מקס ומוריץ - עכשיו האופרה
האופרה לילדים של גיל שוחט ודן אלמגור מציגה קטעי סולו לחרקים, ראפ-אופראי וגרעפסים. "בניגוד למה שרבים חושבים הספר לא הטיף לאכזריות, ההפך - זו סאטירה", אומרים היוצרים
לפני כמעט 140 שנה יצא לאור בגרמניה ספר הילדים המקאברי של וילהלם בוש, "מקס ומוריץ". גיבורי הספר, שני חברים חובבי תעלולים ומרושעים, מאמללים באמצעות תחבולות את חייהם של בני כפרם ובסופו של דבר משלמים על כך בחייהם. הערב (ד') תעלה בחולון גרסה בימתית מוזיקלית ומשופצת ליצירה. "מחזמר אופראי מרושע במערכה אחת", מגדיר את היצירה המלחין גיל שוחט שכתב לה את המוזיקה.
את הליברטו כתב דן אלמגור, שזו לו הפעם הראשונה בכתיבת טקסטים לאופרה. הטקסט של אלמגור מבוסס על תרגומים קודמים של אנדה עמיר ואוריאל אופק. "מקס ומוריץ", שנכתב בשנת 1865, עורר לאורך השנים חילוקי דעות בשל תכניו האלימים. בגרסת המחזמר האופראי החליטו היוצרים להשמיט את סוף הסיפור בו מכניס אופה הכפר את מקס ומוריץ לתנור. "סיפור גרמני בו מוכנסים ילדים לתנור נראה לנו קצת יותר מדי", לדבריהם.
"בוש לא מתנגד לשובבות שהיא חלק בלתי נפרד מהילדות, הוא יוצא נגד אנשים שחושבים שלהציק זה מצחיק ויש פה מסר חשוב", אומר אלמגור ומוסיף, "הספר הזה מתנגד לרוע ומי שמכיר את הביוגרפיה של וילהלם בוש, יודע שהיא נכתבה מתוך עולמו האישי כילד אומלל בן למשפחת זעיר-בורגנית שדיכאה אותו".
חייו של בוש, שנולד בכפר קטן ליד האנובר בשנת 1832, היו מלאי אכזבות ומרמור. הוא חלם ללכת בדרכם של גדולי האמנים ההולנדים והפלמים פול רובנס ופרנץ האלס, אך ייזכר לעד כאבי הקומיקס. ההצלחה האירה לו פנים לראשונה ב-1859 בזכות קריקטורות שצייר עבור מגזין סאטירי. שמו הפך שגור בכל בית בגרמניה, ומאוחר יותר בעולם כולו, בזכות "מקס ומוריץ", שהפכו לגיבורי ספר התמונות הראשון שהיווה השראה לדורות שלמים של יצירות מאוירות שבאו אחריו. למרות ההצלחה שמר בוש על חיים מבודדים והתייחס בבוז להערצת ההמונים, חי חיי רווקות והלך לעולמו בשנת 1908.
"בניגוד למה שרבים חושבים הספר לא הטיף לאכזריות, ההפך. זוהי סאטירה על החברה בה חי בוש", אומר אלמגור, "כשהוא כותב על התרנגולות של הדודה סימה שמרכז חייהן סובב סביב התרנגול, הוא מתייחס גם לנשים צייתניות שכפופות למרותו של הגבר - וגם לאספסוף שנשלט על-ידי המנהיג שמוביל אותו, בסופו של דבר למותו".
אלמגור אינו סבור שהתעלולים האיומים של מקס ומוריץ יפחידו את הילדים. "אלימות שמוצגת על הבמה היא דבר שחולף ולכן יש בזה משהו מרגיע, בניגוד לאלימות שילדים חשופים לה דרך משדרי החדשות. מה שמפחיד ילדים היום זה לא 'מיקי מאוס' או 'מקס ומוריץ', אלא פיגועים ופצצות חיות. עם זאת, בגרסה שלנו הדגשנו את מוסר ההשכל, שאומר רוע הוא רוע הוא רוע ושלהציק זה לא מצחיק, בעיקר לא לאנשים חלשים".
"נתתי לילד שבי להתפרע"
את "מקס ומוריץ" יזמה והפיקה עיריית חולון, בעלות של מיליון שקל, כמופע הפותח של ה"מדיטק", מרכז המדיה החדש בעיר. בעיריית חולון, שמיצבה את עצמה כ"עיר הילדים" עם "מוזיאון הילדים", פסטיבל "צלילי ילדות" ו"גני סיפור", אומרים כי הרעיון נראה להם טבעי. "אופרה ומוזיקה קלאסית ככלל היא אמנות שילדים צריכים להיחשף אליה. אנחנו משקיעים בדור המחר כדי שיהפוך להיות צרכן של אמנות ותרבות. על מנת לעשות את זה צריך להשקיע כסף ולמרות שכל הזמן מנסים לומר לנו שאין כסף, אנחנו חושבים שהכל עניין של סדרי עדיפויות. כשסדרי העדיפויות במדינה יהיו נכונים, יהיה הרבה תרבות, אמנות ויצירה ישראלית", אומר ראש העיר מוטי ששון.
מדובר באחת ההפקות המושקעות ביותר לילדים שהועלתה בארץ. את האופרה ביים רוני פינקוביץ' ועל התפאורה, התלבושות והפאות אמונים דרור הרנזון ואורנה סמורגנסקי. מי שאהב את איוריו המקוריים של וילהלם בוש, ילקק את האצבעות מהדמיון הרב שבין הדמויות המצוירות לאלה העומדות על הבמה.
מבחינה מוזיקלית מדובר ביצירה מורכבת ורבת גוונים. "יש בה מהקלילות והיא פשוטה מבחינה קומוניקטיבית, אבל מהצד השני ישנם קטעים מורכבים מבחינה הרמונית ותזמורתית", אומר שוחט, "כילד הייתי די חננה, טוב, לא ממש - אבל העזתי הרבה פחות ממה שרציתי .כנראה שהייתי צריך להגיע לגיל 30 ולחזור לסיפורם של מקס ומוריץ בכדי להשתובב. בהחלט השתוללתי בפרטיטורה הזו, מאוד הלהיבה אותי העבודה, נתתי לילד הקטן להשתחרר".
הוא לא היחיד שהשתולל. "מקס ומוריץ" היא אולי היצירה האופראית היחידה בעולם שבה נכתבו טקסטים לחרקים ("חריק חרק אני חרק כמו כל חרק", או "תיק תק תיקו מצוי אך לא רצוי"), הפעם הראשונה שבה יישמע גרעפס על במת האופרה ובטח ובטח הפעם הראשונה בה משולב קטע על גבול הראפ בשירה אופראית.
תכנים מאתגרים
נראה שצוות זמרי האופרה שעל הבמה, שכולל את מירב ברנע וברכה קול, מריה יופה שרון דבורין, קארין שיפרין, דודי זבה ויבגני נייז'יץ, נהנה אף הוא. "זו חוויה נהדרת שמוציאה ממני את כל הממזריות", אומרת ברנע המגלמת את מקס. היא מודה כי אינה יודעת אם היתה מקריאה את הספר לילדיה לפני השינה, אבל לדבריה בהחלט היתה מביאה אותם לצפות בגרסה הבימתית. "יש בה המון חן והומור והפינג פונג שנוצר ביני לבין ברכה קול (מוריץ) עם כל התעלולים שעל הבמה הופך את הכל למוחשי עבור הצופה. בניגוד לאופרה לגדולים, אין כאן העמדות פנים".
דודי זבה, בתפקיד התרנגול, המורה והאופה, אומר: "יש קונבנציה מוטעית לגבי איזה אוכל צריך להאכיל ילדים בגילאים השונים. מבוגרים טועים לחשוב שאופרה היא מורכבת מדי, אבל כאב לשני ילדים אני חושב שיש במוזיקה הזו משהו מאתגר עבור ילדים וב'מקס ומוריץ' בפרט המוזיקה, הבימוי והטקסטים מאוד בגובה העיניים. זה מתוחכם וחוויתי וגם בסרטים המצויירים של דיסני יש קטעים מוזיקאליים של שיינברג".