מקזבלנקה למג"ב

בת 16 היתה לוראנס גוזלן כאשר החליטה שהגיע הזמן "לעשות עלייה". על ישראל, היא מודה, לא ידעה אז הרבה. בביקור היחיד שלה בארץ, זמן קצר קודם לכן, במסגרת "מבצע אקסודוס" של הסוכנות היהודית והקרן הקיימת, התרשמה מאוד מכל שראתה ושמעה.

כדי שתוכל לעלות נזקקה לוראנס, היום בת 20, להסכמת הוריה, שלא בדיוק התלהבו מהחלטת הבת. המאבק בין ההורים לבת הסתיים כעבור מספר שבועות כפי שמסתיימים בעידן המודרני כל מאבקי הדורות: בנצחון הבת. לוראנס עזבה את בית ההורים בקזבלנקה שבמרוקו ונחתה בפנימייה בחוות הנוער הציוני בירושלים, שבה פועל בית-ספר תיכון צרפתי. 

תחביבים: כדורגל, אגרוף וקרב מגע

כשנתיים וחצי בלבד אחרי שעלתה ארצה, התכבדה לוראנס בהדלקת משואה בטקס יום העצמאות המסורתי בהר הרצל. היא הדליקה את המשואה בצוותא עם לוחם מהעדה הדרוזית, כנציגת חיל משמר הגבול. עצם העובדה שמפקדי החיל בחרו בעולה החדשה למשימה המכובדת הזו, העידה על אישיותה של הלוחמת הצעירה.

למחרת אותו טקס ("מאוד התרגשתי") ציפתה לחיילת הפתעה נעימה נוספת. היא הוזמנה לתוכנית המיוחדת לרגל יום העצמאות בערוץ השני ונפגשה עם אמה, שהובאה במיוחד ממרוקו. זמן קצר לאחר מכן נבחרה לוראנס "לככב" בתוכנית תיעודית בת 56 דקות של תחנת הטלוויזיה הצרפתית "מ-6".

לוראנס מייצגת בתוכנית זו את בנות ישראל, בעוד סטודנטית ערבייה מייצגת את בנות פלשתין. המצלמות עוקבות אחרי האימונים וחיי היום-יום של לוראנס, שגם משמיעה בהרחבה את ה"אני מאמין" שלה על ישראל ועל הסכסוך באזורנו.

לדברי ג'ו בן-שמחון, מנהל התיכון בחוות הנוער הציוני בירושלים, לוראנס היתה אחת התלמידות הטובות בכל השנים בהן הוא עומד בראש המוסד החינוכי הזה. "היא סיימה את בחינות הבגרות בהצטיינות", הוא מספר. "היא באמת בחורה מיוחדת". אגב, חוגי ההשלמה שבהם בחרה לוראנס במסגרת לימודיה לא אופייניים לבנות: כדורגל, אגרוף וקרב מגע.

עם גיוסה היתה לוראנס נחושה בדעתה לשרת ביחידה קרבית. "לא רציתי לבזבז שנתיים מחיי באיזה משרד צבאי", היא אומרת. "המדינה זקוקה יותר ללוחמות מאשר לג'ובניקיות". אלא שלא כך ראו זאת אנשי לשכת הגיוס. "אין סיכוי שתתקבלי ליחידה קרבית", נאמר לה. 

שירות צבאי: הכי קרבית שאפשר

לוראנס יצאה למאבק. היא פנתה לכל גורם אפשרי, לרבות יועצת הרמטכ"ל לענייני נשים, "הפציצה" בפקסים חברות כנסת ופעילות למען זכויות הנשים ואיימה שתקים אוהל מחאה מול לשכת הגיוס. גם כאן היא ניצחה.

היא גויסה ליחידה "הכי קרבית שאפשר לבנות", לדבריה, במשמר הגבול. "הרי בשייטת ובסיירת אין עדיין בנות", היא מוסיפה. אחרי מספר חודשים של שירות בקו-התפר, יצאה לקורס מ"כים וסיימה אותו כחניכה מצטיינת. בהמשך הדריכה בקורס מ"כים, היתה ביחידת בילוש, והיום היא משרתת, בדרגת סמלת ראשונה, במרכז ירושלים.

בתום השירות הסדיר, הארוך מהרגיל כפי שנהוג לגבי לוחמות, תמשיך לוראנס לשרת בקבע ותצא לקורס קצינים. את עתידה היא רואה במסגרת כוחות הביטחון. "כשאני שומעת על צעירים שאינם רוצים להתגייס ומנסים להשתחרר, אני פשוט נחרדת. איך אפשר לנהוג כך, כשהמדינה כל-כך זקוקה לכולנו?" היא אומרת בנימה של כעס.

את "האני מאמין" הציוני של לוראנס ניתנה לי ההזדמנות לשמוע במסגרת סמינר לצעירים יהודים ממרוקו, שנערך לאחרונה בספרד, ביוזמת העסקן רב-הפעלים סלומון אזולאי בסיוע הסוכנות היהודית וקק"ל. אין לי ספק שהחלטתם של כעשרה צעירים וצעירות, ממשתתפי הסמינר, להגיע לישראל ולהמשיך את לימודיהם בירושלים, היא תוצאה ישירה של דבריה של המג"בניקית המיוחדת הזו.