עמק יזרעאל מלמעלה ומלמטה

דברים שרואים משם

כדי להתרשם מעמק יזרעאל באמת, צריכים לראות אותו פעם מהשמיים. משה מבית-ספר 'מגידו תעופה' הציע שניקח ססנה ידידותי מסוג 172, שיש לו כנף עילית שמאפשרת תצפית טובה כלפי מטה, בעיקר לכאלה שחייבים ללחוץ על הדק המצלמה בלי סוף.

רשיון טיס עוד אין לנו, אז טיפסנו על הציפור עם תלי (קיצור של נפתלי. בעמק לכולם יש שמות מקוצרים, חוץ מלמשה). תלי, טייס משופשף, ניווט את המטוס בקלילות ועקף בעדינות זרמי אוויר. התמונה מלמעלה היתה שווה הרבה יותר מאלף מלים: העמק בשלל גווני חום-אדמדם-ירוק של שדות ומטעים, הצורות הגיאומטריות של החריש ושורות העצים, הר הקפיצה בזווית לא מוכרת, כפר איכסל עם המסגד הגדול במרכז. טסנו במקביל לתבור ומול הכנסיה, עקפנו את השוליים של גבעת המורה ולפנינו התפתל נחל תבור (מסלול ידוע של רכבי שטח בשבתות), לפתע נפתח כל המרחב עד כוכב הרוחות. שבנו ושתינו בעיניים את עמק חרוד על שלל בריכות המים שבו, ראינו את הפיתחה של ג'נין עד לתענכים, והנה גן-נר, ישוב יפה עם גגות אדומים על מדרון הגלבוע.

עקפנו את התרמיקות שהתערבלו באוויר כדי למנוע קפיצות. יש עכשיו מלא דורסים שחוצים את השמיים ולא נעים להיתקל בהם. אפילו בעפולה היה משהו משובב מלמעלה, בזכות כמה בתים שטרחו להתקשט במעט צבע בלב הלבן המגובב והודות למבנה החצי מעגלי של השוק החדש.

חצי שעה באוויר, אבל הספקנו המון. התענוג דווקא לא בשמיים: 400 שקל לשלושה אנשים. נורא מתאים בתור הפתעת יומולדת, יום נישואים או סתם כשמתחשק לראות דברים שלא רואים מכאן.

לצד בית הספר לטיסה במנחת מגידו יש גם מרכז דאייה עם עשרה דאונים, שפועל בסופי שבוע וערבי חג. טיסת היכרות של חצי שעה עולה 295 שקל. אפשר להזמין דאון ללא מנוע או כלי ממונע. דאון זה כמובן עולם אחר - שקט מופלא, התכנסות עצמית, מרחב ראות צלול. שאלתי את תלי מה נחשב, בעיני טייס, דאייה טובה. תשובה: מכאן לבית השיטה או לחיפה. אפשר גם הרבה יותר, אבל אז אתה כבר כפוף לכל מיני מגבלות מינהלתיות. זאת משימה שמחייבת ידע, ניסיון וקצת ביצים.

לתיאום טיסה או דאייה: נני (בא מאלחנן, כבר הזכרנו את עניין הקיצורים),   485715 - 066, או תלי, 721727 - 053.

ברווזים ברווזים

אחרי הטיסה נסענו בין השדות (פריביליגיה של בעלי 4X4), עקפנו את מאגר כפר ברוך, חצינו את הקישון ונפלנו על כמה טייסים לשעבר שקורקעו בינתיים. מצאנו אותם ב'ברווזים בכפר', במשק של איריס בכפר-ברוך. זה המקום להביא אליו זאטוטים וגם מבוגרים יותר, כדי להבין מה בין ברווז, מולרד, אווז ושאר קרוביהם. הם מסתובבים בתוך חצר קטנה ואיריס מונה ומסבירה את ההבדלים: האווזים מאוד טריטוריאליים, שומרים על השטח, קולניים ורעשניים. האווז הסיני יפה ואצילי, עם קרן על המצח. הלבנים הם ברווזי פקין, לברברים גידול אדום על האף, אצל הברכיות הזכר מאוד יפה, עם תלתל על הזנב. ומה זה מולרד? הכלאה בין אבא ברבר לאמא אווזה.

הטיול במשק מלווה את גדילת האפרוחים מגיל אפס ועד לכמה שבועות. תוך כדי כך לומדים על רבייה בטבע לעומת רבייה מבוקרת בידי אדם, ועל כך שלברווז, בניגוד לרוב העופות, יש אבר מין חיצוני, מעין ספירלה שהזרע גולש דרכה. שאר העופות, למי שפיספס את הפרט הזה בשיעור ביולוגיה, יורקים את הזרע במה שמכונה נשיקת ביבים.

נורא מהנה לפגוש אפרוחונים בני יומיים שמצייתים לקריאה בואו, בואו ויוצרים התקהלות צהובה ענקית, אבל את הרגעים הכי מרגשים מספקת המדגרה. כאן, בתנאי מעבדה מבוקרים, אפשר לראות, ממש לראות, וגם לשמוע, אפרוחים בטרם בקיעתם מהביצה. איריס מאירה על ביצה בפנס אולטרה-סאונד ובפנים נראה יצור נמרץ כשהוא מניע את אבריו הטריים בחלבון החיים שלו. אחר כך מקרבים את הביצה לאוזן ושומעים צוויץ. מתאזרים קצת בסבלנות וזוכים לצפות בבקיעה בשידור חי.

החוויה (הדרכה, סיור, תצפיות, ליטוף, פינת חי משובבת) כרוכה בהיפרדות מ-27 שקל (ילד) ו-22 שקל (מבוגר). לא ממש זול למי שמגיעים מאי שם עם יותר מילד אחד וגם מתכננים לבקר בעוד כמה אתרים, אבל התמורה תמורה.

ברווזים בכפר, 6540882 - 04.

הסליק של מבריח התמרים

מכפר-ברוך, לנהלל - מקום מיתי שאפשר להקיף את העיגול שלו אינספור פעמים ולשמוע עוד ועוד סיפורים. אחד מהם הוא סיפור הסליק של משפחת אבידב, שמן הסתם היה נשכח לולא הופיע ב'רומן רוסי' של מאיר שלו. מאז הופעת הספר באים אנשים רבים ושואלים איפה הסליק.

כל השנים ראו שם רק מחסן תבואה ישן, עד שמשפחת אבידב החליטה לחשוף את סוד הסליק, שהיה אחד מהמרכזיים, אחד מ-20 הגדולים של ההגנה. בור הנשק הזה הוקם במסווה של בור לאיסוף שתן בהמות, שבימי המנדט הבריטי חשבו שהוא מעולה להשבחת שדות. בשבת השחורה אטמו את הסליק מחשש שהבריטים יסרקו כל פינה בקיבוץ בחיפושיהם אחר נשק. הוא נפתח שוב רק אחרי הכרזת העצמאות.

הסליק קשור בעיקר לדמותו של יאני אבידב, פעיל בעלייה ב' ששמו נקשר בלא מעט עלילות נועזות, כמו העלאת ילדים יהודיים מסוריה, איראן וצפון אפריקה. אבל יאני מזוהה במיוחד עם סיפור הברחתם של 75 אלף חוטרי דקלים מעיראק לאיראן, ומשם לארץ ישראל.

בני משפחת אבידב מגלגלים את קורות המשפחה במרכז המבקרים הצמוד לסליק. אנחנו שמענו את רחלי שוזרת את סיפור הסליק במבצע החוטרים, ואחר כך מספרת על איתן, בנו של יאני, שנהרג (ויש הגורסים נרצח) ליד אינסברוק, אוסטריה, על ידי פעילי אצ"ל.

צעירים עם סקרנות בריאה, שהתקופה המרתקת הזאת בכלל לא קיימת בתודעתם, ישאבו כאן קורט מהמיתוסים של דור התקומה ויקבלו, על רגל אחת אומנם, גירוי להעמיק בנושא.

זהו, הגיע הזמן להשתחל לסליק. החלק העליון מעניין במיוחד בגלל התמונות ההיסטוריות, בהן נראה יאני אבידב בנסיבות שונות. הירידה היא לאמיצים. זה רק חור, אבל ככה זה גם בפירמידות או בקבר של קיסרי המינג בסין, רק חור יותר גדול.

הסליק בנהלל, משק 27, טל' 6415660 - 04. (12 שקל לאדם במסגרת קבוצה).

קבר אילן רמון

מה לא נכתב כבר על בית הקברות של נהלל. תמיד מרגש לטפס על הגבעה השקטה הזאת, שקבריה משקיפים על החיים למטה, במושב. שוטטנו בין המצבות, חלפנו על פני קבר משה דיין, ולא רחוק, עוד קצת במורד, הבחנו בשני נערים, אולי בני 16, רוכנים על קבר טרי.

השניים, בדואים מהכפר זרזיר, ישבו ליד מצבה חדשה, שראתה המון זרי פרחים לאחרונה. הם באו לחלוק כבוד לאל"מ אילן רמון, הישראלי הראשון שהמריא לחלל אבל חזר לאדמה בארון.