אל תסעו להאג!
השמיעו את דברכם מירושלים, אבל אל תפגעו במערכה הכוללת על שלום העולם ועל שלום ישראל
בשבועות האחרונים צופה הציבור האמריקני בסרט "ערפל מלחמה: אחד-עשר לקחים מחייו של רוברט מקנמרה" – על שר ההגנה של ארה"ב בימי הנשיאים קנדי וג'ונסון, שמילא תפקיד מרכזי במלחמת וייטנאם בשנות ה-60. באחד הרגעים המרגשים הרבים בסרט נזכרים דברי מקנמרה על שירותו בחיל האוויר האמריקני במלחמת העולם השנייה, במטהו של הגנרל המפורסם קרטיס לה מיי, שהיה אחראי להפצצת 67 ערים ביפן ולמותם של 1.9 מיליון בני אדם. אילו ארה"ב היתה מפסידה במלחמה, אמר מקנמרה, אפשר שהגנרל והוא עצמו היו נשפטים כפושעי מלחמה. "מה הופך מעשה למוסרי אם אתה מצליח ולבלתי מוסרי אם אתה מפסיד?" שאל מקנמרה, ולא נענה.
משפט האומות בענייני מלחמה ושלום הוא משפטם של המנצחים במלחמות. המנצח כותב את הקוד המשפטי לניהול העולם לאחר נצחונו. זו דרכו של עולם מימים ימימה. אין פירוש הדבר כי המנצח צודק תמיד. אפשר שאין צדק בחלק ממעשיו. אבל הוא המנצח, והעולם ממשיך לחיות על רקע נצחונו, ובמידה רבה בזכות הניצחון הזה.
בעידן הנוכחי, העולם מתמודד עם שני איומים קיומיים: האיום של נשק להשמדה המונית המצוי בידי מדינות או קבוצות "סוררות", שהוא איום פיסי קיומי; ואיום הטרור הפונדמנטליסטי האיסלאמי על סדרי החיים, החברה והכלכלה ברחבי תבל – גם זה איום קיומי, אך מסוג אחר.
המדינות הלוחמות על גורלו של העולם החופשי והדמוקרטי, ובראשן ארה"ב, מוסיפות לפעילות הצבאית והמודיעינית גם מאמץ מואץ לבנות חקיקה לאומית ובינלאומית שתסייע בידן. במהירות רבה יוצקים תכנים ודפוסים אל תוך החקיקה הזאת, לא אחת בדרך של ניסוי וטעייה (ותיקון הטעויות המתגלות).
המשפט הבינלאומי משמש היום כאחד משדות המערכה. ארה"ב (וגם ישראל) נאלצו לבטל את הצטרפותן להקמת בית הדין הבינלאומי הפלילי, לאחר שהתברר כי הוא עלול לפעול נגדן. ניסיונות של מדינות רבות להנהיג "חוקים אוניברסליים", שיאפשרו לשפוט נאשמים מרחבי תבל על אדמתן בגין פשעי מלחמה, פשעים נגד האנושות וכיו"ב הוסגו לאחור בבלגיה. כשלון הניסיון לשפוט את ראש הממשלה שרון ומפקדים בכירים בצה"ל בימי מלחמת לבנון שימש אות לבחינה מחודשת ומחמירה של "הנטייה האוניברסלית", וישראל מילאה תפקיד מרכזי, סמוי מן העין, בהישג חשוב זה. על כך עוד יסופר ביום מן הימים.
עכשיו מנסות 90 מחברות האו"ם לרתום את בית המשפט הבינלאומי בהאג למטרותיהן האנטי-ישראליות, ויש מספיק סימנים לכך שבית המשפט נוטה לספק את מבוקשן. הוא קצב מועדים קצרים ביותר לשמיעת הטיעונים, שלא כדרכו; סירב לפסול שניים מחבריו שהתבטאו בעבר בבירור נגד ישראל; התיר לליגה הערבית ולארגון מדינות האיסלאם לטעון לפניו בעניין הגדר; ורמז ברורות על כוונתו לפסוק בהקדם. על-פי כל הסימנים, הוא עתיד לחבור לבית הדין הבינלאומי הפלילי "וליטול צד" במערכה.
"ניצחון" יהפוך לכלי ניגוח
אם ישראל תשתתף בהליך מעבר להצגה מפורטת של עמדתה שאין לבית המשפט סמכות לדון בעניין, היא לא רק תיתן לגיטימציה לערכאה זו. היא תפגע במערכה של כל המדינות שוחרות החופש במאבקן נגד הטרור ובהתגבשותו של משפט בינלאומי שיהלום את תנאי התקופה ואת צרכיה. אם ישראל תיגרר להופעה בהאג לא יעלה בידה להתמודד עם נחשול השנאה והביזוי שיתפרץ שם, והיא תוצג עירום ועריה בפני "הטריבונל הבכיר ביותר בעולם". לא יהיה אפשר להופיע בפניו ולבסוף להתכחש להחלטתו. ואף זאת, טעם "הניצחון" ידרבן את הפלסטינים לחזור ולנצל את הכלי הזה כאמצעי ניגוח נגד ישראל, וזו לא תוכל להחליט בפעם השנייה והשלישית והרביעית ששוב לא תופיע.
בית המשפט הבינלאומי בהאג עתיד לצרף עצמו לקבוצת המדינות והמשפטנים המנסים לחבל בהתפתחותו של המשפט הבינלאומי נגד הטרור העולמי ונגד מדינות המפתחות נשק בלתי קונבנציונלי. אסור לישראל לסייע בכך. לכן – אל תסעו להאג. השמיעו את דברכם מירושלים. אל תפגעו במערכה הכוללת על שלום העולם ועל שלום ישראל.
ובמחשבה נוספת: אתמול הצהיר ראש הממשלה הפלסטיני אבו-עלא שאינו מתנגד להקמת גדר אלא רק למקומה. למה לא תציע ישראל לפלסטינים לפתוח במו"מ על מקום הגדר? גדר שתוקם בהסכמת שני הצדדים תחייב את שניהם, ואין מניעה כי מו"מ זה ייערך במקביל למו"מ בין ישראל וארה"ב באותו נושא ממש. אדרבה, אם יסרבו הפלסטינים, יסבירו נא לעולם הנאור למה הם מסרבים לנהל מו"מ עם ישראל על מקום הגדר, שראש ממשלתם הודה בפומבי בעצם הלגיטימיות שלה.
אפרים הלוי, לשעבר ראש המוסד וראש המועצה לביטחון לאומי
לפנייה לכתב/ת 
אפרים הלוי
צילום: אביגיל עוזי
מומלצים
