התנתקות מהציונות
ההתנתקות החד-צדדית לא רק תחזק את הטרור ותגדיל את האיום על ישראל. היא גם תבהיר שנוכחות יהודים בארץ ישראל היא עניין זמני
קיימות סיבות מוצקות לסברה שוועדת כאהן עשתה עוול לאריאל שרון כאשר האשימה אותו באי-מניעת הטבח בסברה ושתילה לא על סמך מה שידע, אלא בשל מה שהיה עליו לדעת. אילו היו ננקטות אותן אמות מידה במקרה של כשלון תהליך אוסלו, שהיה מחדל גדול (וצפוי) הרבה יותר, הדעת נותנת שהמסקנות לגבי אדריכלי אותו תהליך אומלל ובלתי שקול היו צריכות להיות חמורות ומרשיעות יותר.
אולם, אם וכאשר תקום ועדה לחקור את כישלון תוכנית ההתנתקות החד-צדדית, איש לא יוכל להתכחש לאחריותו הכבדה של שרון למחדל הידוע מראש. איש לא יוכל למחות על חוסר ההגינות בכך שהואשם בשל העדר מידע. הפעם התסריט באמת ידוע מראש.
לרשות שרון עומדים כל הנתונים וההערכות שחוזים כי תוכניתו היא הימור בלתי סביר, שסיכויי הצלחתו זעירים ומחיר כישלונו עצום. שיקולים אלה הופכים את ההתנתקות לרעיון כה אווילי ומסוכן שקשה להבין את התכלית והטעם שהוא מוצא בה. לא ברור כלל מהם המהלכים ששרון מדמה כי יביאו להצלחתה, ואילו מטרות אמורה תוכניתו להשיג – ואיך.
לעומת זאת, הסכנות והמגרעות שבנטישה חד-צדדית ברורות כשמש. איש אינו מעלה על דעתו שהוצאת צה"ל מהרצועה תתרום להפחתת האיבה כלפי ישראל - בייחוד בתנאים שישררו שם לאחר עזיבתו. ובפוליטיקה כמו בטבע – אין ואקום. בהעדר תמורות דרמטיות ובלתי מתקבלות על הדעת בחברה הפלסטינית, סביר להניח שאת החלל שיותיר אחריו צה"ל ימלאו הכוחות האלימים והקיצוניים ביותר. ללא נוכחית צבאית ישראלית תהפוך הרצועה לזירה נוחה להתארגנות של גורמי טרור, שיוכלו לפתח תשתיות, לתכנן פעולות ולבצען ללא מורא.
שום גדר לא תועיל. ניתן לירות מעליה, לחפור מתחתיה או לעקוף אותה דרך הים. כמו כן, לא ברור אם יורשו תושבי הרצועה להמשיך לעבוד בישראל. אם כן, תיווצר פירצה נוחה הן לביצוע פיגועים והן להעברת החומרים הדרושים לכך, בעיקר בתנאי הערפל – אם לא העלטה – המודיעיניים, שיקשו מאוד על יכולת האיתור והסיכול המוקדם. אם לא תותר המשך עבודת פלסטינים בישראל, תגבר המצוקה הכלכלית ואיתה חוסר היציבות, כאשר התסכול והזעם יופנו כמובן כלפי ישראל
אך בתוכנית ההתנתקות טמונות עוד סכנות. ראשית, מעצם טיבה היא יוצרת מגמה מנוגדת לאחת השאיפות המרכזיות במלחמה הכללית נגד הטרור: צמצום הבסיסים הקרקעיים שיכולים לשמש את ארגוני הטרור הבינלאומיים. כאמור, ללא מוסדות מסודרים, קרוב לוודאי שהשלטון יפול לידי גורמים טרוריסטים. לא קשה לחזות שאלה יעמידו לרשות חבריהם לנשק בארגוני טרור אחרים - כגון חיזבאללה, אל-קאעידה ושלוחותיהם - תשתיות ומתקנים. כך עלול להיווצר בסיס קדמי של הטרור הבינלאומי בפאתי אשקלון.
יוזמי ההתנתקות אמנם מודעים לסכנה זו, אך האופן שבו הם מציעים להתמודד עמה תמוה ומדאיג. על מנת לשמור על החוק והסדר ברצועה ולמנוע השתלטות גורמי טרור, הוצע להכניס כוח מצרי מזוין. קשה למצוא מלים חריפות דיין כדי לתאר את הכסילות שבהצעה זאת. הרי אין דבר שיסכן יותר את מערך היחסים שלנו עם קהיר (הרעוע ממילא), ואפילו את הסכם הפירוז בסיני.
בתנאי אי-היציבות הצפויים לאחר עזיבת צה"ל את הרצועה, יש סבירות גבוהה שישראל תצרך לפעול צבאית באזור. כך גם הסבירות שיהיו נפגעים בקרב הכוחות המצריים במקום. לעובדות ולאמת לגבי פרטי התקרית יהיה תפקיד שולי למדי, אך ברור שמצרים לא תוכל לעבור לסדר היום על פגיעה באנשיה מצד כוח צבאי ישראלי. כתגובה, יש לצפות שקהיר תשלח תגבורת כדי להבטיח את שלומם של כוחותיה בעזה, וכך יונח הבסיס להסלמה שבסופה תשותק יכולת ישראל להגיב על התקפות טרור מחשש להידרדרות יחסיה עם מצרים או להסתכן ביצירת עילה להתמקמות צבא מצרי בגבול הדרומי.
התוצר הגרוע והמזיק ביותר של רעיון ההתנתקות כרוך בהחלטה לפרק יישובים יהודיים, והמסר החד-משמעי של החלטה זו לגבי הציונות וכושר עמידתה. הרי למבקשי נפשה של ישראל לא יוכל להיות פירוש אחר למהלך ההתקפלות החד-צדדית זולת הודעה ברורה שאף יצירה ציונית אינה חסינה, שאין ליהודים את המחויבות או העיקשות הנדרשות כדי להדוף את הניסיונות להרחיקם מארצם. המסר של ההתנתקות הוא שנוכחות היהודים פה היא רק עניין זמני.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
