על רפואה וסוגסטיה
קופות החולים אינן מסבירות מדוע הומאופתיה ודיקור נכללים בסל הבריאות שלהן, ואילו השבּעה של רוחות מתים אינה כלולה בו. הן אינן יכולות להסביר
נוכל ממולח מואשם בכך שגבה הון תועפות מחולים אנוּשים. עד שנפקחו עיניהם, הם האמינו בכוחו לרפאם בעזרת "שיטה" שפיתח – מושתתת על צריבת עור החולה במגבות לוהטות ועוד מיני תחבולות ממין זה. גם אם האיש יורשע, תיוותר בעינה שאלת גבולותיו של הענף המכונה "רפואה אלטרנטיבית". "מרפאים" יש אצלנו לאלפים והם מתרבים וזוכים להסמכות ולתארים מטעם מכללות, המפרסמות את עצמן ללא מוראו של החוק. גם לנוכל שבו מדובר הייתה "מכללה" שפרסמה את עצמה בשלט ענקי.
המשותף לשיטות הריפוי "האלטרנטיביות" הוא שהן קרובות לעולם המאגיה יותר מאשר לעולם המדע. למשל, טענתה המרכזית של ההומאופתיה היא שיש למים "זיכרון". כיוון שכך, הם "זוכרים" כל חומר שהומס בהם גם לאחר שריכוזו הוקטן במיהול עד כדי כך שלא נותרה ממנו אפילו מולקולה אחת, ורוכשים בדרך זו תכונות ריפוי. הטענה האמורה, שאינה מתיישבת עם חוקי הפיזיקה והכימיה המוכרים, נבחנה בקפידה במכוני מחקר חשובים ונשללה לחלוטין. מנגד, רבים מעידים שתרופות הומאופתיות חוללו בהם נפלאות ונראה כי לשיטה הזאת ולדומותיה יש כוח מוגבל לסייע למי שמאמין בכוחן המרפא.
במובן זה אין הבדל בין מגבות צורבות, הומאופתיה, דיקור סיני, פרחי בך, רייקי, תפילות, "קבלה מעשית" וישועה בסיוע חייזרים. כל אחד מהמטפלים בשיטות האלה מעיד על עצמו כי יש לו לקוחות שנושעו.
ההסבר לכך הוא כוחה של הסוגסטיה, שמחזקת לעתים את מנגנוני הריפוי הטמונים בגופנו. עוצמת השפעתה תלויה באישיותם של המטפל והמטופל ובאקלים התרבותי. התפשטותה של "הרפואה האלטרנטיבית" קשורה באקלים ה"ניו-אייג'", המשגשג לנוכח האכזבה מהמודרנה, מכך שהמדע לא פתר את כל תחלואינו.
התארכה תוחלת החיים והמכאובים צומצמו, אבל עדיין מצפה לנו המוות. הדתות מנחמות אותנו בחיים שלאחר חיי הבשר, אבל אפילו המאמינים אינם מתים לבחון את אמינות ההבטחה. סירובנו הפתטי להשלים עם סופיות החיים מפנה אותנו אל השטותולוגיה.
אין טעם במאבק נגד תשוקתם של הבריות להאריך את חייהם ולהקל את סבלם. למנגנונים הקפיטליסטיים אין יומרות לחנך ולהאיר עיניים והם נענים לדרישות השוק. על כן, משעה שהמדינה החליטה כי קופות החולים יתנהלו כעסקים, גם הן פתחו שירותי "רפואה משלימה", שהיא "רפואה אלטרנטיבית" במסווה אלגנטי. הקופות אינן מסבירות מדוע הומאופתיה ודיקור נכללים בסל הזה, ואילו השבּעה של רוחות מתים אינה כלולה בו. הן אינן יכולות להסביר.
"מרפאים אלטרנטיביים" הגונים חרדים למוניטין שלהם ורוצים שהמדינה תבחין בתקנות בינם לבין נוכלים, אבל ההבחנה אינה אפשרית, מפני שקשה להבדיל בין מי שמוליך שולל ביודעין לבין מי שמאמין בכנות כי הוא פועל לטובת לקוחותיו. כאמור, עצם אמונתם של המטפלים בכוחם ועצם אמונתם של המטופלים בכוחם של המטפלים, הם מקור יעילותו (האקראית והמוגבלת) של הטיפול.
מובן שאפשר לתבוע לדין מטפל המזיק ללקוחו בעליל, אבל אם יאמר המטפל ללקוחו כי פעולתו אינה תחליף לרפואה אלא רק "השלמתה", מה תהיה עילת התביעה? מה תהיה עילת התביעה אפילו אם ירושש את האיש הסובל?
אולי כדאי לחייב את המטפלים להציג בחדריהם שלט בולט, משהו כדוגמת "משרד הבריאות מזהיר כי המדע לא מצא שום הוכחה לשיטת הטיפול המוצעת במרפאה זו. המשרד מפציר בך להיוועץ ברופא מומחה בטרם תפקיד את גופך בידי האיש המתיימר לסייע לך".
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
