טוסקנה זה כאן

הוא קורא לעצמו ציוני מעודכן, באיזור מגוריו יש מי שמדביקים לו במין הומור שכזה את השם הרצל, ולא במקרה. בחודשים האחרונים משקיע חיים אוחיון (43) את כל האנרגיות בבייבי החדש שלו: הקמת "ארץ הגליל" – פרויקט שכוונתו למזג את הגליל והגולן ליחידה חברתית וכלכלית אחת.

כהוגה ומיישם הרעיון, הוא מנסה לשכנע כל מי שמוכן להקשיב, מגייס שותפים לדרך, מדבר על ארץ הגליל כטוסקנה מקומית – ועיניו בורקות. את עצמו הוא מציג בטלפון כחיים מארץ הגליל. שיתרגלו.

אוחיון, המתגורר במושב כנף ברמת-הגולן, יכול היה בקלות להיחשב לאחד מגבירי האיזור. הוא שותף בחברה קבלנית גדולה, מהמובילות בצפון. לפני ארבע שנים מת המייסד אברהם יפרח מהתקף לב. בצוואתו ביקש שהחברה תמשיך את פיתוח הגליל. אוחיון הצטרף לשני הבנים היורשים ויחד הם מממשים את צוואת האב.

גבולות הארץ המובטחת

בספטמבר 2003 קנה אוחיון את קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון, סמל ומיתוס מקומי, תמורת 700 אלף שקל. "אף פעם לא הייתי משוגע על המשחק הזה", הוא אומר. "עד שרכשתי את הקבוצה אפילו לא הייתי במשחק אחד שלה. הקבוצה היתה בפירוק, פנו אלי וביקשו שאתגייס למענה, לא בגלל שאני מיליונר, אלא כי אני איש יצירתי וחשבו שאוכל למצוא פתרונות למשבר. הסכמתי מתוך כוונה להפוך את הקבוצה לאזורית, ולא רק כמזוהה עם הגליל העליון.

"התוכנית שלי היא שכל המועצות המקומיות, בגליל ובגולן, יתחלקו בנטל ההוצאות העצום שיש בתפעול קבוצת כדורסל, ולא רק מועצת גליל עליון. היתה הסכמה, אבל בינתיים זה לא קורה ואנחנו מממנים יותר משנדרשנו. אישית עוד לא התאהבתי בכדורסל, אבל התאהבתי ברעיון שהקבוצה תהיה פלטפורמה נהדרת להקמת ארץ הגליל. קבוצת הכדורסל לגליל היא כמו הפילהרמונית לתל-אביב.

באמצע ינואר נערך כנס היסוד של ארץ הגליל ובתחילת אפריל יתקיים בתל-חי מה שאוחיון מכנה "כנס הרצליה של הגליל והגולן". אוחיון עובד על הפרויקט במלוא המרץ, ולרשימת מובילי התוכנית כבר צירף את איזי בורוביץ' מ"ארקיע", אורן מוסט מ"גילת לוויינים", יורם באומן ואילן שילוח ממשרדי הפרסום, שוקי דקל מרשות הספורט ואחרים.

"הרעיון הוא של מיתוג וייחוד הגליל ורמת-הגולן לחבל ארץ בעל צביון ואורח חיים מיוחדים ואינטרסים משותפים", מסביר אוחיון. "קבוצת הכדורסל, ששמה הוסב להפועל גליל עליון גולן, היא סמל שסביבו יתגבש האיזור כולו. אני רוצה ליצור סמלים נוספים, כדי שארץ הגליל תיוחד כמותג.

"יהיו לנו מטבע ארץ הגליל, ננפיק כרטיסי אשראי וכרטיסי תושב מיוחדים רק לתושבי האיזור, שבוע הלימודים והעבודה יקוצרו לחמישה ימים כדי לדרבן פעילות תיירותית וצרכנית באיזור. רכישת בית נוסף בארץ הגליל תהיה הוצאה מוכרת, כדי למשוך לאיזור אוכלוסייה בעלת אמצעים ממקומות אחרים בארץ".

אוחיון נסחף בלהט הדיבור, משרטט את גבולות הארץ המובטחת שלו, מתדלק את עצמו בעוד ועוד רעיונות של מדינה בהקמה, כמו: הצבת מרכזי דיוטי-פרי בכניסות לגליל, הוצאת עיתון, תחנת רדיו וטלוויזיה, שדה-תעופה בינלאומי, רכבת, אוניברסיטה, כפר אולימפי, בתי-ספר לכדורסל וכדורגל וגם היפודרום לחובבי הסוסים. "אבא שלי לא היה ז'בוטינסקי ואני לא טבנקין", הוא אומר. "כל מה שאני רוצה זה שיהיה לי, למשפחתי ולחברים שלי נעים לחיות כאן. מבחינתי זו אידיאולוגיה אתגרית".

חלוצים מהסוג החדש

ועם זאת, אוחיון האידיאליסט הוא גם איש עסקים רב-ניסיון, שסביר להניח שיוכל לגזור קופון אם הפנטזיה שלו תהפוך למציאות.

הוא נולד במרוקו. ב-62', כשהיה בן שנתיים, הגיע לישראל עם הוריו ושתי אחיותיו הגדולות. המשפחה הופנתה למושב תל-מונד, התפרנסה מעיבוד פרדסים ושם נולדו שלושת אחיו הנוספים. את שירותו הצבאי עשה בחיל-הים, ולאחריו תיכנן להשתלב בצי הסוחר ולראות עולם. אלא שלקראת שחרורו מהצבא פרצה מלחמת לבנון, הוא התבקש לחתום שנה קבע ולא היסס.

חלום צי הסוחר הלך והתרחק עד שנגנז לחלוטין ובמקומו התגייס אוחיון, יחד עם 13 חברים מחיל-הים, להקמת יישוב חדש ברמת-הגולן. "עבדנו קשה בשנים הראשונות", הוא מספר. "היה לנו ברור שאנחנו בונים משהו ביחד, כדי שלכל אחד תהיה הנחלה שלו, עם שטחי החקלאות שלו והבית היפה שלו. אני מגדיר אותנו כחלוצים, אבל לא מהסוג הישן. בחיים לא אגור בבית של הסוכנות, לא אייבש ביצות ואעקץ מיתושים רק למען האידיאולוגיה. אני אקח אחריות על החיים שלי ולא אחכה שמישהו במשרדי הממשלה ייזכר בקיומי ואולי ידאג לי".

ואכן, אוחיון, אשתו ושלוש בנותיהם מתגוררים בבית נאה ביותר בכנף. את 30 הדונמים של מטעי האגסים שלו מעבדים עבורו פועלים שכירים. הוא שותף יחד עם חבריו למושב בלונה-גל שלחוף הכינרת ומשקיע עצמו בעסקי הבנייה הפרטיים שלו, ברמת-הגולן ובגליל בלבד.

"לא מושך אותי לבנות ברמת-אביב ג' ולא בפראג", אומר אוחיון. "אני נוסע לתל-אביב רק כשצריך ותמיד חוזר לישון בבית. מבחינתי כנף היא מרכז העולם, וזה מה שאני מנסה לעשות עם ארץ הגליל. כרגע חסרים לנו המשוגעים שייקחו אחריות, שלא יתביישו להגיד חזון, ציונות ואסטרטגיה ולחבר ביניהם. אני מקווה שאחרי שיראו שאצלנו בגליל זה הצליח, יקומו גם ארץ הנגב וארץ הבקעה. אני רוצה ליצור   כאן איזור אורבני שיש בו איכות חיים, אופק כלכלי ועסקי, שהילדים שלנו יישארו לחיות כאן ואנשים מאזורים שונים מהארץ יבואו אלינו.

"החלום הגדול שלי הוא שנהיה טוסקנה של ישראל. הרי כשאומרים שנוסעים לטוסקנה, אף אחד לא מזכיר שהיא נמצאת באיטליה. זה חבל ארץ עם זהות ומיתוג משל עצמו. כך גם אני חולם שתיירים יבואו לארץ הגליל ולא יחברו את הנסיעה לישראל מוכת הטרור".

איך קיבלו אנשי הגולן את הרעיון שלך להדביק אותם לגליל?

"בהתחלה מקבלי ההחלטות בגולן היו חשדנים. הם חשבו שהמיזוג יגרום לכך שפחות יבואו לנפוש בגולן ושנאבד את ייחודנו. בעיני זו חשיבה כיתתית, וברור לי שאנחנו חייבים לצאת מהבועה של עצמנו. לפעמים אומרים לי: 'מי אתה בכלל, מה אתה בא עם תוכנית גרנדיוזית כזאת?' היו ראשי מועצות שאמרו לי: 'עזוב את החזון, זה העסק שלנו'. ואני אומר: מה זה משנה מי עושה, העיקר שהדברים ייעשו. מי שמכיר אותי יודע שאני לא יכול לשבת בשקט, וביקורת מהסוג הזה לא מרתיעה אותי".

ויש מי שיגיד שבסיס רעיון ארץ הגליל שלך הוא פוליטי. חיבור בין הגולן לגליל יעשה אולי את הפינוי בבוא היום לבעייתי יותר.

"אם התוצאה תהיה פוליטית וארץ הגליל תחזק את הגולן מבחינה פוליטית, אני מברך על זה, אבל זו לא המטרה המרכזית. אגב, כבר בתקופת המשנה הגולן והגליל היו אחד, כך שאני לא מחדש. ההפרדה בין שני האזורים היא נחלת העבר ובה אולי יש משהו פוליטי".

אבל רמת-הגולן היא שטח כבוש ואין הבדל בינה ובין יו"ש ועזה. בחיבור שלך את רמת-הגולן לגליל אתה מנסה לטשטש את העובדה הזו.

"החוק הישראלי הוחל על רמת-הגולן לפני הרבה שנים. הרמה היא חלק אינטגרלי ממדינת ישראל בהחלטת ממשלה. מעבר לכך, סביב הגולן יש קונצנזוס לאומי. מי שמסתובב ברמת-הגולן קולט מיד שאצלנו אין כובש ונכבש, ולא רק בגלל שחלק ברחו. הדרוזים חיים פה וטוב להם".

ומה יקרה אם יום אחד תצטרכו, למרות הכל, לפנות את הגולן?

"היינו כבר בסרט הזה. אני בונה על דעת הקהל וחשיבות הגולן. אנחנו לא נלחמים על הלגיטימיות שלנו בעיני הציבור. הציבור מקבל את ישיבתנו כאן כמובנת מאליה. אנחנו נלחמים על איכות החיים שלנו בחבל הארץ הזה. גם אם יהיו שיחות שלום עם סוריה, מי אמר שצריך ללכת על שלום תמורת אדמה? אולי אפשר לחכור למאה שנים את השטח, כמו שעשו בהונג-קונג?"

במקרה שהגולן יוחזר

אוחיון ממקם עצמו במרכז המפה הפוליטית, ואין לו בעיה להצהיר שהוא יכול להצביע גם לליכוד וגם לעבודה. אם יחזירו את הגולן לסורים, אין סיכוי שיירד מהארץ כמחאה או שיחיה בתוך אכזבה עמוקה ודכאונית. הוא כבר יארגן לעצמו שליחות לאומית בנוסח הקמת יישוב חדש בנגב, למשל. "בזמן האחרון אני שומע יותר ויותר אנשים אומרים לי: 'חיים, מה שאתה עושה היום עושים בני 60, לא אנשים בגיל שלך', ואני עונה להם שלא צריך לחכות לגיל 60, כי הצורך לעשות הוא עכשיו".

אז בגיל 60 תהיה נשיא ארץ הגולן?

"ממש לא. אני זה שעובד כדי שהארץ תקום. אחרי שזה יקרה כבר לא אהיה שם".

איפה תהיה?

"בפרויקט הבא, שבינתיים אין לי מושג מהו, אבל ברור שזה יהיה חיבור בין עסקים לחזון. זו בעיני הציונות של שנות ה-2000".