יעשה ואחר-כך ישמע
ראש הממשלה אינו המפקד העליון של הצבא הישראלי. גם לא שר הביטחון. בדמוקרטיה שלנו ממשלת ישראל היא המפקד העליון של הצבא, ושרון מתעלם מכך
אריאל שרון הוא איש של מעשים. את העשורים הראשונים לחייו הקדיש למלחמה על עצמאות ישראל וביטחונה. את העשורים הבאים הקדיש לבניין הארץ, את הפרק האחרון שלו בחר להקדיש לעקירה ולחורבן.
קידומו הצבאי נעצר גם בטענה שהוא אינו מאמין באמת במשטר דמוקרטי בישראל ועלול לעלות יום אחד בטנקים על הכנסת. אולי הפסדנו בכך רמטכ"ל מצוין. על כל פנים, כשפשט את מדיו ופנה לפוליטיקה התברר שהדמוקרטיה אינה בראש מעייניו.
עובדה, לאחר קרוב לשלוש שנים בראש ממשלת ישראל הוא מתכוון להביא את ציבור בוחריו למקום שמעולם לא רצו להיות בו - לנסיגה חד-צדדית בלא כל תמורה ממשית מחבל עזה ומחלקים ניכרים ביהודה ושומרון - והוא מבקש להעמיד אותם בפני עובדה מוגמרת. קודם כל יעשה, בהתעלם מהאזהרות של ראש השב"כ, הרמטכ"ל וראש אמ"ן. רק אחר כך ישמע מה חושבת על כך ממשלת ישראל, שרוב חבריה אינם תומכים בתוכניתו המדינית. למה לו להסתכן בכך שלא ישכנע את ממשלתו?
לפני שבוע קיים שרון "התייעצות" עם ראשי מערכת הביטחון. שר הביטחון הבטיח את התקרנפותו כבר בדיונים מקדימים; הוא יתמוך בכל מה ששרון יורה לו לדקלם. "ההתייעצות" הפכה במהירות לקבוצת פקודות. צה"ל כבר יצא לדרך התכנון המפורט וההיערכות לנסיגה. אבל ראש הממשלה אינו המפקד העליון של הצבא הישראלי. גם לא שר הביטחון. בדמוקרטיה שלנו ממשלת ישראל היא המפקד העליון של הצבא, ושרון מתעלם מכך.
ומכיוון שנשיא ארה"ב נמנע מלהזמין את שרון להציג בפניו את רעיונותיו, ומכיוון שרוב השרים אמרו שלא יסכימו כי ראש הממשלה יציג את תוכניתו לפני שיביא אותה לממשלה - הם נותרו ככלי ריק. הם אינם יודעים את מה שהציג שרון בפני פקידים אמריקנים זוטרים. שרון, שעקף משמאל את מפלגת העבודה, עוקף אותם בזלזול מופגן - ואלו שלא יסכימו להיעקף ולומר אמן יידרסו בשרשראות הבולדוזרים שכבר יוצאים לדרך.
מערכת הביטחון הבינה שמדובר בפקודה. וזו, גם אם היא בשעה זו בלתי חוקית, תהפוך לעובדה מוגמרת ככל שיתרבו הכותרות בעיתונים על הסדרי הפינוי, הסדרי הפיצויים, התוכניות ליישובם מחדש של המגורשים. ככל שייזרה עוד ועוד חול בעיני הממשלה והכנסת.
כשם ש"מדינה פלסטינית" היא בעיני רבים עובדה מוגמרת למרות שטרם קמה - כך יהיה גם עם הנסיגה החד-צדדית ועקירת ההתיישבות מחבל קטיף. גם השרים המתנגדים יבינו כי בתודעה הציבורית "העניין גמור", ולא יסכנו את מעמדם הפוליטי במאבק שנידון לכישלון.
ממשלת ישראל נתפסת בעיני הציבור ככושלת. המדינה נהרסת מבחינה חברתית וכלכלית. הטרור מתפוצץ בפנינו למרות השקעות העתק בגדר, ותחושת הביטחון של אזרחי המדינה מעורערת. צל כבד של האשמות בשחיתות מעיב על שרון.
רק אם יתעשתו השרים וישכילו לעצור את שרון, בלי להתחבא מאחורי האמירה שרק ראש הממשלה יכול לקבוע את סדר היום שלה - יש סיכוי שישראל תיחלץ מהשבר הנוכחי. רק אם שרים, רובם ככולם, יחרימו את ישיבות הממשלה אם ראש הממשלה לא יעלה לדיון ולהכרעה את התוכנית המדינית שלו - אפשר יהיה לעצור את הסכנה לפני שתיהפך לעובדה מוגמרת.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
