חתונה מאוחרת (במיוחד)

הם ניצבו מתחת לחופה, חתן וכלה. היא אביבה אהרוני, בת 76, הוא, אוטו מורגנשטרן, בן 82. הוא הביט בה מבעד להינומה שעל פניה, ואמר "הרי את מקודשת לי" לקול מחיאות הכפיים של האורחים.

אהרוני ומורגנשטרן הצליחו להפתיע את בני משפחתם וכל דיירי "בית-אילדן" – דיור מוגן למבוגרים בקרית-מוצקין, בו הם מתגוררים. איש לא שיער את מה שבאמת עומד להתרחש, שכן כולם הוזמנו לחגוג יום הולדת 11 לבית-אילדן. גיבורי החתונה הלא שגרתית נישאו אחרי 30 שנות חיים משותפים. היא קוראת לו בחיבה "אוטי". "החברים אומרים עלינו, 'אביבה והאוטו שלה'", היא מחייכת. 

אהבה בת שלושים

החתן והכלה הכירו לפני 30 שנה, ומאז חיו ללא חתונה. אביבה, אלמנה ואם לשתי בנות ושבעה נכדים, ואוטו, גרוש ואב לבת ושלושה נכדים המתגוררים בארה"ב. שנים ארוכות הם התגוררו בבנימינה. "אף-פעם לא היה לנו זמן להתחתן כי היינו עסוקים", מספרת אביבה. "כשהתגוררנו בבנימינה, גידלנו פירות וירקות אורגניים. היו לנו 35 עצי פרי מסוגים שונים, עד שעייפו כוחותינו. לפני 10 שנים עברנו לגור ליד הבת בכרמיאל, ומשם הגענו לדיור מוגן".

איך נולד רעיון החתונה?

אביבה: "את נושא החתונה הגינו יחד. פתאום זה קרה. דווקא כשעברנו לדיור מוגן, גילינו שהחיים מתחילים בגיל 80. פתאום היינו משוחררים מכל עול. האהבה, שהיתה כל הזמן, אפילו התעצמה, והתחלנו לנשום לרווחה. כל השנים גרנו בדירות צמודות קרקע. פתאום עלינו לקומה חמישית, ורואים משם את הנוף. הסביבה חיזקה את הרצון להמשיך ולטייל יחד יד ביד.

"כל החיים שלי חלמתי להתחתן עם שמלה לבנה. כאשר התחתנתי לראשונה, ב-1947, היתה תקופת צנע, ולבשתי שמלה שעברה מכלה לכלה ולא היתה בדיוק בצבע לבן".

מבצע סבתא

החתונה, כאמור, הוכנה בחשאי. איש מבני המשפחה לא שותף בסוד העניינים. והיו עוד הפתעות. אביבה: "הזמר יואב יצחק, ששנינו מאוד אוהבים, הסכים להגיע ולשיר לכבודנו את השיר 'עד סוף העולם'. אני מאחלת לנו להמשיך ככה. יש לנו הרבה תוכניות כזוג נשוי".

ואיך היתה החתונה?

"הערב היה מרגש מאוד. הגיעו הבנות שלי ולא ידעו מה מחכה להן. הן ישבו איתנו בשולחן, וכשקיבלתי סימן, ידעתי שאני צריכה לצאת ולהתלבש בשמלת הכלה. אמרתי לבנות שאני צריכה להתלבש לקראת הצגה שהכנו. זה היה כמו מבצע צבאי. אוטו חיכה לי בבית-הכנסת, לבוש בחליפה שחורה.

"מישהו ניגש לבנות ואמר להן, 'אמא צריכה עזרה'. הן קמו, צלמים ליוו אותן מאחור ומלפנים, וכשהן נכנסו לבית-הכנסת וראו אותנו לבושים כחתן וכלה, הן נתנו צרחה. לקח להן כמה דקות להתאושש, ואז מיהרנו לחופה.

"שתי הבנות ליוו אותי עם נרות. אוטו הלך קדימה, ואני אחריו. המנהלת הודיעה שיהיה קטע הפתעה, והדיירים לא ידעו למה הם מחכים. ואז הגענו. נכנסנו לאולם, החופה היתה מוכנה. הסתכלתי דרך ההינומה על הדיירים וכולם היו מופתעים מאוד.

"שאלו אותנו מה נעשה בירח-דבש. אוטו אמר, 'נלך בכל יום לים'. שמעתי אותו ואמרתי, 'אוטו, מה פתאום לים? זה ירח-דבש, נעשה כל היום אהבה'".