נחיה ונראה
בוקר טוב יולי, אברום, מצנע ושלום עכשיו. הפגנה היא רעיון ענק, חדשני ואפקטיבי. מייד למחרת יהיה אפשר לשוב לנמנם. נחיה ונראה מה יקרה בליכוד
אירועי השבוע נפלו על מפלגת העבודה (ושאר ארגוני ותנועות השמאל) בהפתעה גמורה. הניצחון של מכבי, הפיגוע והמשאל היוו עומס אינטלקטואלי ורגשי בלתי נסבלים עבור יולי תמיר שהתעוררה מתרדמת החורף הארוכה.
כי בשמאל כמו בשמאל, מתעוררים מאוחר מדי, לאט מדי ובדחיפה מאחור. הקונספט של "נחיה ונראה" יוצר פעילות נמרצת אך רלוונטית בדיעבד. מאוד לא יעיל ולא יצירתי, אפילו לא חכם במיוחד לאופוזיציה שאין לה עניין להחליף את השלטון בעתיד הקרוב, או אי-פעם, אבל חשוב לה לעשות קולות של כאילו. סוג של יחסי ציבור עונתיים.
אז בוקר טוב יולי, אברום, מצנע ושלום עכשיו. הפגנה היא רעיון ענק, חדשני ואפקטיבי. (חשבתם על זה לבד?) ודאי יגיעו לכיכר (רבין, אלא מה) עשרות אלפי אנשים, מכובדי המגזר יעלו על הבמה וילהיבו את הנוכחים בדברים חסרי תקדים "רק הסכם יכול" ו"אריק תתפטר". אולי כדאי גם שלפוליטיקאים תהיה להקת חימום של אמנים תומכי שלום. מה אתם אומרים? רעיון מעולה.
ההפגנה תהיה שוס גדול, ומייד למחרת יהיה אפשר לשוב לנמנם. נחיה ונראה מה יקרה בליכוד. מה שרון יעשה. איך בוש יגיב. מה יגיד הסקר הבא. איך ינהגו לפיד ולהקתו, פיני גרשון, שמעון פרס. פשוט נחיה ונראה. ואחר-כך אולי נעשה הפגנה.
ומצד שני, אפשר היה הפעם לעשות את הכל אחרת. למשל, במקום לחכות למשאל ותוצאותיו (ותוך כדי כך לתת בידי מתפקדי הליכוד כוח עצום שלא מגיע להם), להודיע מראש שהוא לא רלוונטי – יהיו התוצאות אשר יהיו. באותה ההזדמנות אפשר היה לעשות את מה שעשו מתנגדי השלום והמתנחלים – לעבוד קשה. הליכה מדלת לדלת, טלמרקטינג משודרג, נוכחות בצמתים, שלטי חוצות, יזע ודמעות. ואם אתם באמת חושבים שהמשאל והליכוד רלוונטיים לקביעת סדר היום של השמאל, ואם כבר הפגנה – אז לפני. לעידוד התומכים שלא העיזו.
במקום לפנות את הבמה, כל תקופת טרום המשאל ובאופן כללי, לקואליציה הסהרורית ימנית בראשות ישראל כץ, אפי איתם ובני אלון, כדאי היה להיות נוכחים בתקשורת עם אמירות יותר משמעותיות מאשר "נחכה ונראה". להיות גורם מגיב ולא יוזם, נגרר ולא מושך, משני ולא ראשי, עובד בדיוק כמו שעובדת הפגנה. יש פוטנציאל אבל הוא לעולם לא יתממש.
אלא אם כן במקום להפיק הפגנות יתמקדו עכשיו התנועות המתעוררות בעבודת שטח אמיתית. לא לכנס לכיכר אחת את התומכים והמסכימים, אלא ללכת אל המתלבטים והמתנגדים. לפגוש אותם בכל מקום בו הם נמצאים ולדבר איתם.
ראוי להזכיר למי ששכח, שהמטרה היא להגדיל משמעותית את מספר התומכים בהשקפת העולם ולהחליף את השלטון מהר ככל האפשר, לא להיות מיעוט איכותי ואופוזיציוני לנצח. וכדי להגיע למטרה הזאת לא מספיק להתחבק , להדליק נרות ולשיר בכיכר.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
