אחרי 9 שנות מאבק: קעדאן מורשה להתיישב בקציר

"אני מאמין בצדקת דרכי ולכן לא נחתי. אני לא משתמש במונח מלחמה, כי מלחמה זה רק נגד אויבים, וגם לא במושג ניצחון, כי אף אחד הוא לא אויב שלי. אבל בסוף, מישהו התעשת והצדק יצא לאור", אמר היום (א') ל-ynet עאדל קעדאן.

• אוזלת ידו של בית המשפט  
  

תשע שנים ממתין קעדאן, אח מוסמך, שמועסק כראש צוות במחלקה הכירורגית בבית החולים הלל יפה בחדרה, לבשורה שתאפשר לו לבנות בית ביישוב קציר – ורק עכשיו הודעה זו הגיעה.

כל השנים הללו מתגורר קעדאן עם אשתו אימאן וארבע בנותיהם בבקה אל-גרבייה, 10 דקות נסיעה מהיישוב שבו הם חולמים לגור – עשר דקות וכמעט עשר שנים של מאבק משפטי מפרידות בינם לבין היישוב.

הבקשה

בשנת 95' ביקשו בני הזוג קעדאן להתיישב במועצה המקומית קציר, אך למרבה הפתעתם, בקשתם נדחתה בשל היותם ערבים.

הזוג עתר לבג"ץ באמצעות האגודה לזכויות האזרח, ובפסק דין תקדימי נקבע לפני למעלה מארבע שנים כי אסור להפלות בין יהודים לערבים בהקצאת קרקעות המדינה.

שופטי בג"ץ קבעו כי המדינה לא הייתה רשאית לפי דין להקצות קרקעות מדינה לסוכנות היהודית, לצורך הקמת היישוב הקהילתי קציר על בסיס של אפלייה בין יהודים לבין מי שאינם יהודים.

בני הזוג חשבו אז שהנה נסללה הדרך אל בניית בית חדש, אבל מסתבר שזה היה רק השלב הראשון במאבק. על אף שחלפו מאז למעלה מארבע שנים, לא הוקצתה עד כה חלקת קרקע לבני הזוג.

לטענת האגודה לזכויות האזרח ובני הזוג קעדאן, מינהל מקרקעי ישראל, הסוכנות היהודית והאגודה השיתופית ביישוב קציר עשו הכל כדי לסכל את ביצוע פסק הדין.

האכזבה

היום סיפר קעדאן: "משנת 95' אנחנו יושבים על הגדר. בקה אל-גרבייה היא עיר רפאים. רצינו להעלות את רמת חיינו ותו לא. כנראה שזה היה הפשע שלי.

אם היו נותנים בבקה אל-גרבייה את השירותים שנותנים לתושבי קציר, בכלל לא הייתי צריך לנדוד. אבל אנחנו אזרחים סוג ב' או אפילו סוג ד'".

מאז, פנתה משפחת קעדאן לוועדת קבלה ביישוב קציר, שסירבה לקבל אותם בנימוק הכללי שהם פשוט לא ישתלבו מבחינה חברתית.

בעקבות זאת עתרה משפחת קעדאן שנית לבג"ץ, בדרישה לחייב את מינהל מקרקעי ישראל למלא אחר פסק הדין ולאפשר למשפחת קעדאן לרכוש חלקת קרקע בקציר.

בני הזוג טוענים כי לא רק שהמועצה נמנעה מיישומו של פסק הדין, אלא היא גם פעלה באופן עקבי ושיטתי כדי לסכל אותו מתוך מטרה אחת: להתיש ולייאש אותם.

מחר אמור היה להתקיים בבג"ץ הדיון בעתירתם השנייה של בני הזוג קעדאן, ואולם, יום לפני הדיון החליט מינהל מקרקעי ישראל לאפשר לבני הזוג ולארבע בנותיהם לרכוש מגרש ולבנות את ביתם ביישוב קציר וזאת במחיר שהיו אמורים לשלם בשנת 95'.

התקווה

עאדל מסביר את התעקשותו ונחישותו: "כמו שאני רגיל להתעקש שפצע של חולה יבריא ואני משתמש בכל השיטות לכך, והמוטיבציה שלי היא להציל, כך רציתי להציל את ילדי מדיכוי ומעגמת נפש. רציתי שבנותיי ילמדו בבתי ספר נורמליים ועכשיו אני שמח שהן ילמדו כולן בקציר".

לדבריו, הוא איננו חושש מקבלת הפנים שתיערך להם ביישוב וממאבק אפשרי נוסף, הפעם לא משפטי כי אם חברתי.

"מי שלא רצה אותנו זה מינהל מקרקעי ישראל ולא אנשי קציר. אני לא מפחד כי אני יודע להסתדר, והפחד היחיד שלי זה רק מהשמיים, לא מאנשים. מהיכרותי את המקום לא תהיה לי בעיה, והילדים יתרגלו לחיים שם. אין לי ספק שיהיו לנו חברים. אם הם יתקרבו אלי – אני בוודאי אתקרב פעמיים. אין לי חשש ואנחנו בוודאי נרצה להשתלב".

עאדל מספר כי הוא מכיר לא מעט אנשים מהיישוב קציר שתומכים ורוצים שיבוא לגור לידם. "הם רוצים שאני אהיה שכן שלהם. אני מכיר מלא אנשים מקציר, חלקם עובדים אתי, והם אומרים לי 'בוא תהיה השכן שלי'. 

כשהוא נשאל על התוכניות לעתיד הוא עונה: "אני תמיד חושש. אינני יודע, אולי מחר יחליטו אחרים".

ראש המועצה: "בואו נפסיק להיות יפי נפש"

ואכן, מדברי ראש המועצה המקומית קציר, יעקב אמור, נראה שמאבקו של עאדל קעדאן לא הסתיים.

אמור מספר כי בכוונת חברי האגודה השיתופית קציר להגיש עתירה לבג"ץ נגד החלטת מינהל מקרקעי ישראל האחרונה, וזה אולי מרמז על מעט ממה שצפוי למשפחת קעדאן כאשר תעבור לקציר, לא רק מהבחינה המשפטית אלא גם מהבחינה החברתית.

"אם אדון קעדאן רוצה להתיישב פה שייגש למכרז", מציע יעקב אמור. "הוא לא התקבל בהתחלה, והגיע לוועדת קבלה. יש תהליך מסודר של קבלה, והוא פשוט לא התקבל. מה זו ההפקרות הזו? נניח שאני אבקש מגרש בזיכרון יעקב, ייתנו לי?! מה פתאום לתת לו מגרש ללא מכרז? לאן הולכת המדינה הזו? שיעבור הליך מקובל! בואו נפסיק להיות יפי נפש.

מצדי שישתתפו כולם במכרז – ערבים, דרוזים, צ'רקסים. אבל להפלות אותו לטובה כי הוא מסכן? נעשתה טעות מלכתחילה. היו צריכים לתת לו להגיע לוועדת קבלה ואז להסביר לו למה הוא לא התקבל. יש גם הרבה מאוד יהודים שלא מתקבלים ליישוב שלנו. הוא לקח את זה באופן אישי. הוא עקשן והוא לא מוותר והוא מנצל את חולשת המדינה הזאת".

אמור דוחה את טענותיו של קעדאן לפיהן איכות החיים בבקה אל-גרבייה ירודה מאוד וכי הוא רוצה לשפר את חינוך בנותיו. "בקה אל-גרבייה זה כפר מצליח ומפותח ויש בתי ספר מצוינים", אומר אמור.

ומה יהיה אם משפחת קעדאן תבוא בכל זאת להתיישב בקציר?

"אני אכבד כל תושב שיבוא. אבל אי אפשר לפרוץ מסגרות. והוא בטח גם יבנה באופן בלתי חוקי, כמו שהם בונים בכפרים. יש כאן תושבים מאוד נחמדים ואיש לא יפגע בהם. כל מה שיוחלט אנחנו נכבד, אבל לא נוותר בעניין הזה. אם יש קעדאן אחד, יהיו עכשיו אלף קעדאנים".

עאדל קעדאן, מצדו, איננו מתרגש, וכבר מתחיל את התכנונים. "אני אמצא לי אדריכל שיתכנן לי בית עם ארבעה חדרים ומרפסת, והעיקר – לעוף מבקה אל-גרבייה שאין בה כלום, לקחת את הילדים למקום יותר טוב. זה החלום שלי".