רוטבליט פותח פה
שיר חדש שלו מתוך אלבום מתקרב תוקף את השמאל, את שרון ואת מי לא. "המציאות השתנתה וזה לא נראה כאילו אנחנו הולכים לעבר השלום", הוא אומר
רוטבליט הוציא בעבר שני אלבומים בהם ביצע חומרים פרי עטו. את השיר החדש הוא כתב, הלחין ואף מבצע - בקצב ראפ קליל - יחד עם צוות נגנים צעירים. תוכלו למצוא בו טקסטים נוקבים על המתרחש במדינה, החברה המתפוררת, ההתנחלויות, מפלגות השמאל והיחסים בין יהודים לערבים.
רוטבליט לא חושש לשלוח חיצי ביקורת מושחזים ופוגעים במשך יותר משש דקות ארוכות: "..תראה את השמאל מתייוון וכולו צאן קדושים, ואנחנו סרוגי הכיפות נהיה לנושאי הצלב החדשים... כנראה שחייך היו טעות מדינית, תפוצה במידת האפשר… חלקו יין בכיכר, בואו, תרקדו לשלום עירומים... העדר הזה ילך לשחיטה בשקט". שורת המחץ בפזמון, המקבלת ביטוי בולט גם על עטיפת הסינגל בדמות בולדוזר גדול היא: "תפעיל את הבולדוזר, אריק, בוא נתחיל להרוס",
"אני מרגיש שיש בשיר עוצמה שאנשים לא כל כך רגילים, אוהבים או פוחדים להתמודד איתה", הוא אומר ומודה כי השיר נכתב במהירות, "פשוט יצא מהבטן", כדבריו. השיר לא נועד לגרום להתרוממות רוח אצל המאזין, הוא אומר, במיוחד נוכח הטקסטים הנשכנים ואורכו החריג של השיר. "שירים צריכים להיות באורך שנדרש מהם להיות ואני לא רואה לנכון לקטוף לשיר שתי דקות כדי שיוכלו למכור לי תחתונים באמצע".
רוטבליט שלח את השיר כמעט לכל העורכים המוזיקלים בתחנות הרדיו. "את חלקם אני מכיר באופן אישי והובהר לי כי השיר בעייתי. הנקודה היא שאותם עורכים הם כבר חלק ממערכת שהצליחה לנווט אותם בדיוק לכיוון המתאים לה. הם יודעים מה אסור ומה מותר, לא צריך לומר להם דבר. זו גם הסיבה שלא חשבתי להתאים לרדיו גירסה קצרה, כי לא הייתי בטוח שהיא תועיל. אני מאמין שלא האורך קובע, אלא הרוחב, העומק. ברור לי שאם לוקחים כמות כזו גדולה של טקסט, קשה לצפות שהדברים יקלטו בשמיעה ראשונה, גם אם יקראו את הטקסט בזמן ההאזנה. צריך לתת לזה לשקוע פנימה".
"טקסטים מטורפים"
רוטבליט מספר כי באלבום הצפוי לצאת לקראת חודש יוני יהיו 10 שירים, "והרבה טקסטים מטורפים, אבל אני עוד עלול להחליט שהשירים הבאים יכולים להיות משודרים בנחת, בחרתי בשיר הזה כי הסיטואציה זימנה אותו, הוא נבחר לצאת לתוך המהומה. יש כאן קהות חושים גלובלית והשיר בא לטלטל אותה".
נראה כי רוטבליט לא התרגש במיוחד מבחירתו של "שיר לשלום" במצעד שירי הלהקות הצבאיות ביום העצמאות למקום השני, אחרי "הילדים של חורף - שנת 73'". "זהו שיר נוסטלגי, כמו זיכרון ישן שהתאים לשנים ההן, אז העולם לא היה מטורף כמו זה של היום, שמכתיב לעצמו אי סדר. היום אנחנו עומדים כבר שנים מול חזות מלחמתית מאוד קשה וכנראה שאנשים אוהבים להיאחז בזכרונות. צריך לזכור שאנחנו כבר לא עומדים באותו המקום שעמדנו, המציאות השתנתה וזה לא נראה כאילו אנחנו הולכים לעבר השלום. הכל פה נראה כמו שק ארוז שכולם מנסים שלא יפלו דברים החוצה. יקח הרבה מאוד זמן לשקם את השינאה פה".
רוטבליט כבר הספיק להקליט חלק גדול מהאלבום, כולו בהפקה עצמית, ומודה שלא חשב לרגע לשלוח את החומרים החדשים לחברות התקליטים, "החברות הללו יתפרקו במוקדם או במאוחר והדבר המשמעותי ביותר שהן יכולות להציע כיום הוא הפצה". לדבריו, הוא משתדל לעשות הפרדה בין הכתיבה לאמנים ליצירה האישית שלו. "אפשר ליצור מוזיקה לתעשיית הבידור וגם ליצור מוזיקה אמנותית, בה המילה היא הדבר העיקרי. זו העשייה שלי, אני חי את המוזיקה, בלעדיה אני לא קיים וההתבטאות הנוכחית שלי מעורבת, מתבוננת, לא מבדרת, אולי גם משעשעת, אבל בפירוש לא באה לבדר אותך עם פופקורן".
ניתן להוריד את השיר מהאתר הרשמי של רוטבליט עד ל-9 במאי.
לפנייה לכתב/ת 
