רגע שבו נסדקת ניצן-קלוסקי - אשה שחזותה הנאה אומרת לרוב נמרצות. כמו בפעמים אחדות במהלך השיחה על רמדיה פניה מאדימים, עיניה מתמלאות דמעות והיא מנסה להסביר. "תראי", היא אומרת, "פרשת רמדיה נמצאת כרגע בחקירת משטרה. אמנם אני עצמי עדיין לא נחקרתי, והוזהרתי שלא לדבר על הנושא, אבל דבר אחד אני רוצה להגיד בכל זאת - אנשים חייבים להבין שאני לא יכולה לבדוק כל מוצר. בטח לא בשיטה ובכלים שנהוגים במדינה כיום. אנחנו עובדים על יחסי אמון עם התעשייה ועם היבואנים, וכשהם משקרים לנו, כשחברה לא מדווחת על שינויים שעשתה במוצרים שלה, אנחנו מוצאים את עצמנו מול שוקת שבורה".
- מה את אומרת בעצם? שאין לך פיקוח ממשי על חברות? שאת בונה על דיווח מרצון על כל שינוי? אנחנו לא בתנועת הצופים.
"ככה זה ברוב מדינות העולם המערבי. אפילו מינהל המזון והתרופות האמריקאי רק מתווה נהלים ותקנות, אבל לא מפקח. בישראל אנחנו לא עד כדי כך ליברלים, ויש לנו מידה מסוימת של פיקוח. יש כל מיני מדדים שלפיהם אנחנו קובעים אם יצרן או יבואן מזון אמין בדיווחיו, אבל אנחנו לא יכולים לקחת אחריות על כל מוצר ומוצר. איך המדינה יכולה לקחת אחריות כשהמפעל לא שלה? קשה להסביר את זה לאנשים, אבל אי אפשר לצפות מאיתנו להיות אחראים בכל רגע נתון למה שעושה פועל בכל חברה. אנחנו עושים בדיקות אקראיות, אבל אי אפשר לבדוק הכול".
- אז בעצם את אומרת שלמשרד הבריאות אין שום דרך להגן עלינו במאה אחוז.
"צריך להכניס את זה טוב טוב לראש. זה קשה, זה כואב, זה עצוב להבין, אבל אי אפשר למנוע לחלוטין אירוע כזה. האזרחים צריכים להבין שהפרשה של רמדיה היא כמו מקרה של נהג משאית שגרר איתו עשרים עבירות תנועה, ופתאום דרס מישהו. כשהוא נתפס על הכביש, המשטרה לא אשמה. מי שאשם הוא הנהג. אי אפשר לדרוש מהמשטרה לעצור כל מכונית ולבדוק מי עולה עליה ומה היסטוריית העבירות שלו. תמיד קיימת פרצה שדרכה יצליחו פושעים לעבור. אפשר אולי לנסות להקטין את החור, אבל פושע קטן תמיד יצליח להיכנס".
- בכל זאת, אם היו בידיכם יותר כלים וכוח אדם, אולי הייתם יכולים להגביר את הפיקוח ולמנוע את האירוע.
"ברור שהייתי רוצה עוד כלים. אבל שום מיליונים ושום כוח אדם לא היו מונעים את הפרשה הזאת. כדי לבדוק כל מוצר מזון כמו שצריך, יש להקים מערך מעבדות מכאן ועד להודעה חדשה. עכשיו, בעקבות הפרשה, אנחנו שולחים חלק גדול מהעבודות לחו"ל, אבל כמה זמן המדינה תוכל לשאת בהוצאות האלה? אם נרצה בסופו של דבר להקים מערך בדיקות מקיף וקבוע, מי שיצטרך לשאת בהוצאות יהיו היבואנים, והתוצאה תהיה ייקור המזון באופן ניכר".
ואף על פי שידעה שגנבים קטנים יכולים לפרוץ דרך החורים, ניצן-קלוסקי מעולם לא שיערה שדווקא רמדיה תתגלה כסיוט שלה. "בפירוש הופתעתי מאוד", היא אומרת. "רמדיה היא חברה עם רקורד טוב. היא שמרה איתנו על תקשורת טובה והודיעה לנו הרבה פעמים על שינויים. באמת לא חשבתי שהם יהיו בעייתיים".
- היית אצל המשפחות של הילדים שנפגעו?
"בוודאי. אני מבקרת אצל הילדים שמאושפזים בבית החולים שניידר, שאותם בדקתי מהיום הראשון לפרשה. אפילו הבוקר ביקרתי אותם. עדיין יש שם ארבעה ילדים מאוד חולים".
- ומה עם משפחות הילדים שנפטרו, את מבקרת גם אצלן?
"לא, כי באמת ובתמים, האחריות שלי על האירוע היא מאותו רגע שבו קראו לי לזהות את המחלה. אבל הכניסה של המוצר לארץ אינה באחריותנו. בכל מקרה לבי כואב, אבל אם המשפחות לא יזמינו אותי, אני לא אגיע ביוזמתי".
מי אשם בפרשת הדגים
רמדיה כמובן הייתה רק חלק א' בצרות שאיתן התמודדה ניצן-קלוסקי. חלק ב' מיהר להגיע שבועיים אחרי שהתפוצצה הפרשה, כאשר חברת החדשות של ערוץ 2 חשפה כי לבריכות דגים בצפון הארץ מוזרם מלכית-גרין - חומר מסרטן שאסור בשימוש. כזכור, משרד הבריאות פעל במקרה הזה בפזיזות, שלא לומר בהיסטריה, ומיהר להסיר מהמדפים את הדגים, כשהוא גורם בכך נזק למגדלים תמימים שלא השתמשו במלכית-גרין, לבעלי מסעדות ולאזרחים שהספיקו לקבל את הרושם שקנו דג מסרטן. התקשורת תקפה את המשרד, טענה שמדובר בכסת"ח בעקבות רמדיה, שהחומר פוגע רק בטווח הרחוק, ושבמילא עוד יום או יומיים של חשיבה על צעד כזה דרסטי לא היו משנים הרבה.
- את מסכימה?
"לא. ההחלטה שלנו, שלקחנו בשיתוף עם משרד החקלאות, הייתה נכונה. כועסים עלי בגלל שהורדתי את הדגים מהמדפים? היו כועסים עלי גם אם הייתי משאירה. עדיף שיכעסו ושאעשה. מובן שלבי עם הדייגים והמסעדנים, אבל המדינה הרי קבעה מזמן שצריך לאסור את השימוש בחומר, ותפקידי לאכוף זאת. מבחינתי, ברגע שהחליטו שיש חוק או תקנה, אני זאת שצריכה לתת את הדין על כך שהדג הזה נמצא על השולחן שלך. ומאותו רגע הוא לא יהיה שם, נקודה".
בסופו של דבר, פרשת רמדיה ופרשת דגי הבריכה גרמו למשבר אמון קשה של הציבור במשרד הבריאות. סקר של עיתון "הארץ" הראה שרוב הציבור סבור שהמשרד נהג ברשלנות או בפזיזות בשתי הפרשות.
"אין לי ספק שיש חוסר אמון, אבל אני לא יודעת איך להסביר לציבור שתחושת הביטחון האינסופית שהוא רוצה היא לא ריאלית. גם אם הפיקוח יהיה הרבה יותר הדוק, גם אם בדיקות המעבדה יהיו עוד יותר מקיפות - זה יגביר את הביטחון, אבל זה אף פעם לא יהיה אבסולוטי".
- ובכל זאת, איך אתם מתכוונים להחזיר את אמון הציבור?
"הדבר הראשון שעומד להתבצע הוא הקמת ועדה שתסייע לשר הבריאות להפיק לקחים מאירוע רמדיה ולהחליט על הפיקוח והבקרה. הוועדה תכלול מומחים חיצוניים, בהם אנשי רפואה, משפטים וכלכלה, שיחשבו על כל ההיבטים של הנושא, כדי שנוכל להחזיר לאזרח את הביטחון במזון. שנית, השר החליט להקים בתוך משרד הבריאות רשות מזון נפרדת, דוגמת ה- ADF האמריקאי, לפיקוח על ייצור ושיווק המזון. בשונה מארצות הברית, הרשות הזאת תתמקד רק במזון ולא בתרופות, אבל היא תלכד את כל ההיבטים שיש לבדוק".
- זה בטווח הארוך. מה בטווח הקצר?
"בטווח הקצר אני חושבת שצריך יותר אכיפה. זה בסדר, דני נווה כבר החליט להגביר את הבדיקות".
כתם לשנים?
ד"ר דורית ניצן-קלוסקי, 46, מעידה על עצמה שהיא לא תמיד דיפלומטית. מהבחינה הזאת, היא אומרת, היא מזכירה לא מעט את אביה, מאיר ניצן - ראש העירייה העוצמתי של ראשון לציון. מי שצפה בה בטלוויזיה בימים שלאחר פיצוץ פרשת רמדיה היה יכול להיות עד למזג המפורסם שלה, כאשר היא נראתה משוחחת בטלפון הסלולרי עם אחד מאנשי החברה. בתגובה להסבר המגומגם שלו היא חייכה למצלמה, פלבלה בעיניה ועשתה תנועות שפתיים שאמרו, "בלה-בלה-בלה". "אם יש לי מה לומר אני אגיד הכול, גם אם אשלם מחיר יקר", היא פוסקת. "ככה גדלתי וככה חינכו אותי: להגיד הכול ולעמוד על שלי, לא להחליף דעות כמו זיקית. המחיר יכול להיות כואב כי חוטפים מהסביבה, אבל כמו אבא שלי, גם אני הבנתי שאפשר לחיות עם זה שלא כולם אוהבים אותך".
יכול להיות שהמוטו הזה הוא שגרם לקריירה שלה לנסוק. עד גיל 25 הספיקה ניצן-קלוסקי, אם לשתיים, לעשות תואר בתזונה, להיות לדיאטנית הראשונה בצה"ל ואז להתחיל בלימודים שהשלימה באוניברסיטת קולומביה בניו יורק, שם התמחתה בגסטרו-אנטרולוגיה ובתזונת ילדים. בהמשך היא גם התגרשה פעמיים ופגשה את חברה לחיים, פרופ' מנפרד גרין - ראש המכון לבקרת מחלות של משרד הבריאות. היא עשתה גם תואר שני בבריאות הציבור בתחום האפידמיולוגיה, ואף נסעה בשליחות האו"ם לכמה מדינות עולם שלישי, שם השתתפה בתוכניות להדברת רעב ולזיהוי מגיפות אצל תינוקות. "לכן כל כך הזדעזעתי כשראיתי בפעם הראשונה את התינוקות של רמדיה", היא אומרת. "היו להם אותם הסימפטומים של מחלת הברי ברי שהכרתי אצל תינוקות באתיופיה".
ההתברגות שלה לתוך הממסד הרפואי בארץ הייתה קצרה, למרות שנות הנדודים. ב96-', כשחזרה לארץ עם רקורד מקצועי מזהיר, היא התקבלה במהירות לניהול מחלקת התזונה במשרד הבריאות - תפקיד שעליו חלמה שנים, כאמור. "כשאני מסתכלת לאחור, אני חושבת שההשתלבות המהירה שלי ממש לא תיאמן, שזה קרה בטעות", היא אומרת.
תואר מנהלת מחלקת התזונה אמנם נשמע מרשים, אבל בפועל קיבלה ניצן-קלוסקי מחלקה זעירה שמנתה שלושה עובדים בסך הכול. רק לפני שנה, כשהוחלט לבצע רה-ארגון במשרד הבריאות, אוחדו שירותי התזונה עם שירותי המזון והיא מצאה את עצמה לפתע אוחזת בתפקיד בכיר ורב עוצמה, שמתווך בין התעשייה המקומית ויבואני המזון לבין הצרכנים.
- מעבר ליכולות מקצועיות, צריך להיות גם קצת פוליטיקאי בתפקיד הזה, לא?
"אני חושבת שבכל תפקיד שמתווה מדיניות וקשור במערכות כוחניות צריך לדעת לנווט, אבל התפקיד שלי הוא מקצועי בעיקרו. זה מה שאני מציעה למערכת - את הידע שלי, ואם הוא טוב או לא, את זה אחרים ישפטו. את הפוליטיקה אני משאירה לאחרים".
- ואת לא חוששת שהפרשות האחרונות יהפכו לכתם שיזיק לקריירה שלך בעתיד?
"לא, כי בסופו של דבר עומדים מאחורי, למרות כל מה שהיה. יש לי גיבוי מדהים מכולם במשרד, מהמנכ"ל ד"ר בועז לב וגם מהשר נווה, שמתקשר ותומך ואומר מילים טובות".
- את רואה את עצמך מכהנת בתפקיד שלך עוד שנים רבות, אולי עומדת בראש ה-FDA הישראלי כשיקום?
"אני באמת לא יודעת, כי לא ברור עדיין איזה גוף מתוכנן, אילו ממדים יהיו לו ומתי בדיוק הוא יקום. בכל מקרה, בתפקיד שלי לא אשאר שנים רבות. מדובר בתפקיד שמי שממלא אותו צריך לעשות בו איזשהו שינוי ואחר כך לפנות את הכיסא, כי חייבים בו ראש חדש ורענן".
- את רק בת 46. מה תעשי אחרי שתפרשי?
"מה שהכי הייתי רוצה לעשות זה להגיע לאיזה שבט באפריקה ולעבוד שם. זה לא מציאותי, אבל זה חלום שמאז שהייתי קטנה אני רוצה להגשים. להיות כמו אלברט שווייצר. באופן יותר מציאותי אני חושבת על עבודה באחד הארגונים הבינלאומיים. הניסיון שצברתי ושאני ממשיכה לצבור בישראל הוא עצום. כל יום אני לומדת. העבודה שלי נמצאת על צומת דרכים שבין חקיקה, ביצוע, רפואה ובריאות הציבור. זה צומת מדהים, ואני באמת צריכה להודות על מזלי שהגעתי אליו בכלל. את הניסיון הזה הייתי רוצה לקחת הלאה, למשהו גלובלי יותר".
איך היא עושה את זה
סדר היום של ניצן-קלוסקי מטורף. ובריא הניסיון להשתחל לסדר היום העמוס של ד"ר דורית ניצן-קלוסקי הוא משימה כמעט בלתי אפשרית. רוב הזמן היא מתרוצצת במשרדים בתל אביב וירושלים, ביום עבודה שמתחיל בשש בבוקר ונגמר בעשר בלילה.
- את מטיפה לחיים בריאים. זה משהו שאת יכולה להחיל על עצמך?
"בוודאי. קודם כול, אני אף פעם לא מוותרת על ארוחת בוקר. אפילו אם אני מתעוררת בארבע, אני מקפידה על הסלט והיוגורט שלי. זה משהו שמלווה אותי כל החיים. אחרי הארוחה אני יושבת עם העיתון והקפה, וזה הזמן שלי עם עצמי. במשך היום אני מקפידה לאכול פירות וירקות ומשתדלת לאכול מזון בריא, בסיסי ולא מעובד. אני לא אוכלת בשר, כך שאני מרבה לאכול גם דגים".
- אה, באמת? אילו דגים?
היא צוחקת. "גם דגי ים וגם דגי בריכה. עכשיו הכול בסדר איתם. תכתבי שרק אתמול בלילה בישלתי דגים".
- ומה עם ספורט?
"אני רצה. פעם הייתי רצה בחוץ, אבל אני גרה בשוהם, ושם לא נעים לרוץ בחוץ, אז יש לי הליכון".
- יוצא לך גם לעסוק ברפואה מעשית, או שעזבת את זה לגמרי למען עבודת משרד?
"יוצא, אבל מעט. אני מרצה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב ומתנדבת בארגון 'רופאים למען זכויות אדם'. אני אוהבת מאוד לעבוד כרופאה. לא הייתי יכולה לעשות את זה על בסיס יום יומי, אבל כשהעבודה הקלינית באה כתוספת לעבודה הרגילה, זה נפלא. את העבודה הזאת אני עושה בשביל הנשמה".
מב"ת לחדשות
אסון רמדיה העיב גם על כמה יוזמות ברוכות של ניצן-קלוסקי. סקר מב"ת, למשל אחד הנושאים שפרסמו את שמה של ד"ר ניצן-קלוסקי הוא סקר מב"ת (מצב בריאות ותזונה לאומי). מדובר בסקר שמקורו בארצות הברית, שנערך כל העת ובודק את הרגלי התזונה של הישראלים. מהנתונים שמצטברים במשרדה יכולה ניצן-קלוסקי להסיק מה אוכלים הישראלים יותר מדי, במה יש חוסר, ואילו קמפיינים בריאותיים כדאי לעודד.
- אז מה מצבנו?
"לצערי, הרבה מהמאפיינים שלנו דומים מאוד לארצות הברית. בעיקר מטרידה אותי העובדה שהאוכלוסייה שנמצאת ברמה סוציו-אקונומית נמוכה סובלת מאותם אחוזי השמנה כמו העניים באמריקה. המדינה שלנו מקוטבת כלכלית, ולחלשים אין אפשרות לבחור בתזונה בריאה ונכונה".
- ויש אפשרות לעזור להם?
"שאלה טובה. אפשר לעשות כל מיני דברים, למשל לשמור על מחירים זולים מאוד דווקא במזונות הטובים, כמו לחם מחיטה מלאה או מלח מועשר ביוד. צריך להעשיר את הדגנים בוויטמינים ובמינרלים ולדאוג לסבסוד ולפיקוח של מחירי הפירות והירקות. בכל מקרה צריך לחשוב בצורה חדשנית ואחרת. אחד הפרויקטים שאני מנסה לקדם הוא עידוד עסקים קטנים, למשל, נשים שיבשלו בבתיהן ארוחות צהריים לילדים אחרי בית הספר. רישיון יצרן ניתן כיום רק לתעשייה ולקייטרינג. אדם שמבשל בביתו לא יכול לעבוד ברישיון. אני עובדת על כך שיהיה מדרג. אם אשה תכין אוכל בריא בעסק שלה, וילדים יאכלו אותו במקום ג'אנק, מספיק שנבקר אצלה פעם בשנה לצורך בדיקת איכות. הרווח יהיה של כולם".
לפנייה לכתב/ת 
"חוסר הפרגון מדהים אותי". ד"ר דורית ניצן-קלוסקי
צילום: יונתן בלום
"קיבלתי הרבה מכתבי תמיכה"
צילום: יונתן בלום
מומלצים
