הוואקום של שרון
אין ואקום בטבע. אין ואקום בלב ואין ואקום במוח. וכאשר התרוקן לבו של שרון מאמונה ביכולתנו לנצח, החליף אותה הפחד
אתמול, בשביעי של פסח, קראנו את שירת הים, שירת הניצחון הגדול של עם ישראל על מצרים. תיאור מצבו של עם ישראל הלכוד בין מרכבות פרעה וים סוף דומה להערכת המודיעין של המצרים בני זמננו, של ערפאת ויועציו, של חיזבאללה ושלוחותיו. למראה תוכניות הנסיגה של ישראל, הם אומרים, כיועצי פרעה: "נבוכים הם בארץ, סגר עליהם המדבר".
יש שעות בהיסטוריה שהים נבקע. שהמים ניצבים חומה מימין ומשמאל. שהאויב מאחור המום ומסונוור. אלו השעות שבהן יש צורך במנהיג שידבר אל העם, שבהן דרוש נחשון בן עמינדב שיהיה ראשון, שצריך לנוע קדימה. תמיד יש בהן פחד נורא. תמיד יהיו רבים בעם שיקראו: "ניתנה ראש ונשובה מצריימה". ואוי לעם אם המנהיג עצמו מצטרף אליהם.
כאשר בא שרון להסביר את תוכנית הנסיגה שלו, הוא אומר: נוצר ואקום והוואקום הזה שואב אליו כל מיני תוכניות מסוכנות לישראל. ולכן, הוא אומר, ניסוג. נאסוף את צבאנו ואת ילדינו ונשינו וזקנינו ונלך אחורה. הוא היה צריך לראות את הבקע העצום בים: את התפוררותה של הרשות הפלסטינית, את היעלמותה של עיראק, את ההבנה הגוברת באירופה כי הטרור המוסלמי מאיים לשטוף את כל תרבות המערב ואת נחישותה של ארה"ב, המבינה כי על לינץ' ב-4 אזרחים אמריקנים בפלוג'ה יש להגיב בהפצצת מסגדים ובהריגת מאות עיראקים, בלחימה ללא פשרות.
שרון אינו מזהה את הבקיעים בתפיסה המסורתית של העולם המערבי - הערבים הם הקורבנות וישראל היא התוקפן - ובמקום להורות לישראל לנוע קדימה הוא מצווה על כניעה לטרור. הוואקום נוצר בתודעתו, באמונתו ביכולתנו לצלוח את הים.
שרון יצא לפגישה עם בוש. בוואקום שהוא שרוי בו אין שום דבר מוצק להיאחז בו. כל דבר שהאמין בו בעבר מתהפך. בחששו מפני האיום הדמוגרפי ושליטתנו בעם זר הוא מגבש נוסחה שבוש יכול לחתום עליה. ומה הוא מעלה מתוך כביסת המילים שלו? הצהרה נשיאותית כי הפליטים יכולים לחזור אל המדינה הפלסטינית שהוא מבקש להקים. מי שחושש מפני 3 מיליון פלסטינים מזמין עוד 2 מיליון לבוא לארץ ישראל המערבית, במקום לצאת בתוכנית הומניטרית גדולה ליישוב הפליטים בירדן ואולי גם בצפון סיני, ולגייס לה תמיכה בינלאומית.
בלבו מפעמת תקווה שהעולם יבין לאו מתוך ההן. מתוך שמותר להם לחזור למערב הירדן, אסור להם לחזור אל בין גדות הירקון והקישון. ש-4 מיליון פליטים שיידחסו ביו"ש ישמחו לחיות לצידנו בשקט. ומי שתכנן גדר שתסגור בתוכה מדינה פלסטינית ב-42% משטחי יש"ע מבקש עתה אישור אמריקני לגדר על הקו הירוק בערך, וגם מקווה שעם ישראל יראה בכך הישג.
והערבים? הם עדיין אינם מאמינים כי ישראל נכנעת. כי כל צפון השומרון וחבל קטיף עומד ליפול לידיהם חינם, כי היהודים הפכו לפראיירים של העולם, כי מעם שהיה לסמל בנחישות מאבקו בטרור הפכנו לעם שעומד להיות למשל ושנינה לכניעה לטרור. אבל בכל זאת הם כבר אומרים: "ארדוף, אשיג, אחלק שלל", וכבר רבים ביניהם אם דגל חמאס יתנוסס על בית הכנסת בנצרים - בדרך לנגבה, בדרך לתל-אביב - או דגל הג'יהאד האיסלאמי.
אכן, אין ואקום בטבע. אין ואקום בלב ואין ואקום במוח. וכאשר התרוקן לבו של שרון מאמונה ביכולתנו לנצח, החליף אותה הפחד. עדיין אפשר שמתפקדי הליכוד ישובו ויאמצו את ליבו, ויורו לו את הדרך הנכונה: קדימה, לא אחורה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
