ברית מילה: מוהל, רופא או לוותר בכלל?

מרגע שנודע כי העובר שברחמה של רונית הוא בן, ידעו היא ובעלה כי לא ירצו למול אותו כשייוולד, אבל כשהגיע הרך הנולד לגיל שמונה ימים, החלו הספקות לקנן. "בעלי אמר פתאום 'אולי אנחנו עושים לו משהו רע שאנחנו עוד בכלל לא יודעים עליו?'", מספרת רונית, "היתה איזה תחושה של פחד קמאי ממה שעלול לקרות". הביטחון המוחלט בצדקת הבחירה, היא אומרת, היה שם רק כשחלפה מחצית השנה מלידתו של הקטן.

ברית המילה, אחת המצוות הראשונות והמשמעותיות ביותר שניתנו לישראל כעם נבחר, המוזכרת לראשונה כבר בספר "בראשית", מעוררת בשנים האחרונות מחלוקת קשה בין מי שעבורם מדובר במובן מאליו, לבין המסרבים לראות בהסרת העורלה את הסמל האולטימטיבי ליהדותו.

גם בקרב מי שאינם מהססים האם לקיים את הטקס שביצע לראשונה אברהם לבנו יצחק, מעוררת הסוגייה תהיות ופחדים באשר לטראומה שהמילה עלולה לגרום לתינוק, וגרוע מכך, לסיבוכים הרפואיים שהיא עלולה ליצור. ולראייה, מראה ההורים המבוהלים, לעיתים על סף עילפון, רכונים או מסיטים מבט מעל "כיסא אליהו", שעליו נערכת המילה.

ההלכה היהודית קובעת כי המילה, כלומר הסרת העורלה, נעשית ביום השמיני להולדת הבן ומסמלת את הברית הנכרתת בינו כיהודי לבין אלוהיו. גם המוסלמים מלים את בניהם (בגיל מאוחר יותר), וכמותם עושים גם שבטים שונים באפריקה, אוסטרליה ואמריקה. אפילו בארה"ב, סמל העולם המערבי והקידמה, עוברים רבים מהילודים מילה מסיבות רפואיות ואסתטיות.

רחל (30), העוסקת בפיתוח תוכניות לימודים, לא היססה לרגע עם לידתו של בנה הבכור לפני שש שנים. "במקרה יצא שלמדתי בזמן ההריון ב'אלול' על עניין המילה ונורא התחברתי לכל-מיני משמעויות עמוקות שהועלו בקורס", היא מספרת. "היתה התייחסות אל העורלה כאל חסימה, היתה מחשבה על שבירת העיגול, יציאה מאיזשהו מעגל לצורך גדילה וצמיחה ומעבר לזה. אני באמת ובתמים מאמינה בחוכמה העתיקה, ואיני חושבת שהחשיבה המודרנית יכולה להיכנס לזה.

"בעיניי, סרבני הברית הם חלק מאופנה שתחלוף, שקשורה לפסיכולוגיה של הגנה על הילד מפני טראומות. הגנה קיצונית שמונעת ממנו התנסויות ומצמצמת את יכולת ההתגוננות שלו. כל תחליפי הכאב שאנחנו מחפשים ומוצאים, גורמים לכך שאנשים חיים פחות בחיבור עם החיים, ועם הסבל שמה לעשות, כרוך בהם. בעיניי, צריך לגעת בכאב, להתקרב אליו, להתמודד איתו, כמובן בגבולות הסביר, משום שהפחד ממנו גורם לנו לבנות סביבנו חומות".

מאור, בנה של רחל, הגיע לטקס ברית המילה שלו ללא אמצעי הרגעה והמילה בוצעה בגופו ללא כל אילחוש. למרות זאת, מספרת רחל, בכיו לא נמשך זמן רב, הוא ישן הרבה אחרי הטקס ולדבריה "קם למחרת כמו חדש". את הרוגע הלא ממש אופייני הזה קושרת אמו לביטחון והשלמות עמם הגיעו הוריו לטקס. "כנראה ששידרנו לו שאנחנו בטוחים במוהל, בטוחים ביכולתו לספוג את הכאב, ברצוננו שהכל יעבור שקט ורגוע, וזה עבד", היא אומרת. היא עצמה, אגב, נמנעה מלהביט במתרחש.

ד"ר דניאל שינהר מבית-החולים "שיבא" בתל-השומר הוא מומחה לכירורגיית ילדים והומיאופתיה מודרנית, ויועץ למרפאת "שירותי בריאות כללית" באור-יהודה. ד"ר שינהר מבצע בריתות מזה שנים. לדידו, אין הצדקה לגרימת כאב לתינוקות הרכים ולפיכך בבריתות שהוא עורך, זוכים התינוקות לאילחוש.

ד"ר שינהר: "המילה הקלאסית מבוצעת בידי מוהל, שצריך לקבל אישורים ורשיונות והסמכה על-ידי משרד הדתות ומשרד הבריאות, ונעשית לרוב כמעט ללא אילחוש מקומי, לעיתים תוך שימת מעט יין בפי התינוק להרגעה, ובשנים האחרונות אחרי מריחת מעט משחה מקומית. ההבדל בין המילה המסורתית הזאת לבין המילה הרפואית הוא באילחוש, וזה עושה את ההבדל הגדול, שגורם לכך שכיום, יותר ויותר הורים מעדיפים להגיע לרופאים לצורך העניין".

בברית רפואית מתבקשים ההורים לרכוש מראש משחת אילחוש מקומית (לרוב "אמלה") ולמרוח אותה על איבר המין של התינוק שעה לפני הטקס. ד"ר שינהר מסביר כי מריחת המשחה יוצרת "הרדמה שטחית של העור", ובמקביל אליה מונחים ההורים לתת לתינוק תרופה לשיכוך כאבים דוגמת אקמול. לפני הטקס עצמו מזריק הרופא חומרי הרדמה לבסיס איבר המין ומסביב לו ואז מבוצע החיתוך, בטכניקה דומה לזו בה נוקטים המוהלים.

ד"ר שינהר: "בדרך הזאת, התינוק לא מרגיש את ההזרקה, בזכות הרדמת העור עם המשחה, וכמובן, לא מרגיש את הפעולה עצמה וכמעט אין בכי. האילחוש 'מחזיק' כארבע-חמש שעות ואחריהן, לרוב, נרות אקמול או סירופ יכולים להועיל לשיכוך הכאבים. לתינוקות שהוריהם מעוניינים בכך אני מוסיף תרופה הומיאופתית שמפחיתה את הדימומים, מזרזת את ריפוי הפצע, משפרת את ההחלמה ומפחיתה לפיכך את הטראומה, ומשככת מעט את חרדות ההורים".

ד"ר שינהר מעריך כי כיום מדובר באלפים רבים של הורים המעדיפים את ביצוע המילה בידי רופאים. לרוב מדובר בזוגות צעירים חילוניים, המשלמים 1,500-2,000 שקל. ד"ר פנחס גונן, כירורג ומוהל חרדי המבצע את הבריתות לפי כל כללי ההלכה, סבור כי כיום 40-50 אחוז מהורי הבנים במגזר החילוני בוחרים בברית רפואית.

למרפאתו של ד"ר גונן בבני-ברק מתבקשים ההורים להגיע עם ילדם הקטנטן ועם לא יותר מעשרה אורחים, מצלמה ורוח טובה. במקרים בהם קיים חשש לחילול שבת בשל הברית, מציע ד"ר גונן לפציינטים לדחות את העניין ביום. הבוחרים בכל זאת לא לוותר על היום השמיני, גם כשהוא יוצא בשבת או בחג, נאלצים לוותר על ההרדמה המקומית. "עניין ההרדמה זה צ'ופר, זה לא חלק מהברית", מסביר ד"ר גונן, "והדקירה לצורך ההרדמה במקרה כזה אינה מותרת בשבת".

למרות שלדבריו, הבריתות אצלו עוברות בשקט ובנינוחות, הציבור החרדי נמנע מהן, למעט מקרים של ילדים חולים. הסיבה לכך, הוא אומר, פרוזאית לחלוטין. "בציבור הזה", מסביר ד"ר גונן, "הליכה לרופא לצורך קיום ברית מילה מעוררת סימני שאלה, שמא משהו לא בסדר, והעניין הזה ילווה את הילד כל חייו, בעיקר כשמגיע הזמן לשידוכים".

לא-פעם נדרשים הרופאים מבצעי המילה, כ-30 בכל הארץ, לעניין ההצדקה הרפואית לקיומו של הטקס הדתי במהותו. "יש לא מעט דיווחים על כך שהמילה מפחיתה את שכיחות מקרי סרטן צוואר הרחם אצל הפרטנריות העתידיות של הנימולים", מספר ד"ר שינהר, "כמו-כן ידוע כי המילה מונעת דלקות של העורלה, שהן אופייניות ללא-נימולים. מעבר לזה, לא ניתן לומר שזה הכרח ואין המלצה גורפת מצד שום ארגון רפואי לבצע מילה".

ד"ר גונן מציין כי בין קפלי העורלה מצויים, כך לפי מחקרים, חיידקים מסוגים שונים ההופכים אותה ל"מקור זיהום פעיל קבוע" שקיים קושי לנקות אותו. החיידקים הללו, לדבריו, עלולים לגרום לדלקות בדרכי השתן ובעטרה. הוא מזכיר שחוקרים בעולם הגיעו לא מכבר למסקנה כי העורלה מעלה עד פי-עשרה את הסיכון ללקות באיידס וכי מחלות-מין מסוימות כמו זיבה ועגבת מועברות ביתר קלות בחולים שלא נימולו. המילה גם מונעת כמעט לחלוטין את סרטן הפין.

דברים מן הסוג הזה מעוררים את כעסה של רונית, שהיתה לפני כחמש שנים ממקימי "קה"ל" – קבוצת הורים לילדים שלמים. בקבוצה רשומות כ-300 משפחות והיא מקיימת מפגשים מדי מספר שבועות ומפעילה קו טלפון (5299246-03) ואתר אינטרנט למתן תשובות לשאלות הורים המתחבטים בסוגיית המילה.

רונית: "אני לא מצאתי סיבה למה כן לעשות לבני מילה כשהוא נולד. כחילונית, אני אמנם בונה סוכה בסוכות ומדליקה נרות בחנוכה, אבל לא מקיימת שום מצווה כמצווה. מעבר לזה, המיתוס בעניניי הבריאות הוא פשוט מופרך. דלקת בעורלה תיתכן כמו שתיתכן דלקת באוזניים, אז מה? הרי לא היה עולה בדעת מישהו לכרות לילד את אוזניו כדי למנוע דלקות. סרטן הפין הוא דבר נדיר מאוד שקורה, אם בכלל, אחרי גיל 60. עד שבני יגיע לגיל הזה, יהיו לו מספיק הזדמנויות להחליט אחרת ממני בעניין המילה, ולגבי הפרטנריות שלו, לא אני צריכה לפעול".

אפילו הטיעון החברתי, זה שדוחף בסופו של דבר לא מעט מאיתנו, גם חילונים גמורים, למול את הבנים, לא שכנע את רונית. היא אינה חוששת שבנה יהיה חריג בגן, בבית-הספר או בצבא, ולשיטתה, אינה מעונינת לפגוע בגופו כדי להימנע מהחריגות שבפין לא נימול.

"אני עצמי גדלתי לכאורה כילדה שונה. לא היה לי אבא וסבלתי ממום חיצוני. ולא צחקו עלי, והייתי תמיד מלכת הכיתה", היא אומרת. "חוץ מזה, הרי על כל ילד צוחקים בגלל כל מיני דברים, אז אם יכולות להיות 500 סיבות לצחוק על כולנו, איזו תועלת אני אעשה שבניתוח ברברי אוריד סיבה אחת לצחוק מתוך כל הרשימה? ילד צריך לדעת גם לענות ולהגיב ולהתמודד עם דברים כאלה. מבחינה מוסרית, לא נראה לי הגיוני לחתוך לילד חתיכה מהגוף כי אולי פעם יצחקו עליו או תהיה לו דלקת".

בנה של רונית הוא היום בן שלוש וחצי ואינו מודע עדיין לשוני בינו לבין חבריו בגן. "אם הוא ישאל, כשישאל, אסביר לו", אומרת רונית. "מבחינתי, היום מה שהכי חשוב הוא הסכנה מטיפול שעלול להזיק לאיבר המין של הילד. רופא שלא מבין עלול למשוך את העורלה כדי לנקות מתחתיה, וזה ממש מסוכן. למעשה, אסור בכלל לגעת בה עד גיל שלוש".

הורים שבוחרים למול את בניהם, יהיו הסיבות אשר יהיו, מבועתים לרוב מהמחשבה על הסיבוכים העלולים להיווצר במהלך טקס המילה או לאחריו. "שיעור הסיבוכים נמוך יחסית", אומר ד"ר שינהר, "והם יכולים לנוע מדימום קל עד לדימומים קשים, ואפילו פגיעה באיבר עצמו, כריתה של ראש האיבר וכדומה. מובן שדבר כזה הוא אסון לכל החיים שכן מדובר בנכות קוסמטית וקושי תפקודי, הן מבחינת מערכת השתן, והן מבחינת מערכת המין של האדם".

להורים המבחינים בדימום לאחר המילה מציע ד"ר שינהר לגשת בדחיפות לחדרי המיון של בתי-החולים, שם יעבור התינוק תפירה של הפצע לעצירת הדימום. ד"ר שינהר: "זה יכול לקרות כשהמילה נעשית על-ידי מי שרמתו לא די טובה, למשל מוהל מבוגר שכבר אינו בכושר, או לחילופין מוהל צעיר וחסר-נסיון. מובן שתקלות יכולות לקרות גם לרופאים, אלא שהם יכולים להבחין מייד בכלי דם שמדמם ולתפור את המקום, בעוד שמוהל שדבר כזה קורה לו יכול רק להמליץ להורים לרוץ עם התינוק לבית-החולים".

לפיכך, אומר ד"ר שינהר, העצה הטובה ביותר להורים היא אחת: "לבחור טוב את מי שמבצע את הברית". ואחר-כך, כמובן, לקוות לטוב.