לא בוכה על ואנונו
כולם טפשים? כולם טועים? ואם כן, מה הבעיה: אם מר ואנונו לא יוציא הגה בעניין דימונה, לא בתוך זמן לא רב הוא יחיה כמוני וכמוך
יומיים אחרי שעמדנו דום והרכנו ראש לזכרם של שישה מיליוני יהודים שנספו בשואה, ושבוע לפני שנתייצב דום לזכרם של הנופלים במערכות ישראל, ערב יום העצמאות, צריך לומר כך: בין מדינת ישראל וחייה גם היום לבין סכנת הכיליון, סופה של המדינה, חוצצת מה שקרויה הקריה למחקר גרעיני נגב, או בלשון הרחוב דימונה.
מול 200 או 300 מיליון מוסלמים בקרבה מיידית ומיליארד מוסלמים ומעלה בעולם, עומדות - אם ישנן - הפצצות במרתף. אנואר סאדאת מיהר לבוא לירושלים והמלך חוסיין ביקש לחתום שלום רק, רק בגלל דימונה; ומנהיג מוסלמי, מאיראן עד פקיסטן, שחולם בלילה להשמיד את העם היהודי, מתעורר לבוקר שטוף זיעה, כאשר הוא נזכר בדימונה.
במשך כמעט חמישים שנים עבדו בדימונה אלפים רבים. יש אומרים עשרת אלפים, ממדעני גרעין שאין כמותם ועד רוחצי רצפה. לרבים מהם, כמעט לכולם, הייתה אפשרות לפתוח את הפה, לספר, לגלות, אפילו לעשות כסף, ורק אחד, אולי שניים, ניצלו את ההזדמנות. כל האחרים לקחו או ייקחו אתם את סודות דימונה אל קבריהם. עד היום, חמישים שנה, הסודות האמיתיים של דימונה לא נחשפו לחלוטין, ואפילו נכתבו ספרים ומאמרים רבים בעניין. אלה שטוענים כי אפשר לאסוף את סודות דימונה ממדרכות הרחוב אינם יודעים מה הם שחים והם מומחים לעניין רק בעיני עצמם.
את החשאיות של דימונה שבר מרדכי ואנונו, ששילם על כך ב-18 שנות מאסר. בלא מעט מדינות דמוקרטיות, בוודאי במדינות לא דמוקרטיות, הוא לא היה מגיע כלל למשפט. היו מונים את שמו בין מיליון קורבנות תאונות הדרכים בעולם. סיפור ואנונו ידוע בפרטיו ואין צורך להכביר מילים אודותיו. הבוקר יוצא ואנונו לחופשי וצריך לברך אותו בצאתו לחיים חדשים. הוא ריצה את עונשו ושילם את חובו לחברה. יתכבד האיש ויפתח פרק חדש בחייו. אבל, האיש נחוש להמשיך ולפגוע - ובלשונו להרוס - את הקריה למחקר גרעיני נגב, הלוא היא דימונה, ואם אפשר גם את מדינת ישראל. שנאתו יוקדת למדינה, לאזרחיה, למפעליה הביטחוניים וכמובן לדימונה.
בחיפוש בתאו רק לפני ימים אחדים נמצאה כמות עצומה של ניירת כתובה שמתארת - בפירוט של בורג - כל בורג בדימונה, כל צינור, כל מבחנה, כל תהליך, כל מכון. הררים של נייר מתארים את המקום, עובדיו, התהליכים, התוצאות, בפירוט מדהים. האיש היה אמנם רק - רק? - טכנאי, אך הגיע רחוק בסודות דימונה. זו תקלה של מערכת הביטחון, שאסור שתחזור עוד פעם. אבל, אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
נעשו טעויות. אין ספק. מי שרוצה לפתוח בפרק חיים חדש, לשכוח מה שקרה, לא צריך לזכור ולרשום כל פרט, לשרטט שרטוטים, להכין חומר ששרי ממשלות בישראל מנועים - כך בפירוש - לדעת אותו. לזכותו של מרדכי ואנונו ייאמר שהוא משחק בקלפים פתוחים. הוא מעיד עוד מהכלא על כוונותיו ההרסניות. לכן, מדינת ישראל שהיא חפצת חיים, החליטה להגן על עצמה. ולהגביל את ואנונו בשנה הראשונה לצאתו לחופשי. את ההחלטה קיבלו תריסר אנשים ברמות ביטחוניות, מדיניות ומשפטיות שונות.
כולם טפשים? כולם טועים? ואם כן, מה הבעיה: אם מר ואנונו לא יוציא הגה בעניין דימונה, לא יקרה לו כלום. תוך זמן לא רב הוא יחיה כמוני וכמוך במדינה שהוא כה שונא אותה. מה קרה? ישתוק האיש ויזכה בחירותו המלאה. יפתח את פיו בנושאים אסורים? יקרה לו מה שקורה לכל מגלה סודות והוא יעמוד לדין.
זה כל הסיפור, שעליו אני חייב באופן אישי גילוי נאות: שירתתי בסמוך למקבלי ההחלטות בפרשת מרדכי ואנונו כאשר החליט האיש לבחור בדרכו המוזרה, הפתלתלה והמסוכנת לכולנו. ייקרא דרור היום למרדכי ואנונו שריצה עונש ארוך ואף-על-פי-כן לא חדל מרדיפתו את מדינת ישראל. כיוון שכך, אני מסרב לחפש ממחטה ולקנח את הדמעות שאינן זולגות מעיניי.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
