נבלמה הירידה במספר תאונות הדרכים

"תאונות דרכים נגרמות הן תוצר של התנהגות הולכי הרגל והנהגים", אומר רפ"ק איציק עייש, מפקד משטרת התנועה באילת, "אפשר להקטין את מספרן עוד יותר, אבל כדי שזה יקרה צריך לשפר תשתיות בתוך העיר, לשנות תמרורים, להדגיש מעברי חצייה מטושטשים ולסמן כבישים, כמו זה שמוביל לטאבה".

משטרת התנועה החלה לפעול באילת באוקטובר 99', ומאז רשמה לזכותה הישגים מרשימים: בתוך שלוש שנים ירד מספר תאונות הדרכים בעיר ובכביש הערבה עד פונדק ה-101 בלמעלה מ-50 אחוזים. 102 מתוך 123 תאונות הדרכים שהתרחשו השנה היו בתוך העיר, ו-21 בכביש הערבה.

ארבע מהתאונות בכביש הערבה- עובדה היו קטלניות: בחודש ינואר נהרג חיים גברא, תושב הר חברון, לאחר שמכונית הסובארו המשפחתית בה נסע עם משפחתו התנגשה במונית. חודשיים לאחר מכן נהרג מפגיעת אוטובוס ליטבק רוסלן, חסר בית שעמד באמצע כביש הערבה. בחודש אפריל נהרג אהרון בוגנים, נהג מונית מאילת מאילת, שהתנגש בטנדר של חיל האוויר ליד בסיס עוצבת אדום, ובאוגוסט נהרג גדיר מוסא מחמוד מהכפר ביר אל מקסור, שהתהפך עם רכבו ליד שמורת ה"חי בר" ביטבתה.

בתוך העיר אירעו שמונה תאונות עם פצועים קשה ו-94 תאונות עם פצועים קל. כשליש מהתאונות היו תוצאה של התנגשות בין כלי רכב, ובשבע מהן היתה פגיעה בהולכי רגל.

הסיבות העיקריות לתאונות הדרכים בתוך העיר הן אי מתן זכות קדימה לרכב (22 תאונות), אי ציות לרמזור (9), אי ציות לתמרור "עצור" או "תן זכות קדימה" (8) ואי מתן זכות קדימה להולכי רגל במעבר חצייה (6 תאונות). "בימים של השוק העירוני יש ריבוי של הולכי רגל שעוברים את הכביש בין המשביר לקניון האדום", אומר בהקשר זה רפ"ק עייש, "הם קופצים בין המכוניות ומפתיעים את הנהגים".

למרות הנתון הלא מעודד, עדיין מדובר בירידה של 30 אחוזים בכמות הולכי הרגל שנפגעו ב-2003 לעומת 2002. "זה היה אחד היעדים שלנו", מגלה מפקד מתנ"א, "קיימנו מבצעים להולכי רגל ונהגים שלא נתנו זכות קדימה ורשמנו דו"חות להולכי רגל שלא חצו במעבר חצייה".

לדברי רפ"ק עייש, סירבה מע"צ, האחראית על הכבישים הבינעירוניים, לפעול בתוך אילת, וטענה כי הסמכות לטיפול בכבישים נתונה בידי הרשות המקומית. מעיריית אילת נמסר, כי עבודות ריבוד מחדש של כבישים ישנים נעשות באמצעות תקציבים שמתקבלים ממשרד הפנים. "ראש העירייה מאיר יצחק הלוי הורה באחרונה למחלקת התחזוקה של העירייה לבצע את מרב התיקונים והשיפורים האפשריים בכבישים ישנים, ובכלל זה חידוש סימוני הדרך הישנים בכבישים וצביעה מחודשת של מעברי חצייה שנמחקו עם הזמן" אומרים בעירייה.

המסוכנים ביותר

הצמתים של דרך יותם מובילים ברשימת הצמתים המועדים לפורענות באילת (יותם-ששת הימים, יותם-אילות ויותם-חטיבת הנגב). "עשר תאונות ארעו השנה בדרך יותם", אומר רפ"ק עייש, "תשע מתוכן בגלל נהגים שלא צייתו לרמזור אדום. הנהגים רואים לפני הצומת רמזור בצבע כתום, ודוהרים קדימה. החלטנו שהמלחמה ב'אי ציות לרמזור' תהיה אחד היעדים שלנו לשנה הקרובה. נציב שוטרים וניידות סמוך לצמתים המסוכנים וניתן דו"חות".

הכביש העירוני המסוכן ביותר הוא דרך הערבה-מצרים, הכביש שמוביל מהכיכר שבכניסה לעיר ועד למסוף טאבה. בשנת 2003 היו בכביש הזה 17 תאונות. "הבעיה המרכזית היא בקטע שבין כיכר התיירות לטאבה", מבהיר מפקד מתנ"א, "אנשים נוסעים במהירות וסוטים מהנתיב ללא סיבה ברורה. בנוסף, יש פניות חדות לתוך בתי המלון. תפסנו שם נהגים שנסעו במהירות של 140 קמ"ש וגם יותר, כשהמהירות המותרת היא 50 או 70 קמ"ש".

נושא נוסף שמדיר שינה מעיניו של מפקד משטרת התנועה הוא החושך בכביש. כידוע, בזמן בניית הטיילת הוחלט שהתאורה לאורכה תהיה עמומה ונמוכה כדי לא לבלבל את מחזור היום והלילה של דיירי שונית האלמוגים, המקבילה לטיילת. את רפ"ק אייש זה מרגיז: "הקטע בין מלון 'אמבסדור' למצפה התת ימי - חשוך כמעט לגמרי וזה מסוכן. העליתי את הנושא לדיון מספר פעמים בוועדת התחבורה העירונית, אבל הם טענו שאין שם תאורה כדי שלדגים לא יהיה ג'ט לג. אז אני שואל, מה יותר חשוב, הג'ט לג של הדגים או בטיחות הנסיעה?"

גיא אילון, מנהל מחוז אילת ברשות הטבע והגנים, משוכנע ש"ניתן למצוא פתרון יצירתי ולפתור את כל הבעיות. ניתן להאיר את המקום כשהאור פונה לכיוון הכביש ולא לכיוון הים. אפשרות נוספת היא לחסום את האור כדי שלא יגיע לים".

כביש הארגמן, המוביל מכיכר מרידיאן לשכונת גנים, נכלל גם הוא ברשימת הכבישים המסוכנים. בכביש זה התרחשו 13 תאונות. "יש שם המון תאונות שנגרמות בגלל מהירות מופרזת", אומר רפ"ק עייש: "באים אלינו בטענות שאנחנו מציבים ניידות בירידה לכיכר כדי לתת דו"חות, ולא מבינים שהמהירות הזו גורמת לתאונות. היו מקרים שאנשים גמרו את הנסיעה בעלייה על הכיכרות". גם באזור בתי המלון נרשמו השנה 12 תאונות. "זה בעיקר בתקופת הקיץ והחגים, כשהאיזור עמוס. לשמחתי, מדובר בתאונות קלות", מסכם רפ"ק עייש.

ותראו מה שתמרור אחד יכול לעשות: רחוב האגס, שנכלל ברשימת הרחובות מוכי תאונות הדרכים בשנת 2002, לא נכנס כלל לרשימת 2003, וזאת לאחר שבצומת האגס חטיבת הנגב הוצב תמרור עצור.

אחרי שכיכבו בראש מצעד כלי הרכב המעורבים בתאונות דרכים, רשמו נהגי המוניות ירידה של 30 אחוזים במעורבותם בתאונות. ב-2003 היו 21 כלי רכב ציבוריים, מוניות ואוטובוסים מעורבים בתאונות דרכים. "זו ירידה משמעותית", מפרט רפ"ק עייש, "עשינו פעילות נרחבת בתחום. נפגשתי עם מנהלי תחנות המוניות והנהגים פעם בשלושה חודשים וכנראה שזה השפיע. רוב התאונות בהן מעורבים נהגי המוניות הן בגלל אי שמירת מרחק, אי מתן זכות קדימה או פניות שלא כחוק. אנחנו לא מתכוונים לנוח על זרי הדפנה, ונמשיך בפעילות הזו. חוץ מזה, נסדיר תל אביב המקומות שבהם נותר למוניות לעצור כדי לאסוף ולהוריד נוסעים בלי לשבש את התנועה".

22 אלף דו"חות בשנה

בשנה החולפת רשמה מתנ"א לא פחות מ-22 אלף דו"חות תנועה, מתוכם 8,000 על מהירות מופרזת, 7,000 על אי חגירת חגורות בטיחות, 1,800 על אי ציות לתמרורים, 500 על דיבור בטלפון נייד ללא דיבורית בזמן נסיעה, 500 על סטייה מנתיב ו-228 דו"חות על עקיפה בפס לבן ועקיפה בדרך לא פנויה.

לדעתו של רפ"ק עייש, אין בסכום הקנסות כדי להרתיע. "היום מקבלים קנס של 250 שקלים על אי חגירת חגורת בטיחות, שיכולה להציל חיים, ו-500 שקלים על דיבור בטלפון נייד. אני חושב שצריך לתת קנסות גבוהים יותר. כשהנהגים ירגישו את הפגיעה בכיס, הם יבינו שזה לא משתלם".

מפקד משטרת התנועה גם מתנגד להצעה להעלות את המהירות המקסימלית בכביש הערבה מ-90 ל-100 קמ"ש. "כביש הערבה הוא דו סיטרי ולא אוטוסטרדה", הוא מסביר, "אם נעלה את המהירות המותרת ל-100 קמ"ש, הנהגים יסעו ב-130 קמ"ש, וזו מהירות שעלולה לגרום לתאונות קטלניות".

רפ"ק עייש שולל את האפשרות להציב גדר הפרדה בין שני הנתיבים בכביש הערבה, מכיוון שאז יהיה בלתי אפשרי לבצע עקיפות לכל אורך הכביש, כי יש רק מסלול אחד לכל כיוון. לדבריו, לא בטוח שנפח התנועה בכביש מצדיק את הרחבתו לארבעה מסלולים. כזכור, החליטה מע"צ להרחיב את כביש הערבה לארבעה מסלולים מאזור באר אורה ועד אילת. "אני חושש מזה", אופר רפ"ק עייש, "כי ברגע שיש יותר מסלולים, הנהגים מגבירים את מהירות הנסיעה והסיכוי לתאונות דרכים קטלניות עולה".