נתניה מא' ועד ת'

אום חאלד: הכפר הערבי שעל אדמותיו נבנתה העיר נתניה. עד היום, כשנתנייתי ותיק נזקק לשירותי קופת החולים הכללית שברחוב רזיאל, הוא אומר לחבריו: "אני הולך למרפאת 'אום חאלד'" (שעל פי האגדה שם גר שייח' הכפר בזמנו).

אנדריוס: למרות שבנתניה משוכנעים שרחוב אנדריוס הוא על שמו של איזה מצביא רומאי, לא היא. אנדריוס היה פקיד בריטי בכיר בימי המנדט, שמשום מה נקשר למתיישבים בעיר, ועזר להם לקבל היתרים שונים, בעיקר כאלה שעניינם רכישת קרקעות. הוא נרצח בנהריה, וכמחווה על פועלו למען מתיישבי נתניה זכה שהרחוב ייקרא על שמו.

אוראנוס: אחד הפאבים הוותיקים בנתניה, שהוקם על ידי מחולל חיי הלילה בעיר, יוחי אברמוב ז"ל, האיש שהקים בהתחלה את "עזאזל" ואת פאב "המייסדים", מקום שעובד גם היום ונושא בגאון את מסורת כנפי העוף.

אלראי יואל: הילד הראשון שנולד למתיישבי נתניה (נכון, נכון, יש על העובדה הזאת ויכוח מר עד היום) והפך לימים לראש העירייה. אלראי כיהן בתפקידו שתי קדנציות.

איקאה: היה רגע מסויים, בו נדמה היה שנתניה היא בסך הכל עיר קטנה שתקועה מאחורי המחסנים של איקאה. מפלצת הרהיטים השבדית הפכה לאובססיה של כל ישרלאית. המבנה הענק בצהוב-כחול הסתיר לנוסעים את השיכונים בקרית נורדאו, ואפילו ראש העירייה דיברה על הישג מוניציפלי כביר. מאז, האובססיה מעט נרגעה, אבל עדיין מדהים איך חנות עם לוחות עץ, דיבלים ואהילים זולים, כמעט הצליחה להשתלט על זהות של עיר בת 75 שנה.

"אבי רדיו": לא מעט טיפוסים יש בנתניה, אבל "אבי רדיו" הוא אחד החביבים שבהם. חמוש ברדיו שנישא בתוך תיק גב, אוזניות וכיפה גדולה, הוא יוצא למסע רגלי אינסופי בכבישי העיר וסביבותיה. הוא לעולם לא עוצר, מתעכב, כאילו ממהר להגיע למקום, אליו לא יגיע בעבר. האגדה האורבנית מספרת שבתחילת שנות ה-90 ראה אותו ילד קטן נעצר ליד ספסל, מתיישב ומחליף את התחנה ל"שירים ושערים". אבל לך תסמוך על אגדות.

איתמר: בית הספר השני בנתניה, נקרא על שם איתמר בן אב"י, שחוץ מזה שהיה הבן של אליעזר בן יהודה, גם היה דובר המתיישבים הראשונים והאיש שהציע לבן עמי, (עיין ערך 'בן עמי עובד') לקרוא לעיר על שם נתן שטראוס, מיליונר קנדי, שהבטיח לתרום עשרת אלפים דולר לעזרת המתיישבים (ושלימים התברר, שבכלל לא העביר את הכסף).

בני בנימין: הארגון שחבריו, רובם בני כפר תבור, הקימו את העיר נתניה.

דורה: השכונה הדרומית של נתניה, קיבלה את שמה עוד בימים שהמקום שימש בסיס צבאי ודורה אבן, אשתו של מפקד המחנה, הרבתה להגיע אליו ולדאוג לרווחת החיילים. בתגובה, הם קראו למקום על שמה.

הרצל, רחוב: הרחוב הראשי של נתניה, והאמת? הוא אכן נראה בן 75.

וינגייט: בית הספר הגבוה לחינוך גופני הממוקם בסמוך לעיר. עיריית נתניה היתה מאוד רוצה לכלול כחלק משטחה המוניציפלי, ולקבל את מסי הארנונה שלו.

זנגוויל: לא, לא התבלין, אלא אחד מרחובות השוק של נתניה. נקרא על שם ישראל זנגוויל, מהפעילים הבולטים ביהדות אנגליה בראשית המאה ה-20.

חבצלת: פרח הצומח על מצוקי החוף, והוא אחד ממרכיבי סמל העיר נתניה.

טשרניחובסקי: בית הספר התיכון הראשון בעיר, שלימים גם הפך לגדול שבהם.

יהלומים: פעם נתניה היתה עיר היהלומים. היום, מה לעשות, נותרו רק היהלומנים.

כרמל: בית המלון הגבוה בעיר, עומד על קצה המצוק הצופה אל הים. המלון שהיה תקוות התיירות הגדולה, והפך בעיקר לבית דירות ולמפלטם של האוהבים לרגע.

לניאדו: בית החולים העירוני, גאוות קהילת צאנז. 

מזרקה: בלב כיכר העצמאות (עיין ערך 'כיכר עצמאות') ניצבת מזרקת המים הישנה, שעדיין לא ברור מתי היא פועלת, מושבתת או סתם מלוכלכת. בכל מקרה, מדובר במוסד נתנייתי עתיק יומין ומזוהה. מרגעיה הגדולים: אוהדי מכבי נתניה חגגו בתוכה את עלייתה של  הקבוצה לליגת העל; במאי התוכנית המיתולוגית ללימוד אנגלית "here we are" בחר בכיכר כלוקיישן המרכזי בו יצולם הפתיח לתוכנית, בכיכובם של ירמי קפלן וחברים.

נוטע: היום שם של רחוב, אבל בעבר שמה של חברה ששתלה את הפרדסים בעיר.

סמילנסקי: הרחוב בו נבנו הבתים הראשונים של נתניה. לשלמה שפיגל, האבא של יואל אלראי, היתה שם גינת פרחים וטופחת ומפורסמת מאוד.

עיר ימים: מתחם קרקעות ענק בדרום נתניה. מושא הפנטזיות של כרישי הנדל"ן ומקור אין סופי למחלוקות על אחוזי הבנייה.

פולג צבי: ראש העירייה הראשון של נתניה שהגיע מהצבא, הבטיח להלחם בפשע, ונטש את שדה הקרב באמצע.

צרפתיות: איכשהו, בגלל כל מיני סיבות גיאוגרפיות-היסטוריות-סוציואלוגיות הפכה נתניה לעיר המועדפת על הקהילה היהודית בצרפת. העובדה הזו מביאה לכאן מדי קיץ תיירות מצודדות, חמושות במבטא זר. רק ממשפטי הפתיחה, באנגלית עילגת, של גברברי נתניה היוצאים להסביר פנים לתיירות בחוף הים, יכולים אלי ומריאנו לבנות מופע סטנד-אפ שלם.

קניון השרון: קניון איילון ברמת גן היה הראשון בארץ הקודש, ואז הפציע בנתניה קניון השרון. כשהקניון נחנך וראש העירייה דאז הכריז: "כמו בערים מתוקנות בעולם, עכשיו גם לנתניה יש קניון". יהונתן גפן, כתב בתגובה משהו בסגנון: "מי בכלל רוצה להיות עיר מתוקנת? זה בדיוק מה שהיה יפה בנתניה, שהיא לא ניסתה לתקן שום דבר". מאז הקניון אתנו, ועושה רושם שהעסק רק הולך ומתקלקל. מוקד הבילוי והקניות נדד מרחוב הרצל אל הקניון, החנויות המעוצבות החליפו את הדוכנים בכיכר העצמאות, ומשהו בנשמה של העיר הפך לסוג של מדרגות נעות.

ראשי תיבות: ברבות מהבדיחות על עולם הפשע מככבת העיר. אחת החביבות היא ראשי התיבות של השם נ.ת.נ.י.ה – נשמה, תזמיני ניידת, יש הרוגים.

שבדיות: ראה ערך 'צרפתיות', רק עוד יותר בלונדיניות.

תמוז: המסעדה היחידה בחוף פולג, וכיאה למסעדת חוף הפכה במהרה לאתר תיירות ארצי ולמוקד חיי הלילה של נתניה בקיץ.