"היית גיבור – ונפלת גיבור"

אלפי חיילים, אישי ציבור, אנשי בידור, חברים וקרובי משפחה, הגיעו אתמול בצהריים (ו') לבית הקברות הצבאי "קריית שאול" בתל אביב, ללוות בדרכו האחרונה את סמל ראשון ליאור וישינסקי.

ליאור (20), בנם של השחקן שלמה וישינסקי ואשתו לשעבר, הבדרנית אסנת וישינסקי, נהרג ביום רביעי בערב בפיצוץ הנגמ"ש על ציר פילדלפי ברפיח. מסע הלוויה שלו יצא ב-12:30 מבית המשפחה בשכונת התקווה בתל אביב, ובדרך לבית הקברות עבר בכמה נקודות בעיר שליאור אהב במיוחד.

אתמול נערכו הלוויותיהם של שני חיילים נוספים שנהרגו בתקרית. סמל אלעד כהן נטמן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים. רב סמל ראשון אימן גדיר נטמן בבית הקברות ביישובו, ביר אל-מכסור שבגליל. לבקשת בני משפחותיהם, לא סוקרו ההלוויות.

בתוך כך, במהלך השבת נמשכים באזור ציר פילדלפי שברפיח החיפושים אחר שרידי גופותיהם של הרוגי התקרית סגן אביב חקאני וסמל זאור סמיילייב.

"אתה מוגן לעד בתוך לבי"

אביו של ליאור קרא בקול רועד ושבור את תפילת הקדיש מעל קבר בנו, בעוד עשרות המשתתפים האבלים, בהם אחותו דנה בת ה-16, עימה היה לו קשר מיוחד, מתייפחים ביגון.

אמו של ליאור ספדה לו: "ליאור שלי. אני רוצה עוד ועוד ללטף את פניך, לשמוע את קולך ואת צחוקך המתגלגל, לראות את עיניך היפות, את מבטך החודר. ליאור, עוד לא הספקתי לתת לך כל כך הרבה ממה שרציתי, לתמוך בך בכל מה שתבחר לעשות, בכל דרך, בכל נתיב. בחרת להיות אמיץ, ליאור שלי, בחרת להיות גיבור, לשרת ביחידה לוחמת. איזו זכות הייתה לי לעצור אותך?

"רצית להיות הכי קרבי שיש, בשירות צבאי בעל משמעות, גאה ומאושר. אבא ואני ליווינו אותך כל יום בלב מפרפר, מאושרים מכל אתנחתא שקולך המרגיע סיפק לנו. 'אנחנו יוצאים לסיבוב קצר', אמרת לנו כל פעם, ואני האמנתי. כך גם אמרת לי ביום רביעי האחרון, ואחרי הסיבוב הקצר התקשרתי והתקשרתי – ואין מענה.

"ליאור שלי, אתה בשבילי סמל של אהבת חיים, של מיצוי של כל רגע. חיית כאילו אין מחר, היית בחופשותיך מהצבא מדלג בין סרט להצגה לדיסקוטק לאמא לאבא ולדנה. ליאור, אתה גאוותי, אתה נשמת חיי, אני נוצרת ושומרת כל רגע איתך. אתה צמוד אלי, בתוך לבי, מוגן לעד. אמא".

"הטיל שפגע בנגמ"ש פגע בנו"

בת דודתו של ליאור, מירב ישראלי, כמעט ולא הצליחה להוציא מילה מפיה מרוב בכי. "כל מי שהכיר אותך לרגע קטן נשבה בקסמיך", מיררה בבכי. "חייך היו מלאים אור, נחת ושמחה – עוד בטרם יצאת לאוויר העולם, ואמא שלך הקדישה לך שיר שכתב אהוד מנור, עוד לפני שנולדת – 'ילד קטן יבוא עם בוקר לעולם'.

"ואז נולדת, ונפתח דף חדש, שהפך לחוברת שהפכה לספר שלם, ועכשיו, ליאורי, הספר הזה נסגר. הטיל שפגע בנגמ"ש פגע בנו, וניפץ את ליבנו לרסיסים. אני לא מאמינה שאתה איננו. אולי בכל זאת תגיע? זה כל כך לא אמיתי. אני מחכה להתעורר מהסיוט הזה. אולי תגיח פתאום מכל ההמונים שכאן ותגיד לנו 'בעצם לא'? זה רק חלום רע? את החלל שהשארת בתוכנו לא נוכל למלא לעולם".

שני, חברה של ליאור, הייתה גם היא בין המספידים: "ליאור, אנחנו עומדים פה המומים. איך נפרדים לנצח? ליאור, אתה יחיד במינו. הם לא מבינים שהם לקחו לנו עולם ומלואו. איך נאהב בלי העיניים שלך? מיום רביעי בערב, כל שיר או סרט שאהבת מזכירים לנו אותך, ומקבלים בעינינו משמעות חדשה לגמרי. כשלקחו אותך מאיתנו – משהו בך נשאר בכל אחד ואחד מאיתנו, כמו שאומרים בשיר. כמוך יש רק אחד".

"ההתנדבות הייתה לך לטבע"

מפקדו של ליאור, סגן אבינעם סלומון, סיפר איך במסדרי הבוקר, כשהוענקו לחיילים 10 שניות כדי להיות מוכנים, ליאור כבר היה יורד מהמיטה עם נס וסיגריה, והסביר ש"10 שניות זה המון זמן". "וישינסקי", הבטיח המפקד, "אני עומד פה ומתחייב בפנייך שכל שנה אנחנו נהיה כאן. משהו ממך יישאר בכולנו".

מפקד הנדסת פיקוד דרום בצה"ל, ספד לו: "ליאור, ביקשת והתאמצת מאוד להשתתף בצוות השמדת המנהרות באוגדת עזה – השפיץ של הלחימה הקרבית. ההתנדבות הייתה לך לטבע, ולא רק עניין רגעי וחולף. רק חודשיים הספקת להיות איתנו, ונהנית מכל רגע. אנחנו בוחרים בקפידה את חיילי צוות המנהרות, ואתה ניחנת בכישורים ייחודיים בתוספת תבונה מאמא אוסנת ומאבא שלמה, שהיית כל עולמם.

"היית גיבור – ונפלת גיבור. גבורתך נעשתה באופן שקט, היית 'מתוקתק' בלשון הצבאית. אנחנו אוהבים אותך אהבה כנה ומעריכים אותך. שירת חייך באמצע נפסקה, אבל למענך ולמען חבריך, אנחנו נחזור לרפיח, ונמשיך להילחם ולהכות בהם עם הרבה מאוד כוח. נוח בשלום על משכבך".