ניצנה: גבעה מדברית נידחת

בתימן התמוטטה הממלכה היהודית שעליה מלך יוסוף א-ד'ו נוואס. הנצרות האתיופית השתלטה על תימן, נביאים ובעלי חזון ערביים הסתובבו כבר בדרום ערב ובישרו את הופעתו של מוחמד, וסכר מארב הגדול, שמפעלי ההשקייה העצומים והחקלאות המשגשגת של דרום ערב ניזונו ממנו, קרס והתמוטט. בעוד פחות ממאה שנים יזעזעו אוכלוסי הדרום הרחוק והמוכה את חצי האי ערב. מוחמד, סוחר קוריישי ממכה, יעמוד בראש אנשיו ויחסל את כל מתחריו שם, כדי לצאת אחר כך בראש שטפון אנושי - הערבים 'החדשים', המוסלמים - למוטט את העולם הישן ולשנותו לנצח.

כמאה שנה לפני בואו, כבר ישבו המוני ערבים בארץ ישראל, אחת התחנות הראשונות בזרימת האיסלם צפונה. חלקם היו עדיין פגאנים אך רובם כבר נוצרים, והם חוליה אתנית-תרבותית-לשונית-פוליטית שקשרה את האיסלם, לכשיבוא, עם המזרח התיכון 'שלהם'.

בנגב הפורח והמשגשג, שעדיין סירב להכיר בשואה שתתרגש עליו, עדיין עסקו הערבים בחיים של שאננות חסרת דאגה: "אני בנו של אבו טפרי, מכרתי מרצוני החפשי לך, עבד אלע'א הנאמן את חלקי בחצר... ואת חלקי בתנור האפיה וגו'. וגם: הרשומים בזה באו לידי הסכם, פלאביוס אלאוביי אבן אליאס, תושב ניצנה, נותן את אנייס, בתו הצעירה, להנשא עם פלאוויוס וואלנס בן אלאוביי".

חלק מאשפת ההיסטוריה

עד התקופה ההלניסטית לא היתה ניצנה יותר מאשר גבעה צחיחה ולבנה, בוהקת בשממתה מעל אפיק נחל לא רחוק מבארותיים. שם היו מים, שם היה אוכל, שם היתה מצודה ומשם הלכו למצרים ולהר סיני. דרך בארותיים גם באו. מסיבה שאינה נהירה לי, בנו מצד על הגבעה הלבנה, שלימים תיוודע בשם 'ניצנה'.

במצודה הביזנטית שירתו אנשי הגדוד התיאודוסיאני, שעל אף הגדרתם כ'טובים ביותר', עמדו גם הם ועיניהם משתאות ורוחבות מבהלה, כאשר גדודי המוסלמים שטפו בדרך הבינלאומית, למרגלות ניצנה, אשר על הגנתה הופקדו.

ליד מצודת הטובים האלה, בבסיס כנסיה נוצרית גדולה ומפוארת, שרדה כתובת שממנה נודע כי היה זה לא רק מקום קדוש, אלא גם מרטיריון. כלומר, עוד בטרם שהערבים תושבי המקום הפכו לנוצרים, היה כאן מישהו שעינה כמה נוצרים טובים למוות והם מתו שם 'על קידוש השם'. מי, מתי, למה? החידה לא פתורה!

כאן, בכנסיה, נמצא אוסף פפירוסים גדול, חלקו כתוב יוונית וחלקו כבר בערבית, שממנו גם ציטטתי את הבנאליה הניצנאית בראשית הדברים. הפפירוסים של ניצנה הם אחד הארכיונים החשובים ביותר שממנו לומדים על תקופת המעבר בארץ משלטון נוצרי-ביזנטי, עם נגב משגשג ורב אוכלוסין, לשלטון ערבי-מוסלמי, עם נגב מדולדל ומעוט אוכלוסין. זו התקופה שניצנה, שנהנתה ממנעמי השלטון ומהסובסידיה, נדרשה לספק מזון וציוד לצבא החדש.

אסון על ניצנה

הפרת האיזון המיטה אסון על ניצנה, כמו על שאר ערי הנגב, ועד מהרה כולן נעלמו בפינת האבק הנידחת של ההיסטוריה וקיבלו שמות בערבית, של חורבות. במקום עיר של כנסיות, מחסנים, מדרגות מונומנטליות בין האקרופוליס והעיר התחתית, בארות שופעות ומרחב מחיה עורפי-חקלאי, הפכה ניצנה לגבעה מדברית נידחת. היו צריכות לחלוף יותר מ-1,200 שנה עד שהטורקים הסתבכו במלחמה העולמית הראשונה, ומשהבינו כי האנגלים היושבים במצרים עלולים לשגר לעברם את האוסטרלים והניו זילנדים, כדי לעקור את ארץ הקודש מידיהם, טרחו הרבה כדי להניח מסילת ברזל מלב הארץ אל דרומה, ומשם דרך סיני אל תעלת סואץ, כדי לשגר אליה כוחות צבא שיבלמו את הפלישה הבלונדינית.

את תוצאת הכשלון אין צורך להציג. הקיסרות העותומנית הפסידה את הארץ. מהמאמץ ההוא נותרו למרגלות ניצנה שרידים של תחנת רכבת טורקית, קו של סוללת עפר עבור פסי הרכבת, שרידים של משרדי ממשל טורקיים על פסגת האקרופוליס של ניצנה העתיקה, ושרידים של בית חולים צבאי גרמני מאותה עת.

מראש הגבעה רואים את סביבתה הקרובה של ניצנה, בה מוריקה חורשת אקליפטוסים שנטעה הפלוגה היהודית שגויסה כפלוגת נטיעות לצבא העותומני (ובין מעללי הגבורה המלחמתיים שלה חורשת האקליפטוסים במבואותיה הדרומיים של באר שבע ובאלקוציימה בסיני). לא רחוק מכאן נמצא כפר הנוער של ניצנה, פרי הגותו החינוכית של אריה לובה אליאב - מחיה חבל לכיש, איש עלייה ב', ממפקדי חיל הים ומקימיו, מזכ"ל העבודה בימי הזוהר שלה ומי שחשף את נתוני האמת על ענותם של יהודי ברית המועצות בימי שירותו שם, בשיא תקופת החושך של האימפריה ההיא.

איפה זה

במפת הטיולים וסימון שבילים חולות ורמת הנגב (מס' 16), במרחק של כלום ממסוף הגבול עם מצרים.