ים של אהבה: טיול שטח בים המלח

פסטיבל AHAVA ים המלח יחגוג בפסח את השנה השמינית לקיומו. עד יום חמישי, 8 באפריל, יתקיימו לחופי צפון ים המלח מופעים מוסיקליים של מיטב האמנים, טיולים מודרכים וטיולי מכוניות פרטיות, וכן פעילויות וסדנאות לכל המשפחה.

את הצד האמנותי יספקו בין היתר ארקדי דוכין במופע חדש עם לימור עמר, אביתר בנאי שמארח את אחיו מאיר, וגם בן דודם, אהוד בנאי, במופע החדש. הסיורים והפעילויות יתפרסו על פני מצוק העתקים, עין סלוודורה, עינות צוקים והגן הלאומי קומרן.

כל משפחה בעלת רכב שטח תוכל לצאת ל'סיפור מקום' - מסע לאורך מצוק ההעתקים. בנקודת המידע שתהיה בלידו יסופק ספר דרך, המתאר מסלול טיול מיוחד באזור. זהו מסלול שהיה פופולרי עד תחילת האינתיפאדה ורק לאחרונה שבים ופוקדים אותו. והכל במרחק של 80 דקות נסיעה מתל אביב.

שועל בדרך למצפור

בחרנו במסלול שמתחיל בכביש השירות בין קלי"ה לקיבוץ אלמוג ומטפס למצוק ההעתקים. נוף מדהים של צפון ים המלח מלווה אותנו לכל אורך הדרך בת ה-20 ק"מ עד לכפר הנופש של מצוקי דרגות. בתחילת המסלול עולים על דרך קדומה שהיתה בשימוש כבר בתקופה הרומית. זוהי דרך נפלאה (במיוחד לרכב 4X4) ועד לאינתיפאדה היה כאן שוקק. זהו גם מסלול בין מדבר לים שמאפשר מבט מרתק אל מדבר יהודה ואל כל צפון ים המלח.

בזכות כוכב לוי ממצפה שלם, שהוא מדריך טיולים ואיש צוות חילוץ, וגם אחראי על המופעים במצפה שלם, הורדנו מבט אל הקרקע לגלות פריחות לא מועטות, בין היתר של כוכב ננסי. מפתיע שבכל ערוץ קטן היו פריחות ים תיכוניות של חרציות, סביונים, ציפורני חתול. לצידם פגשנו צמחי מדבר כמו אכילאה ריחנית וצמח מעולה לחליטה בשם כוכב ריחני, שיש לו ריח דומה לאפרסק. אם אתם מרתיחים מים בדרך, אל תחלטו אותו יותר מדי, שלא יפריש הרבה שמנים אתריים.

באופן מפתיע פגשנו שועל מצוי, שכנראה הקדים לצאת לפני רדת החשיכה, ואולי פשוט התבלבל ממזג האוויר האפרורי שהיה באותו יום. הוא הזכיר לנו שיש כאן מערכת יונקים ענפה, עמה נמנים שיירי טורפי העל - ארבעה נמרים זכרים, צבועים, זאבים. חמי מקיבוץ קלי"ה, שותף אקטיבי בצוות החילוץ החדש של צפון ים המלח, חידש לכולם שבמטעים משוטטים איזה אלף תנים.

סימון השבילים הוא בצבע כחול. חצינו את נחל חרמון, מתחת לג'בל חרמון. על פנינו חלפו בתנופה כמה טרקטורונים ורוכב בודד על אופנוע שטח. אלו היו כל מי שפגשנו באותו יום, ולא צריך יותר.

בשלב מסוים מגיעים לפיצול בסימון השבילים. הסימון הכחול ממשיך לבקעת הורקניה, אבל עדיף להמשיך בשביל האדום. חוצים את נחל קומרן ושם יש פנייה שמאלה (מזרחה) לתצפית על הקומרן. איפה שלא תעצרו התצפיות מדהימות. כאן הנוף מתחיל כבר להשתנות ומתגלים סלעי הגיר שמגנזיום חדר אליהם והאדים אותם. תראו אותם לרוב בקצוות המצוק. זהו גם השלב בדרך שבו מתחילים להיחתר

הקניונים. לתשומת לבכם: בימי חול בשבוע ממערב לדרך משתרע שטח אש, כשממזרח שמורת טבע. בסופי שבוע אין בעיה.

השביל האדום ממשיך הלאה ואילו השחור מושך למצפור המדהים של ראש צוקים (ראס פשחה). חובה להגיע למצפור ולתפוס מבט מרהיב. תנסו להיות שם בשעות אחר הצהריים, שהן נפלאות לצילום, כשהשמש בגב. מהמצפור רואים צבעים וגווני צבעים שונים בים, אבל הירוק והכחול הם בעיקר אשלייה אופטית.

מבט מכאן ממחיש מה קורה כעת לים המלח. מהמצפור אפשר לראות את קווי הים הקודמים, בהתאם לנסיגה של קו החוף. המים המתוקים של המעיינות מתקדמים, חותרים, עד שהם פוגשים בים, הנסוג כל שנה קרוב למטר אחד. היום הוא נמצא כבר במינוס 430 מטר וככל הנראה לא יתייצב לפני שיירד עוד מטר ממפלסו.

בסוף המסלול, ליד מצוקי דרגות, החלטנו שכדאי לתת לצעיר הבנים קצת ניסיון בגלישת צוקים, ואין מקום טוב להתחיל בו מאשר בוואדי משאש (השם הבדואי של אחד מחלקי נחל דרגות). בתקופת פסטיבל AHAVA תהיה התנסות בגלישה במצוק משאש, שגובהו 20 מטרים. הנוף מהסרטים, בעיקר כשסיסים מרחפים מעליך בזמן הגלישה.

עוגני הברזל הם ממסגריית עין גדי, וכל צוות החילוץ כבר בדק וגלש עליהם אינספור פעמים. הבן שלי עלה וירד שוב ושוב. גם אם מתהפכים, הכל מאובטח ולא קורה כלום. פעילות נהדרת לכל המשפחה.

הגיעו הערב והרעב. הכוכבים זהרו מעל ים המלח ועל הכל נחה אווירה רוגעת. במרחק, בין אלמוג לבית הערבה, נצנצו כמה אורות, סימן ההיכר של "הצ'אנס האחרון" - המקום שכל ההולכים לאיבוד מגיעים אליו, לא מעט בגלל החיוך של אבי, שמחזיק את המקום. אוכל מזרחי עם טעם של בית, עם הרבה לימונים, חצילים וחמוצים שחשים בהם את היד של האמא. בחוץ יש גם זולות של קש שיחייבו את מי שנתקע או סתם רוצה להציץ בירח ב-50 שקל ללילה.

במקום לחתוך הביתה, אפשר לישון בקיבוץ קלי"ה. לא שיא הפינוק, אבל בהחלט חדרים ידידותיים, עם מרפסת פתוחה ורחבת ידיים. יש 64 כאלה, מוקפים בצמחייה. מהאורווה יוצאים טיולי רכיבה ובערב פועל פאב במקום. הסוסים מפזזים בעוד אתם גומעים בירה. בפסח אפשר יהיה לשכור בקיבוץ אופני הרים לכל המשפחה. מחיר: 400 שקל לזוג לסופשבוע, כולל ארוחת בוקר (ככה ככה) בחדר האוכל הקיבוצי. טלפון להזמנות: 9936333 - 02.

המעיין הסודי

נחל סלוודורה הוא כמעט נחל סודי. הסיפור התחיל לפני כמה שנים, כשמטייל נעלם ולא נמצא. בני המשפחה פנו לידעונית, שטענה שהמטייל שאבד נמצא במרחק של שישה קילומטרים מעין גדי, ליד מקור מים. כל מי שהיה מעורב בחיפוש אמר שלא יכול להיות, שאין מקור מים כזה. בכל זאת הניחו מחוגה שמרכזה קיבוץ עין גדי, והתחילו לחפש ברדיוס הזה. כך עלו על המעיין המטפטף של נחל סלוודורה. הסיפור הסתיים בכך שנמצאה גופה, אבל לא של המטייל ההוא.

כדי להגיע אל הנחל נוסעים כארבעה ק"מ צפונה מהפנייה לבית הספר שדה עין גדי. ליד עמוד חשמל בצורת ח' ושילוט קטן לצד סימון ירוק-כחול, מבחינים ברחבת חנייה מאולתרת. משאירים שם את הרכב ועוברים בזהירות את הכביש. יורדים את תחתית הנחל וחוצים את הכביש בכיוון המצוק, בתוך מעביר מים ענק.

נכנסים אל הערוץ כאשר ממול מתנשא מצוק מרשים. ההליכה נחמדה. שימו לב לקונגלומרט, סלע דבוק בחוואר עם שיכוב אלכסוני, שריד לתקופה של ים הלשון שהיה כאן לפני כ-60 אלף שנה. למעלה, על המצוק, היה יער אלונים ואפילו קרח ושלגים, ולמטה מים. נורבגיה, לא פחות.

למרות השמש הקופחת, לעתים צריך להיזהר ממסתורי הצל. תסתכלו למעלה ותבינו למה: הסלעים הגדולים, הבולדרים, עלולים ליפול. בטיול הזה יש גם חלק נחמד שבו נותנים לקטנים לטפס בחבל.

במקום הצטלבות הסימונים כחול וירוק, יש סלע מאובנים ענק, וקצת בהמשך, מאחורי שיח סלוודורה פרסית, אחד מהגדולים במדבר יהודה, מתחבא המעיין המטפטף. שמו של השיח מעיד על מוצאו ממדבריות איראן ומדגיש את זהות התנאים: חם ויבש מאוד בקיץ, עם קרינה חזקה, וקר יחסית בחורף המלווה רוחות חזקות ושטפונות.

הטיול כולו נמשך כשעתיים וחצי, כך שהוא מתאים למשפחות, גם עם ילדים קטנים. בזמן הפסטיבל יוציאו מדריכי בית ספר שדה עין גדי שני טיולים כאלה ביום, ממרכז המידע בלידו. העלות למכונית תהיה 30 שקל בלבד.

אחרי טיול כזה אפשר להצפין לשמורת עינות צוקים, שמורה יפהפיה עם צמחיה סבוכה וירוקה ובריכות מים מתוקים וצוננים, לחוף ים המלח. כאן תתקיים פעילות לילדים בנושא נדידת ציפורים: מטביע מקצועי ידגים לכידת ציפורים, יסביר על מדידות לצורך מחקר ויצמיד טבעות זיהוי לרגלי בעלי כנף.

חתיכת סיני קטנה

לילדים בטח יימאס מבמבה וביסלי בשלב הזה, וההצעה שלי היא להמשיך עוד קצת צפונה ולהיכנס לחוף סיאסטה, ליד הלידו, שם ממוקמת מסעדת ביאנקיני של דינה, זו שירדה מירושלים. יופי של חוף (בחורף שווה יותר מסיני). אני לא מבין איך הוא עוד לא הפך להתנחלות ענקית של מכורי השאנטי.

אצל דינה צריך לחבר כמה שולחנות, כי האוכל המרוקאי שלה לוקח המון מקום. זה מתחיל במנות הראשונות ואחר כך באים הדברים האמיתיים, כמו פסטלה, שהיא פשטידה מרוקאית עם בשר וביצים קשות, או מעקודה - פשטידת תפוחי אדמה עם ירקות והרבה הרבה פטרוזיליה. אחרי דג מרוקאי בחומוס וחריף תגיע גם מנת מוח קטנה לשולחן. דינה מעטרת את הקוסקוס הטעים שלה בכל הירקות האפשריים, וזה אומר גם סלט ירקות קצוץ, שמקנה לו טעם קצת חמצמץ. צריך להזמין מראש: 616162 - 051.

מסביב למסעדה גם כמה יחידות אירוח: סופשבוע ב-350 שקל לזוג, לא כולל ארוחת בוקר (אבל כולל כניסה לחוף, שעולה 27 שקלים).