מעשה ברופא
מעשה בחולה שלא קיבל את הצעת הטיפול של רופאו. מעשה בראש ממשלה שמפלגתו לא קיבלה את תוכניתו המדינית. מה יעשה הרופא? איך יתנהל ראש הממשלה?
מעשה בחולה שדימם בזרועו וארבעה סימני חבלה נראו על חזהו. רופאו הוותיק, מנהל המחלקה הכירורגית, סבר שרק כריתת הזרוע ומריחת משחה על סימני החבלה (כדי שלא יראו אותם) תביא מזור לחולה. אבל ערב הניתוח הטיל לפתע החולה ספק בחוות דעתו של מנהל המחלקה, למרות שהתאשפז אצלו מבחירתו, ופנה לשאול בעצת חבריו ומומחים נוספים. מסיפורי חבריו הסיק שאין די במומחיות כדי להבטיח אפס טעויות והעדר רשלנות. מהמומחים האחרים למד שכריתת הזרוע לא תרפא ומריחת סימני החבלה לא תביא לו מזור. אולי יחוש הקלה לזמן מה, אך לימים תדמם זרועו השנייה וסימני החבלה יצוצו על בטנו וסביב לבו. הטפול היעיל, כך אמרו לו, איננו בגופך אלא בגורמים סביבתיים שאתה אלרגי אליהם, או הם אלרגיים אליך.
לזמן מה, חוות הדעת השונות בלבלו אותו. לבסוף החליט, אזר אומץ ואמר לרופאו: לא בניתוח ולא במריחה אני חפץ. אולי אפשר, אדוני הרופא, להסתפק רק בכריתה או רק במריחה, ולא בשניהם יחד? נענה: לא ולא. הטיפול חייב להיות כולל. גם זה וגם זה. אז פנה בתחנונים לרופא וביקש: אנא המשך להיות רופאי, אך טפל בי בשיטה אחרת, בזו שייעצו לי עמיתיך, שהם טובים ומיומנים במקצועם, אבל חוות דעתם שונה מזו שלך.
תהה הרופא וחכך בדעתו מה יעשה. התייעץ עם עמיתיו בבית החולים. היו מהם שתמכו בדעתו והיו רבים שסברו שטעות בידו. אחרי ששקל ובחן את ממצאיו חזר והגיע למסקנה שאין מנוס מהבראת החולה על-פי דרכו. אבל, חלפו הימים שבהם קיבל החולה את סמכותו הקדושה של רופאו ללא הרהור וערעור, ולכן לא נותרה לרופא ברירה אלא להחליט אם לתת את הטיפול שדורש החולה, או להפקיר אותו בידי עמיתיו, שאת מומחיותם מעולם לא העריך.
אכן, הדילמה קשה. היא קשה שבעתיים כאשר החולה הוא בן ביתך, אביך או בנך. טרח הרופא והתייעץ עם ועדת האתיקה וזו אמרה לו כך: אין אתה יכול לכפות את שיטת הטיפול שלך על מי שאינו מעוניין בה, ואין אתה יכול לטפל בו בשיטה שאינך מאמין בה, ואידך זיל גמור...
שאל הרופא ומה יהיה אם אשיג את הסכמת החולה לטפול בשיטתי על-ידי פנייה לקרובי משפחה אחרים, שאינם כה קרובים לו ואהודים עליו? ונענה: הגינות לא תהיה כאן, הוכחה ששיטתך טובה משיטתם לא הוצגה כאן, אבל בפוליטיקה אין אנו עוסקים. מה שאצלה מקובל, לא יעלה על הדעת כאן.
נמשל פוליטי
ראש הממשלה, איש ביטחון מיסודו, החליט לרפא, על-פי שיטתו, את מכאוביה של מדינת ישראל על-ידי כריתת גוש קטיף מגופה ומחיקת ארבע התנחלויות בשומרון, כצעד לקראת "מפת הדרכים", שמטרתה הקמת מדינה פלסטינית לצד ישראל. שיטה זו איננה מקובלת על מומחי ביטחון אחרים. הערכת המצב של הצמרת הביטחונית היא כי "בהנהגה הפלסטינית הנוכחית בשטחים אין לפי שעה נכונות לראות את סוף הסכסוך עם כינון מדינה פלסטינית. כשהפלסטינים מדברים על התנגדותם לכיבוש, כוונתם לאו דווקא לשטחי הגדה המערבית ורצועת עזה, אלא גם לשטח מדינת ישראל שלפני מלחמת ששת הימים" (בנזימן, "בשורות לשנה ה-57", הארץ, 30.4.04). הטיפול הכירורגי של ראש הממשלה לא יחסל את הטרור. פגיעותיו יהיו בלב המדינה.
הצעת הריפוי של ראש הממשלה נדחתה על-ידי החולה. הליכוד, שהיא מפלגת הרוב במדינה, לא קיבלה אותה. ראש הממשלה, המשוכנע בצדקת דרכו החדשה, איננו יכול לאמץ דרך אחרת שאין בה לדעתו תועלת, אך ורק כדי להמשיך להנהיג את הליכוד והמדינה.
על כן, משנוכח כי הליכוד דחה את הצעתו, ההגינות (אם יש כזו בפוליטיקה) מחייבת אותו לפנות לבני המשפחה האחרים שישכנעו את המדינה החולה בצדקתו. בני משפחה אלה אינם נמצאים לימינו אלא לשמאלו.
השופט בדימוס אורי שטרוזמן, לשעבר יו"ר ועדת הבחירות המרכזית של הליכוד
לפנייה לכתב/ת 
השופט בדימוס, אורי שטרוזמן
צילום: גרמי פלדמן
מומלצים
