הלך לעולמו המפיק אברהם דשא פשנל

המפיק האגדי אברהם דשא פשנל נפטר אחר הצהריים (ד') בבית החולים "שיבא" בתל-השומר לאחר מאבק ארוך במחלת הסרטן. לאורך הקריירה ארוכת השנים שלו פשנל קידם וטיפח רשימה ארוכה של אמנים ובהם "בצל ירוק", "התרנגולים", "הגשש החיוור", ירדנה ארזי, מירי אלוני, להקת כוורת, ציפי שביט, רותי הולצמן, לאה לופטין, ספי ריבלין, ריבקה מיכאלי, יעקב בודו, גדעון זינגר ואחרים.

פשנל היה בן 78 במותו והותיר אחריו את רעייתו ניצה ושלושת ילדיו, שירילי דשא, גשש ונועז. ארונו יוצב מחר בין השעות 13:00 ו-14:00 באולם "הבימה" בתל אביב, שם ייערך טקס קצר אותו ינחה חברו חיים טופול ובו יספדו לו השרה לימור לבנת, עו"ד יגאל ארנון שהיה חברו הקרוב, ומוטי קירשנבאום, שעבד איתו שנים ארוכות. כן ישירו חברי הגשש לזכרו. ב-14:30 ייצא מסע ההלוויה לבית העלמין בקיבוץ עינת.

ממשרד החינוך, התרבות והספורט נמסר כי השרה לבנת מרכינה את ראשה עם היוודע דבר מותו של פשנל, "מגדולי האמרגנים בארץ ומי שהקים את התיאטרון העממי והיה מייסדה ומנהלה של שלישיית הגשש החיוור. מדובר באחד מעמודי התווך של התרבות הישראלית, מי שהניח את היסודות לתרבות, אמנות ומופעים בישראל".

חברו הקרוב של פשנל, מנכ"ל תיאטרון "גשר" אורי לוי, הספידו: "הוא היה מלא תוכניות להפקות חדשות עד יומו האחרון, לרגע לא חשב שזה הסוף באמת. הוא דיבר על הצורך להתחזק, האמין שייצא מזה והמשיך לתכנן פרוייקטים ענקיים כמו שהוא יודע. אין שטח בבידור ש'פשה' לא עסק בו. הוא באמת היה הגדול מכולם".

גברי בנאי הספידו: "הוא היה אבא שלנו. 40 שנה אנחנו ביחד, אפילו קצת יותר אם תיקח את 'התרנגולים'. עבדנו 36 שנה יום יום ביחד, וכל מה שאגיד יישמע קטן לעומת האמת. הוא היה איש מלא הומור ואופטימי. ידענו שהוא חולה, אבל מעניין שכל הזמן הזה הוא לא דיבר איתי על זה. הוא כל כך אהב את הארץ, את החיים והבילויים. הייתה לו ראייה נהדרת לגבי הומור ושירים. לא אשכח איך כשהיינו בחזרות על תוכנית עם ניסים אלוני והוא אמר פתאום שהוא צריך ללכת, שאלנו לאן הוא הולך, והוא אמר שיש איזו להקה שהוא צריך לראות, וזו הייתה 'כוורת'. אף אחד לא רצה לקחת אותם, ואז הוא בא אליהם והשאר זו היסטוריה".

חיים טופול: "איך לומר בכמה מילים, אדם שעליו אני יכול לכתוב עליו ספר? הכרנו בשנת 1956 במבצע סיני - ובדיעבד נודע לנו שהאמהות שלנו, מבלי ידיעתנו, עבדו יחד בשטיפת כלים במסעדה ברחוב בן יהודה. זה נודע לנו רק כשהיינו ב'בצל ירוק' והן נפגשו באחת ההופעות. הן הכירו עוד לפני שאנחנו התחברנו. מ-56' אנחנו חברים ושותפים בכל מה שעשינו כמעט. הוא היה איש שידע המון, מה הקהל רוצה, מה מגיע לו ומה הוא צריך והחשוב מכל הוא שעשה את כל שעשה בלי סבסוד, כספי ציבור או ממסד. He Did It His Way - בידיים שלו".  

מוטי קירשנבאום: "פשנל, בשנות ה-50, ה-60 וקצת ה-70, היה תל אביב. כל דבר שחשבת על תל אביב, התחיל מפשנל. החושים שלו למה שהחברה הישראלית אוהבת הם חושים שלא היו לאף אחד מאז ולא היו לאף אחד לפניו. פשנל, גם כשהיה מפיק ואמרגן, היה הקהל של האמן שייצג. הוא תמיד ראה את הדברים בגובה העיניים של הקהל, וזה היה סוד הצלחתו. לא סתם הוא קרא לתיאטרון שלו 'התיאטרון העממי".

ספי ריבלין: "אתמול בשבע בערב נסעתי אליו לבית החולים. ידעתי שב-19:25 יתחיל טקס פרס ישראל - ובכוונה הייתי לידו, כי הפרס הזה כל כך הגיע לו. כבר לפני חמישה חודשים כתבתי את המכתב הבא: 'לכבוד הממונה על הפרסים, פרס ישראל, משרד החינוך. אני הח"מ ספי ריבלין ממליץ על מתן פרס ישראל במפעל חיים בשטח התיאטרון והבידור לאברהם דשא (פשנל). פשנל הוא תרבות הבידור הישראלית. קורות חייו ויצירתו שזורים זה בזה. מהתרנגולים ועד כוורת, מהג'מבו של ציפי שביט ועד יוסף וכותונת הפסים. מנאסר א-דין ועד כנר על הגג, משוקולד מנטה מסטיק ועד אוויטה, מסימון ומואיז הקטן ועד גבעת חלפון. יוסי בנאי, חיים טופול, אבנר חזקיהו, אורי זוהר, גדי יגיל, רבקה מיכאלי, יהורם גאון, מוטי גלעדי, שייקה אופיר ז"ל, ולאורך כל הדרך הגשש החיוור".

ריבלין הוסיף כי "הייתה לי הזכות הגדולה לעבוד איתו במשך 15 שנים בתיאטרון ובטלוויזיה. פשה הוא מפיק ויוצר אמיתי. אולי לא כולם יודעים, אך בכל מערכון ובכל קטע כמעט ניכרות טביעות אצבעותיו. את הכל הוא עשה בעצמו וללא תמיכה ממשלתית. פשה הוא גדול המפעלים היצרניים בשטח הבידור, המוזיקה ובעקיפין התיאטרון הממוסד בארץ. דורות של אמנים חבים לו את גילויים והצלחתם. הוא מלח הארץ. תבנית נוף מולדתו שהקדיש את כולו לארץ הזו".

מנהל תיאטרון "הקאמרי", נועם סמל, שניהל את הפקותיו של פשנל בין השנים 1969 ל-1971 ומאוחר יותר הקים במשותף עם פשנל, אורי זוהר וחיים טופול, את חברת ההפקה "בידור לעם" נפרד: "אברהם פשנל היה האבא התרבותי שלי. ממנו ספגתי את האהבה לאמנות התיאטרון, למוזיקה, לתרבות האידית, לאלתרמן ולניסים אלוני, שדרכו התוודעתי אליהם. הייתי צעיר והוא נתן לי צ'אנס אדיר - ולעולם אני לא אשכח לו את זה".

סמל הוסיף כי "כולם יכתבו וידברו על הגשש החיוור, אני דווקא הייתי רוצה להאיר צד אחר אותו ספג לדעתי דווקא מעבודתו כנהג מונית של תיאטרון 'הקאמרי' – פשנל היה נושא דגל התרבות למרות שלא היה יוצר. הוא היה אדם לא אקדמאי, אבל מעטים יכלו להתמודד מול הידע שלו. אין חלק ביצירה בה לא היה מעורב איכשהו. הוא היה מעורב ביצירה, בפיננסים ובחייהם האישיים של האמנים הרבים שטיפח וגידל. פשה לימד אותי שאין עבודה שמבזה את בעליה – הוא עשה הכל, מנהג ועד סבל, תפאורן ורקוויזיטור. הוא לימד אותי שבאמנות הבמה ולמען היצירה אתה נדרש למעורבות מהמסד ועד לטפחות וגם את זה לא אשכח".

אברהם גרינברג, לימים פשנל, נולד בתל-אביב בשנת 1926. כילד נדד בין מוסדות חינוך שונים ברחבי הארץ ובהם כפר יחזקאל ועין חרוד. בגיל 16 וחצי זייף את גילו על מנת להצטרף לשורות הצבא הבריטי בו שירת בחיל התובלה. כשהשתחרר מהצבא החל לעבוד כנהג מונית ובמסגרת עבודתו נהג להסיע את שחקני תיאטרון "הקאמרי". המפגש עם עולם התיאטרון פתח עבורו צוהר לעולם שלם, שהפך למרכז חייו.

פשנל ניצל את קשריו עם בעלי האולמות אותם הכיר דרך עבודתו ובשנת 1957 קיבל הצעה לנהל את תיאטרון "זירה" ברחוב ריינס. התיאטרון שנחשב לאוונגרדי הפך תחת שרביטו לתיאטרון מקצועי ומצליח שהעלה בין היתר הפקות כמו "שיעור" ו"הזמרת בעלת הקרחת" של אונסקו ו"פרנסואה ראש גזר" מאת ז'יל רנאר. פשנל נתן הזדמנות בתיאטרון שלו ללא מעט יוצאי להקות צבאיות ובהם יעקב בודו עם "מוישה וינטלטור".

מאוחר יותר הקים פשנל עם אורי זוהר וחיים טופול שהשתחררו מלהקת הנח"ל את להקת "בצל ירוק", שהיתה ללהקת התיאטרון והבידור הבולטת ביותר בארץ בשנות ה-50. בלהקה היו חברים בין היתר נחמה הנדל, גליה טופול, אליהו ברקאי (ברקן) והאקורדיוניסט יוסף אורג. פשנל ניהל והפיק את תוכניות הלהקה והחיבור הוליד חברות אמיצה וארוכת שנים בינו לבין טופול וזוהר.

בשנות השישים הקימו זוהר ופשנל את משרד ההפקות "התיאטרון העממי" והפיקו בין היתר את הסרטים: "חור בלבנה", "מוישה ונטילטור", "כל ממזר מלך", "התרנגול" ו"מקרה אשה". באותם השנים שיתף פשנל פעולה עם דן בן אמוץ וחיים חפר בהקמת מועדון "החמאם" היפואי ומשם פנה לייצוג אמנים והפקה.

בראשית שנות ה-60 פנתה נעמי פולני אל פשנל בבקשה שיפיק וינהל להקה צעירה של יוצאי להקות צבאיות בשם "התרנגולים". פשנל הסכים וביחד עם פולני, שביימה והדריכה מוזיקלית את חברי הלהקה, הפך אותה לאגדה. חבריה כללו אז את יהורם גאון, דבורה דותן, חנן גולדבלט, יוסי צמח, ליאור ייני, עליזה רוזן, שייקה לוי, גברי בנאי, צביקה גרטל, ישראל פוליאקוב ועמירם ספקטור.

האב הזנוח

אחרי להקת "התרנגולים" פנה פשנל להקמת "שלישיית הגשש החיוור". את המערכונים הראשונים כתב שייקה אופיר ובשנת 1964 הועלתה "שמחת זקנתי" התוכנית הראשונה שלהם שזכתה להצלחה גדולה. גם את התוכנית השניה "תוכנית ד'" כתב אופיר. את שתי התוכניות הבאות "סינימה גשש" ו"קנטטה לשווארמה" כתב וביים ניסים אלוני. בשנת 1969 השתתפה השלישיה בפסטיבל הזמר עם "מים לדוד המלך", שאמנם לא זכה במקום הראשון, אבל נכנס לפנתיאון התרבות הישראלית. שנתיים מאוחר יותר השלישיה השתתפה בפסטיבל הזמר המזרחי הראשון עם "לי ולך". בשנות ה-70 החלה השלישיה לעבוד עם יוסי בנאי שביים וגם כתב לה מערכונים לצד אחרים ובהם דן בן אמוץ. 

השלישייה, שהצליחה לשרוד במשך שלושה עשורים, הפכה לסמל ישראלי והרבתה לעבוד - עד שבשנות ה-90 הרגישו חבריה ששיתוף הפעולה ביניהם מוצה. בשנת 2000 הוענק לגששים פרס ישראל על מפעל תרומתם לתרבות הישראלית, אך מקומו של פשנל, יוזם הלהקה, מנהלה לאורך כל השנים והוגה הרעיונות מאחורי מרבית מהמערכונים שלה, נגרע מרשימת מקבלי הפרסים - והוא נפגע.

"עצם זה שהעניקו את פרס ישראל לשלישיית הגשש החיוור ולא כללו אותו בפרס מאוד הכאיבה לו וזה כאב שהוא סחב איתו לאורך שנים", מספר לוי, "כאב לו שדילגו עליו - ובצדק, הרי לא היה גשש בלי פשה ואת זה ועדת הפרס בטיפשותה לא הבינה".

ההיכרות בין לוי לבין פשנל החלה לפני 52 שנה כשלוי הגיע לתל-אביב מן הקיבוץ. "הוא זיהה אותי כשחקן הפועל בלפוריה שהיתה אז בליגה א' והציע לי להקים את קבוצת 'כסית' בכדורגל. שיחקנו שנים ומעבר לזה נולדה חברות והחיים שלנו שולבו האחד בשני, מה שמאוד יוצא דופן במילייה של התיאטרון. היינו ארבעה – פשה, טופול, אורי זוהר שעזב בשלב מסוים ואנוכי". לוי מצטט את אורי זוהר שאמר פעם על פשנל: "יש אנשים שנולדו להיות מונהגים ויש כאלה שהם מנהיגים, ופשה הוא מנהיג" - ומסביר: "פשנל לא רק היה מחליט לאיזה מסעדה אנחנו נכנסים אלא גם מתי כולם רעבים. הוא היה אוהד של מכבי תל-אביב ולכן גם אנחנו נדרשנו לאהוד את מכבי".

לפני שנתיים הוענק לפשנל פרס מפעל חיים על תרומתו לתרבות הישראלית מטעם פרס התיאטרון ובשנה שעברה הוענק לו פרס מפעל חיים על תרומתו לקולנוע מטעם פסטיבל הסרטים הבינלאומי בירושלים. במסגרת זו גם נערך לכבודו בסינמטק ירושלים, לו תרם את כל הסרטים והסרטונים הקצרים שהפיק, ערב מחווה חגיגי עם עשרות אורחים ומשתתפים שכיבדו את האירוע בנוכחותם.