"החתול על שם שארפ". חוויות הגולשים משניות הסיום

יום חמישי בערב, דרק שארפ קולע שלשה עם הבאזר ומרים את מכבי תל אביב מהקרשים לאוויר ועד לפיינל פור. הרגע הזה, כך נדמה, ייזכר עוד הרבה שנים כאחד החשובים של העונה הנוכחית אצל אוהדי כדורסל רבים בישראל וגם אצל כאלה שלא פותחים כל יום את מוסף הספורט.

איפה היית ומה עשית בזמן השלשה? (איי אף פי)

ביום שישי ביקשנו מהגולשים לשתף אותנו בחוויות מהמשחק, ובעיקר מהשניות האחרונות, וכמעט אלף תגובות נכתבו במהלך סוף השבוע. אחוז גבוה מהגולשים זרמו עם הטרנד שהכתיב פיני גרשון ופרגנו לאלוהים על חלקו בניצחון ("תפקחו כבר את העיניים! יש בורא עולם והוא איתנו"; "אלוהים, סליחה על הבירה, אין חמץ בשנה הבאה"); אחרים קשרו את הנס שקרה למכבי לרוח החג ("שלשה מי יודע? שלשה אני יודע! שלשה של שארפ, שתי שניות לסיום, אחד אלוהינו, אלוהינו, אלוהינו שבשמיים וביד אליהו"); והיו כאלו שעשו את ההקבלה המתבקשת לחדר המיטות ("כמו בחיים - ככל שהמשחק המקדים ארוך יותר ומעניין יותר הסיום קצר יותר והחוייה ענקית יותר").

בנים גידלתי

אבל מה שבאמת מעניין אלו הסיפורים שמספקים זווית מעט שונה על חוויית המשחק כאוהד. גולש בשם 'חווייה אבהית' סיפר: "אני בן 32. יש לי ילד בן 3. ראינו את המשחק ביחד, לא שזה עניין אותו יותר מדי, אבל במשחק ובעיקר ברבע הרביעי הוא שם לב שאני עצבני, הולך ימינה ושמאלה ופשוט התחיל לחקות אותי. כששאראס דפק שלשה ואמרתי 'יופי' הוא חזר אחרי. כשסאבוניס צלף שלשה יצא לי 'שיט', והוא אחרי. כשכרעתי ברך מול הטלויזיה, מנשק כדורסל מספוג נגד עין הרע (אמונות טפלות...) הוא גם התחיל. בדקה האחרונה כבר הייתי מיואש לגמרי והוא ניסה לנחם אותי. ואז בשלשה של שארפ יצאה לי צעקה מטורפת 'ואייייייייייי, ישששששששששש'. הילד התחיל לבכות בפאניקה כי חשב שמשהו רע קרה. כמובן שבהארכה הוא כבר למד לעודד 'מכבי מכבי' ובסוף המשחק יכולתי להשכיב אותו לישון בסבבה. מוגלי מעולם לא נראה צהוב יותר".

מיאו, חתולה

יריב ונעמה: "65  ימים עוברים מיום ההתעברות עד ללידה אצל חתולים. ב-3.2 החתולה שלנו התעברה, ידענו שהיום (יום חמישי), אתמול או אולי מחר היא צפויה להמליט. כבר שבוע שאנחנו מחכים בקוצר רוח, יושבים עם הארגז שהכנו לה, מלטפים אותה, מרגיעים אותה, מספרים לה שהחיים הם לא כל כך נוראיים. 15 שניות לסיום המשחק אמרנו לעצמנו - 'יאללה, זה רק ספורט, אז לא נהיה השנה בפיינל-פור, יש דברים יותר חשובים בחיים מספורט'.

"ואז הגיעה השלשה, ישבנו המומים במשך כל ההארכה - מאושרים עד הגג, קופצים מאושר אחד על השני, מנגבים את הדמעות של שארפ מהטלויזיה. כשהתפזר העשן, ראינו שאת קוצ'ולה (החתולה) זה לא ממש עניין, והיא כבר ישבה עם הגור הראשון מתלקקת.

אולי יש בחיים דברים יותר חשובים מספורט, אבל מסתבר שאתמול זה לא היה ספורט. מישהו זוכר בכמה הפרש נגמר המשחק? אני לא. בסוף נולדו חמישה גורים, אבל את הראשון נזכור הכי הרבה - עכשיו אנחנו מחפשים לו שם. נראה לי ש'שארפ' יתאים".

איך הוא שארפ

שרון: "אני מוסיקאי וכותב שירים. בערך דקה וחצי לסיום הבנתי שזה גמור, ולא בגלל התוצאה אלא בגלל המבט שהיה לשחקנים בעיניים. הם נראו גמורים, מפוחדים, מיואשים, נבוכים, מוטרדים...אז מה נשאר לעשות? בצר לי, התנחמתי בכך שקיבלתי השראה נהדרת לשיר. זו היתה אכזבה פרקסלנס, אכזבה במובנה הטהור והמזוקק ביותר. אפילו כבר נוצרה בתוך שברירי שניה דמות גיבור טרגי שתככב בשיר - מי אם לא שמעון מזרחי - באופן בדוי תחת שם אחר ככל הנראה. בעודי מחפש את הדימויים והצלילים, כבר אחזתי בידי את הגיטרה מול המסך, ואז גור שלף מוסר לשארפ שקולע ובום! נקרע לי מיתר באותה השניה בדיוק! זה היה משהו מטאפיזי שכנראה חרג בהרבה מגבולות היכל הכדורסל של יד אליהו".

פיינל פור תחילה, שלום בית אחר כך

'הסמרטוט' כתב על הברוגז שלו עם אשתו בעקבות המשחק:  "כן, מה לעשות, אני נשוי לאשה שלא מבינה כלום מהחיים שלה בספורט, לא רק זה - אלא אפילו שונאת כל מה שקשור אליו. לאחר אינסוף תחנונים והסברים על כמה שהמשחק הזה חשוב, היא הסכימה לי לראות את המשחק בסלון בעוצמה נורמלית.... ברגעים המורטים כבר לא הצלחתי לשלוט בעצמי והתחלתי לצעוק, לבכות, להתעצבן, לשמוח ולצחוק (לפי הסדר...) ואז קרה הנורא מכל: הערתי את המפלצת! בכל מקרה, עכשיו אנחנו לא מדברים וכנראה שאני אצטרך לפצות אותה כל השבת :-) (החיוך במקור). נראה לכם זוג נורמלי??? בכל מקרה זה היה שווה".

לחיי האהבה

ליאור גולן מראשון לציון ראה בשלשה של שארפ נקודת מיפנה בחייו: "הכדורסל גרם לי להבין משהו על החיים. כמידי יום חמישי אני מתיישב על הספה וצופה במשחקי מכבי. אני אדם מאמין מטבעי אבל גם אני הייתי מאוד מדוכדך ולא האמנתי לשנייה שמכבי ינצחו. עד אותה שלשה של שארפ חיי היו רגילים - הולך לעבודה וחוזר...חברים..בילויים...חשבתי שחוויתי את כל הריגושים האפשריים. עד אותה שלשה. מי יודע, אולי דרק פתח את עיניי ואני אציע נישואים לחברה שלי אחרי ארבע שנים...אם מכבי ניצחה, הכל כבר יכול להיות".

הביזנס של הסוטול

אסף, שהיה בזמן המשחק בסיני, לא ויתר על טקס הצפייה במכבי בימי חמישי: "המקום: ראס אל סטאן, סיני - במערה של עבדאללה. האמצעים: צלחת לוויין, גנרטור להפעלת הטלוויזיה, מערה באמצע אתר החושות של סיני. 70 מטורפים נדחסים אחד על השני, דרך החלונות, מטפסים על הגג של המערה להציץ מלמעלה בטלוויזיה 20 אינץ' בערוץ שאין לי מושג מה ומאיפה הוא משדר (נראה לי שזה הערוץ של רשות השידור שמשדר לערבים מהמזה"ת) ורואים את השידור בערבית. בסל של שארפ המערה כמעט קורסת ורק עבדאללה לא מבין על מה המהומה...אלכוהול לא נשפך שם כמו מים (מצרים...) אבל כמה דברים אחרים כן".

שארפ כמעט הוריד את המים

נוני: "כמעט קיבלתי צירים, אני בחודש שמיני. אני לא צוחקת. היה ברור שהם מפסידים. מה כבר אפשר לעשות בשתי שניות? אתם יודעים מה זה שתי שניות בחיים? זה "אחד" ו"שתיים", זהו. זה ממש לא הרבה. ועוד להעיף כדור מקצה אחד של המגרש לקצה השני? ועוד שיתפסו אותו, ויכניסו אותו לרשת? זה בלתי נתפס. אבל... זה קרה. ופתאום הרגשתי לחץ בבטן התחתונה. אני בתחילת שמיני.

ניסיתי לעמוד, לשנות תנוחה, אבל התחיל לכאוב!! בעלי הביא לי הרבה מים, לא הסתכלתי על הטלוויזיה, נשמתי עמוק ולאט לאט זה הפסיק. באותו רגע חברים, כנראה שגם העוברית שלי היתה בהלם".  

שמעון, זה שלך

יובל: "אני שמח בשביל אדם אחד בלבד וקוראים לו שמעון מזרחי....כשראיתי את שמעון מזרחי בטלויזיה 20 שניות לסוף כשמכבי הייתה בפיגור 5 פשוט נקרעתי.... אחרי הזובור שעשו לו האירופאיים והמתח והחרדה שהוא עבר וכל התחנונים שלו רק בשביל להשאיר את הפיינל פור בתל אביב, באה מכבי וכמעט גרמה לו להפסיד הכל.... שמחתי כל כך כשמכבי עלו, אפילו יותר מהמעמד, בשביל שמעון...פשוט לא היה מגיע לו לא לעלות לפיינל פור".

אבא'שך ערומקו

בני: "כששארפ קלע יצאתי ערום מהמקלחת בריצה מטורפת לסלון. אשתי והילד היו המומים ולא ביגלל שאשתי ראתה את המישחק אלא בגלל הרעש והצעקות של השכנים. אני רואה ולא מאמין למראה עיני, מה גם שכבר ויתרתי כמו רבים אחרים ו-30 שניות לפני הסוף הלכתי למיקלחת".

כל הכבוד לסאבאס

גרי: "היה לי עצוב קצת, על סאבוניס שנתן משחק מדהים וגימד לבדו את כל מכבי...הרגע שבו כמה אוהדים של מכבי קיללו אותו כשהוא ירד לספסל לנוח והתגובה האצילית שלו, הצליחו לערער את התמיכה המוחלטת שיש לי למכבי כל הזמן....צריך גם לזכור שבסדרת הניסים שקרתה בסיום, צריך לכלול את העבירה החמישית של סאבוניס, שעשה אותה מתוך בטחון שהמשחק גמור...אין לי ספק שעם סאבוניס בהארכה הסיפור היה אחר ..ככה שכולנו אולי שמחים פה שמחת עניים, לא המהלכים בסוף הם סיפור המשחק הזה אלא העובדה שזה היה המשחק האחרון של ארווידאס סאבוניס. תודה לך סאבס".

דבר האופוזיציה

ישראל לא המציאה את השמחה (או העצב) לאיד, וכמו בספורט בכל העולם, גם למטבע בישראל יש שני ולא כל מי שקופץ צהוב. אחרי הכל, הכדורסל הישראלי מורכב מקבוצות נוספות, אשר חלק מאוהדיהן רואים את המגן-דוד בסמל של מכבי בצבעי כחול-צהוב ולא בכחול-לבן. לשם האיזון, הנה כמה מתגובות הגולשים שיזכרו את השלשה של שארפ כאחד הרגעים השחורים של העונה.

'מאוכזב קשות': "ככה היינו קרובים. לראות את הצהובים אוכלים את הלב. סל אחד מתוך שניים זה הרבה לבקש? אבל הטמבל הזה החטיא ואנחנו צריכים לחכות שיעופו מהחצי גמר". 'המבואס מאד': "לא ייאמן מה עברתי בגלל הקליעה הזאת. מאיגרה רמה לבירא עמיקתה. איך זה שמכבי תמיד יוצאת מהקבר? איך??????".

אורן: "לא נס ולא בטיח. טעויות של קובנה נתנו את המשחק למכבי. מי עושה עבירה כששאראס הולך לליי-אפ טפשי? מי עושה עבירה 2 שניות מהסוף? מי לא עושה עברה כשיש לו עברה לתת ונותן לך לנסות ל-3? מכבי תפסיד בחצי הגמר וגם בגמר להפועל".

'אדומיקו': "אני יודע שזה לא פופלארי אבל הייתי במתח איום ונורא כל המשחק. הלכו לי כל הציפורניים, ראיתי את האור הגדול בקצה המינהרה. ואז הגיע שארפ.... הרס לי את החג, ניפץ לי את החלום. לא נורא, צסק"א מספיק טובים".