פוטסדם: אגדה שהיתה באמת

חולמים על נסיעה מלאת הדר-מלכות? על ארמונות נוצצים וגנים מפוארים הנטועים בין אגמים ויערות? תגידו שלום לוורסאי וטיבולי ולכו על פוטסדם.

30 ק"מ בלבד דרומית-מערבית לברלין, שוכנת עיר מופלאה הלקוחה מספר אגדות אבוד. במשך מאות שנים שימשה פוטסדם כמקום מושבם של מלכי פרוסיה – חצרם של מלכים ונסיכים, מרכז תרבות ומסחר שוקק חיים – שמשך אליו מכובדים ואנשי-רוח מכל רחבי אירופה. כאן גם הגיעה לשיאה רוחה המיליטריסטית של פרוסיה הלוחמנית, שבסופו של דבר גרמה לשתי מלחמות עולם קטלניות. היטלר אף השתמש בפוטסדם כדי לקשר בין עברה הצבאי המפואר של פרוסיה לבין משטר האימים האפל שלו.

בתום מלחמת העולם השנייה ביקשו המעצמות המנצחות לקבור בעיר זו, אחת ולתמיד, את מה שנודע אז כ'רוח פוטסדם', כדי שלא תשוב ותאיים על שלום העולם. באחד מארמונות העיר שנותרו על תילם, התכנסו מנהיגי ארצות הברית, ברית-המועצות, בריטניה וצרפת, וחתמו על 'הסכם פוטסדם', שקבע את חלוקתה של גרמניה ואירופה בין מזרח למערב. וכך נחקקה פוטסדם בזיכרון ההיסטורי הקולקטיבי כמקום ששוררת עליו קללת נצח.

45 שנה נותרה העיר עזובה ושכוחה, בצידה המזרחי של גרמניה. בתיה המפוארים הוזנחו על-ידי הקומוניסטים ומטו ליפול. גניה הרחבים כמעט ולא טופחו. אגמיה מלאו רפש. פוטסדם הפכה לעיר מלכים עלומה.

עד שנפלה חומת הברזל וגרמניה אוחדה מחדש.

בשנים האחרונות הושב לפוטסדם, במאמץ רב ובהשקעה כספית עצומה, חלק מזוהרה משכבר הימים. היום היא שוב מוקד משיכה לבעלי ממון ואמנים, וכן לרבבות תיירים. מכוני מחקר רבים, וגם מוזיאונים, קבעו את מושבם בחווילותיה הנאות, והעיר העתיקה הפכה למרכז תוסס וצבעוני לקניות, בילויים, מסעדות, בתי-קפה ומועדונים. פוטסדם, היפהפייה הנמה – קמה לתחיה.

קצת היסטוריה

את ימיה החלה פוטסדם כיישוב סלאבי נידח על גדותיו של נהר ההאבל. במשך מאות שנים היה זה כפר דייגים עלוב ואחר כך עיירה חסרת חשיבות. עד שבשנת 1660 החליטה משפחת הוהנצולרן, שמלכה על פרוסיה, להפוך אותה למקום משכנה הרשמי. ארבע שנים לאחר מכן הוחל בבניית ארמון המלוכה במרכז פוטסדם, בלבו של השוק המקומי הישן. כוכבה של פוטסדם דרך, היא צברה חשיבות פוליטית, כלכלית ותרבותית, והפכה סמל לפאר ולהדר של פרוסיה המתעצמת.

בסוף המאה ה-17 החליט בית המלוכה הפרוסי לפתוח את שעריה של פוטסדם בפני מהגרים ומתיישבים מכל קצות אירופה, כדי לעשותה מטרופולין בינלאומי. תחילה הוזמנו ההוגנוטים הצרפתים, שנרדפו באכזריות על-ידי הכנסייה הקתולית בארצם. הובטח להם חופש דת מלא, פטור ממסים והטבות ברכישת קרקעות. בהמשך הגיעו בעלי מלאכה הולנדים, סוחרים שווייצרים ואף מקהלה שלמה, שנשלחה מרוסיה על-ידי הצאר כמתנה לחצר המלך הפרוסי.

קהילות המהגרים תרמו רבות לפריחתה של העיר ולעיצוב פניה. רחובות שלמים, גנים ופארקים נבנו בהשפעת סגנונות אירופיים שונים, וכך יוצא שסיור

בחוצותיה של פוטסדם הוא למעשה טיול בין תרבויות. הרובע ההולנדי, למשל, על בתי הלבנים האדומים שבו, נבנה בהוראתו של המלך פרידריך-וילהלם הראשון, כדי שבעלי מלאכה הולנדים אותם הזמין לחצרו ירגישו בבית. עד היום מציינים בפוטסדם את 'חג הצבעונים' ו'שוק חג המולד ההולנדי'. שכונת אלכסנדרובה הרוסית נבנתה במאה ה-19 כדי לשכן את הזמרים הרוסיים שנשלחו ממוסקבה, וברחבי העיר מפוזרים גם שכונה שווייצרית, כנסייה צרפתית, גנים אנגליים וסיציליאניים.

החל במאה ה-18 שוכנו בפוטסדם חילות המצב של מלכי פרוסיה. באמצע המאה ההיא, כמחצית מ-17 אלף תושבי העיר היו חיילים. במקביל התיישבו בה גופי האדמיניסטרציה המלכותית והיא נעשתה 'ורסאי הגרמנית'. אבל אט-אט החלה ברלין הסמוכה להתפתח כמרכז כלכלי חשוב, שהותיר את פוטסדם בצילו. מלכי פרוסיה, ומאוחר יותר קיסרי גרמניה, העתיקו את חצרם לברלין והותירו את פוטסדם כמעון נופש לימי הקיץ החמים.

את נפלאותיה של עיר המלכים הפרוסית אפשר לחשוף במסלול "היסטורי" הנפרס מכיכר השוק הישנה ועד ארמון ססיליינהוף. בכיכר עמד בשעתו ארמון המלוכה, שנפגע קשות בהפצצות-האוויר של בעלות-הברית ונהרס סופית על-ידי הקומוניסטים ב-1961. בארמון נחתם ב-1945 הסכם פוטסדם על חלוקת אירופה.

את כיכר השוק הישנה ניתן לאתר בקלות באמצעות כנסיית ניקולאי גדולת הממדים, השוכנת בה ושולטת ממנה על מרחבי פוטסדם. הכנסייה, וסמוך לה בית העירייה הישן, עמדו לצידו של הארמון, נפגעו במלחמה, אך עברו שיפוצים נרחבים. כיום, הזכר היחיד לארמון ההרוס הוא 'שער פורטונה', שנבנה לאחרונה מחדש כצעד ראשון להחייאתו של הארמון. ממשלת מדינת המחוז ברנדנבורג (בה שוכנת פוטסדם) החליטה להקים מחדש את ארמון המלוכה הישן, על-פי תוכניות הבנייה המקוריות ובמיקום הקודם.

קצת קולנוע

מצידו השני של הכביש נמצא מוזיאון הקולנוע של פוטסדם, בבניין בארוק ששימש פעם אורווה באגף השעשועים של הארמון. למה דווקא כאן הוקם מוזיאון קולנוע? כיוון שמעברו האחר של נהר ההאבל הקרוב יושבת העיירה באבלסברג. בעיירה זו התנחלה החל משנות ה-20 של המאה הקודמת תעשיית הקולנוע הגרמנית, שבימיה הטובים – עד לעליית הנאצים – התחרתה עם הוליווד.

בימאים ושחקנים רבים יצרו, עבדו והתגוררו בסביבות פוטסדם. באולפני

 באבלסברג צולמו סרטים שעשו היסטוריה, כמו 'המלאך הכחול', שגילה לעולם את מרלן דיטריך. מוזיאון הקולנוע של פוטסדם משחזר את שעותיו הגדולות של הקולנוע הגרמני וכן מציג אבזרים וחפצים אישיים של כוכבים מוכרים יותר ופחות.

לצידו של המוזיאון משתרעת 'כיכר השוק החדשה', שבתי הבארוק שלה מהממים ביופיים. כאן גם השתכנו לאחר נפילת חומת ברלין 'מכון משה מנדלסון לחקר היהדות' ו'פורום איינשטיין' – מרכז מפגש לאנשי מדע ורוח מכל העולם.

בהליכה של כמה דקות מגיעים מ'כיכר השוק החדשה' לשער ברנדנבורג ("אחיו" של השער הברלינאי), שהיה חלק מהחומה שהקיפה את העיר הישנה. מהשער נכנסים לסימטאותיה הציוריות של פוטסדם הישנה, המלאות בחנויות קטנות, בתי קפה, מסעדות משובחות וחצרות פנימיות.

רחוב ברנדנבורג מוליך לכנסיית פטר ופאול הקדושים, ואם תפנו קצת לפניה שמאלה, תעלו על הדרך ל'רובע ההולנדי', השוכן ליד שער אחר של החומה הישנה. הבתים הנמוכים והצרים של הרובע, המזכירים את רחובות אמסטרדם, מאכסנים היום בקומותיהם הראשונות חנויות לעתיקות, ריהוט, ביגוד, דברי אוכל וסיגרים.

קצת אחרת

מ'שער נאוונר', לאורך שדרת הגל, באים אל האטרקציה הראשית של פוטסדם – פארק סנסוסי. בראשיתו היה הפארק עוצר הנשימה שדרת מרפסות-גנים שנשתלו על מורדות גבעה, ששימשה במקור לגידול גפנים. לאחר שהושלמה בניית שדרת המרפסות, הורה המלך פרידריך השני, יוזם הפארק, להקים על פסגת הגבעה ארמון, בו יוכל לנהל את חייו בשקט ובשלווה. מכאן בא שמו של הארמון, 'סנסוסי' (בצרפתית: ללא דאגה). את תוכניות הבנייה של מבנה הרוקוקו שירטט המלך בעצמו.

יורשיו של פרידריך השני הרחיבו את הפארק והוסיפו לו גנים ומבני פאר

 מרהיבים, עד שהפך לאחד הגנים המלכותיים הגדולים ביותר באירופה. לאורך השדרה הראשית בפארק, בינות לעצים ולשיחים הגבוהים, מסתתרות יצירות אמנות ואדריכלות מדהימות ומפתיעות: אובליסק מצרי, גלריית תמונות שהיתה המוזיאון הראשון על אדמת גרמניה (הגלריה מציגה אוסף ציורי רנסנס איטלקי ופלמי. האוסף המקורי נעלם בסוף מלחמת העולם השנייה), שביל פסלי המוזות, 'הבית הסיני' על פסליו המוזהבים (דמויות בגודל טבעי של סינים אוכלים פירות או שותים קפה), ארמון שרלוטנהוף, טחנת הרוח ההיסטורית, 'בית הדרקון' שתיקרתו מעוטרת דרקונים, מוזיאון כלי החרסינה ב'בלוודר' (ממנו נפרש גם נופו של הפארק כולו), בית המרחצאות הרומיים והר ההריסות, שבו "שרידים" ארכיאולוגיים מלאכותיים שנבנו למען המלכים בעלי-המקום.

אחת לשנה, בקיץ, נערך בפארק 'ליל הארמונות הארוך': המבנים והפסלים מוארים בשלל אורות צבעוניים, בכל רחבי הפארק מתקיימים מופעים מוסיקליים, ובחצות בדיוק נערך מופע ענק של זיקוקי-דינור בשמי סנסוסי. כרטיסים לחלום ליל קיץ זה צריך להזמין כשנה מראש.

מ'הר ההריסות' מוליכה שדרת פאפן לשכונת אלכסנדרובה הרוסית, שבה 13 בתי עץ רוסיים מסורתיים וכנסייה אורתודוקסית. מרוסיה קטנה זו אפשר לרדת לשפת 'האגם הקדוש' (הייליגר זה), שלגדותיו שוכן 'הגן החדש'. הגן עוצב במאה ה-18 כמתחם נוף אנגלי.

לאחר שתחלפו על-פני האורנג'רי וארמון השיש, תמצאו בחלקו הצפוני של הגן את ארמון ססיליינהוף, שנבנה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה עבור יורש העצר הפרוסי האחרון. הלה מעולם לא זכה לעלות על כס המלוכה, שכן עם תום המלחמה בוטל מוסד המונרכיה בגרמניה. בחדרי הארמון, שעוצב כבית אחוזה כפרי אנגלי, נפגשו סטלין, טרומן וצ'רצ'יל בשנת 1945 וחרצו את גורלה של אירופה שלאחר המלחמה. תערוכה במקום משחזרת את אותם ימים גורליים.

אבל להיסטוריה כוונות משלה: סטלין והקומוניזם נעלמו, קרעיה של גרמניה אוחו, ובפוטסדם נכתב היום סיפור אגדות חדש.