ובכל זאת, למה חוסל יאסין?
שום הסבר בהיר לא ניתן לנו, ואיננו יודעים כיצד משתלב החיסול בחזון ההסדר המדיני עם הפלסטינים, במה יועיל לביטחוננו ובאילו סכנות הוא כרוך
בסקר דעת קהל שפורסם כאן אתמול נמצא כי 60% מהאזרחים מצדיקים את חיסולו של אחמד יאסין ו-81%
משערים כי הטרור יגבר. הסוקרים לא שאלו את מצדיקי המעשה איזו תועלת תצמח ממנו, אבל ברור שהרוב אינו מצפה כי הוא ישיג את מטרתו.
יתר על כן, הפחתת שיעור המתנגדים משיעור המצדיקים מגלה, כי כחמישית מן האזרחים משבחים את קטילתו של מנהיג החמאס, למרות שהם סבורים כי המעשה פוגע בתכליתו. הקברניטים אינם מסייעים לנו להבין את הגיון הפעולה. הם סיפקו לנו שני הסברים מפוקפקים, ואילו הפרשנים הנחיתו עלינו הסברים רבים, שנשאבו מפי הגבורה או ממוחם.
הסבר אחד, כמעט משכנע בפשטותו הקמאית, ניתן מפי אריאל שרון, וזו משמעותו: הריגת מבקשי נפשנו היא מעשה טבעי, המבטא את יצר הנקם ואת תחושת הצדק. ככה נוהגת אומה שלא איבדה את אינסטינקט הקיום ואין צורך להידרש לנימוקים יותר מורכבים. את ההסבר השני סיפקו בנימין נתניהו ובוגי יעלון: ביודעם שבני מוות הם, יהססו מנהיגיהם של ארגוני הטרור להורות על פיגועים.
התחזית הזאת נבדקת ומתבדה ללא הרף, וגם הסקר קובע כי רק מעטים מאמינים בהתגשמותה. תחילה הרגנו "פצצות מתקתקות", אחר-כך קטלנו מתכנני פיגועים, אחר-כך פגענו בפוליטיקאים שהם ספק פעילי טרור, ולבסוף החלטנו כי גם הפוליטיקאים הבכירים אינם חסינים. יעלון, הדבק בהגיונה של שיטתו, אף רמז אתמול כי הטיל הממית מתקרב לערפאת ולנסראללה.
זוהי השקפה האומרת כי "מה שלא הולך בכוח, יילך ביותר כוח", כי הרי אין שום עדות לכך שחיסולם של ראשי המפגעים הרתיע את יורשיהם, ואין סיבה להאמין כי מותו של יאסין ירתיע את אנשיו. על מה יש לתמוה? האם איומי החמאס לקטול את ראשי המדינה משפיעים במשהו על מדיניותה של ישראל? האם רציחתו של השר רחבעם זאבי מיתנה אותנו? הפחד אינו משפיע על קנאים, המשוכנעים בכנות כי יריבם שואף לחסל את בני עמם ולעקור את אמונתם.
ואולי יש "מסה קריטית" של מחוסלים, אשר תגרום לתפנית? בוודאי שיש. כאשר נהרוג את כל הפלסטינים, מגדול ועד קטן, לא יישאר מי שיהרוג בנו. עד אז יש להניח שכל חיסול יגדיל את מאגר המפגעים וילבה את הרטוריקה הרצחנית. אמנם מקרב העילית הפלסטינית המשכילה, החילונית ברובה, שומעים קולות המלמדים על התפכחות, אבל לקבוצה הזאת, שעליה מיוסדת תקוותה של הממשלה, שעליה משתיתים אדריכלי תוכנית ז'נבה את חזונם, ושעמה נוהגים לשוחח פעילי השלום היהודים, יש השפעה אפסית על המגמה השלטת.
נימוק אחר, כך סופר, השמיעו "גורמי הביטחון" באוזני הקבינט: החמאס מתחזק והרשות הפלסטינית הולכת ונחלשת. כיוון שעם החמאס אין כל אפשרות להידבר ואף לא להגיע להסכמות בשתיקה, צריך להחלישו בטרם נפנה את עזה. חיסולו של יאסין עשוי להותיר את תנועתו בלי מנהיג כריזמטי, לסבך אותה במלחמת ירושה ולחזק את מה שנותר מכוחם של יריביה. המאורעות המתרחשים ביממות שלאחר החיסול מלמדים שזו תחזית מופרכת. יאסין המת חזק יותר מיאסין החי, ודמותו כבכיר הקדושים המוסלמים כבר מלהיטה את דמיונם של ההמונים ומצמצמת את חופש הפעולה של המנהיגים הפלסטינים השקולים.
לו הייתה הממשלה מסבירה לנו בכנות מה היו השיקולים ששקלה בטרם החליטה על הפעולה - ממה חששה, למה קיוותה ומה היטה את הכף - יכולנו להסכים עימה או לחלוק עליה, אבל כך וכך היינו חשים כאזרחים השותפים לקביעת גורלם. אבל שום הסבר מוצק ובהיר לא ניתן לנו, ואיננו יודעים כיצד משתלב החיסול בחזון ההסדר המדיני עם הפלסטינים, במה הוא יועיל לביטחוננו ובאילו סכנות הוא כרוך.
בשתיקתה ובדיבוריה הסתומים משפילה הממשלה את אזרחיה וקולעת אותם להלך רוח פטליסטי, המחליש את כוח עמידתם.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
