ציפורי העתיקה יוצאת מהקבר

באחת הפעמים הראשונות שבהן שוטטתי במשעולי הגליל התחתון, ירדתי ממצודתה של ציפורי, שעוד היתה חורבה עתיקה מוקפת ביער קק"ל צפוף על חורבותיו של כפר ערבי גדול, אל עמק בית נטופה. הבוץ לכד אז את גלגלי הרכב ושאב אותם אל מעמקיו, ואני, שנתבהלתי כהוגן, רצתי במעלה הדרך אל המושב כדי להזעיק עזרה. איכר כבד גוף ושתקן כמו קבר חילץ אותי באמצעות הטרקטור שלו. קודם לכך, ומבלי להוציא הגה, הוא כיבד אותי בשתייה ובמאכל על מרפסת ביתו, ואחרי שחילץ אותי הסתלק מחיי לתמיד, ועדיין איני יודע אם היה אילם אמיתי או מתחזה.

שנים שהייתי גורר תלמידים ומטיילים אל מרומי המצודה, מתבונן מחלונותיה אל עמק בית נטופה והרי ידפת ומספר להם על הרשעים הצלבנים, שבנו את מצודת לה-ספורי מאבנים רומיות ומארונות מתיהם, וממנה יצאו אל מפלתם בקרני חיטין. כעבור כ-500 שנה בא נסיך הגליל, הבדואי ט'אהר אלעומר, וחנן את אבני המצודה, וסופה שהיתה בית ספר לילדי הכפר הפלסטיני הגדול א-ספוריה, שבעקבות מלחמתו ביהודים הפך לעיי חורבות, וכוסה ביער אורנים נטוע, ונעלם.

כל שנותר גלוי מתחת למצודה באותן שנים, היה סימן עלוב למקומו של התיאטרון הרומי, אחד מני רבים בארץ, שהעלה את חמתם הקוצפת של חז"ל, כמאמרם: "אומות העולם אתה נותן להם ימים טובים והם אוכלין ושותין ושמחין ופוחזין ונכנסין בבתי תיאטריאות ובבתי קרקיסאות שלהם ומכעיסין אותך...".

בראש ובראשונה עיר של יהודים

גם סיפורים הרבה על העיר היהודית היו, שעל כן ציפורי היתה בראש ובראשונה עיר של יהודים מימי הבית השני שלא חדלה במשך מאות שנים להיות כתרה המפורכס והמצועצע של יהדות הגליל. היא זכורה גם כעיר שמרדה בהורדוס ואחר כך ברומים, ואף לקתה בחורבנות ובהרס בשל כך, וגם כעיר שדווקא התמסרה לרומים בימי המרד הגדול, וכך ניצלה מהאסון הגדול שהמיטו הקנאים על הארץ בקוצר הראייה הנואל שלהם.

י"ז שנים חי פה רבי יהודה הנשיא, עת שהעביר לכאן, מבית שערים, את הסנהדרין. כאן חתם את המשנה, ומשהשיב נשמתו לבוראו ספדו לו בי"ח בתי כנסיות שהיו בעיר.

ועוד היתה ציפורי מרכז למרד נוסף ברומים, הוא "פולמוס גאלוס" - מרד שפרץ בקרב יהודי הגליל לפני כ-1,650 שנה, בעיקר משום שחמתם יצאה על אחד מומר, יוסף, שניסה לבנות כאן כנסיה. עלו היהודים על חיל המצב הרומי - ומן הסתם ישב זה כאן שאנן, ואנשיו זללו להתפקע, סבאו לשוכרה וזנו לאור הנרות - הרגו את החיילים, נטלו את נשקם ויצאו שוב להתגרות באימפריה, כאילו לא היה די למטורפינו עתירי הזקפה הלאומית בחורבן הבית, בגלות ובהשחתת יהודה וירושלים, וחיכו להזדמנות שגם ציפורי תחרב. ואכן הם זכו לכך.

מתחרה ביפות שבערי האימפריה

בחפירות הארכיאולוגיות שנערכו כאן (ועדיין, אם יש תקציב...), נחשפה בשנים האחרונות עיר עתיקה מדהימה בממדיה ובפארה. בית הכנסת שלה, רחובותיה המרוצפים באריחים גדולים, אכסדראות עמודים שבה, חנויותיה ושווקיה, פלטינים ובתי מידות שלה, מפעל המים הקולוסאלי - כולם מתחרים ביפות שבערי האימפריה במזרח. מרהיבים במיוחד פסיפסים מבית מידות אחד, שמתארים את הנילוס במצרים בגאותו, את החג שנערך לאלוהותו בימי גאות אלה, ואת מלחמתן של האמזונות - הנשים הזועמות מן הסטאלג של המיתולוגיה היוונית - דוהרות על סוסים, וכדי שלא יפריע להן דבר בהטילן את רמחיהן היו אף כורתות את שדן הימני.

נפלאים אף מאלה הם פסיפסי ה"וילה הרומית", אשר לא היה נגרע מאום מכבוד החוקרים לו היו מעלים את חשדם בקול רם שזה אולי ביתו של רבי יהודה הנשיא, שהיה מיודד עם קיסר רומי ואף היה בעל ממונות הרבה. החשש שמא ילעיגו עליהם שם מחסום לפיהם וכך מציצים אנו היום, מבלי לדעת מיהו בעל הבית האציל, אל פסיפסים רומיים נהדרים, המתארים את מעללי הרקלס הז'לוב המיתולוגי ואת חיי דיוניסוס אל היין והפורנוגרפיה, ובעיקר את דמותה של יפהפיה עונדת עגילים ושפתיה משוחות באודם, שבכינויה, "המונה ליזה של ציפורי", זכתה משום מבטה המיוחד העוקב אחרי המתבונן מכל זווית.

הכנסיה והמנזר שנחבאים בחומת גן מתחת לציפורי הם היורשים של כנסיה ביזנטית-צלבנית שהאפסיס שלה נותר שלם. שם, בחדרון קטן, מוצגים שרידי כתובת פסיפס שגם הם חשודים כי מקורם בבית כנסת יהודי שעליו נבנה בית התרפות לשמם של חנה והויכין, הסבתא והסבא של ישו. אגב כך גם לומדים שאף מרים, אם ישו, נולדה בלידת בתולים. לא רק היא זכתה, אלא אף אמה, כאילו הבתולים במשפחה הקדושה הם סוג של מחלה תורשתית.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון השבילים "הגליל התחתון" (מס' 3), בשולי המושב ציפורי ובתחומי הגן הלאומי ציפורי (כניסה בתשלום). הדרך לשם מסתעפת מכביש 79 בין צומת המוביל ונצרת.