שרון נקרע לגזרים
שרון כנראה כבר החליט. עכשיו נותר לו רק לשכנע את האנשים שעד לפני זמן לא רב הוא שכנע אותם ב"הפוך". ונשאר לו הקשה מכל – להוכיח שוב שמוצדק לקרוא לו "בולדוזר"
אילו שמע ראש הממשלה ברק לעצתם של בכירי צה"ל, אולי היו היום עוד 100-120 משפחות שכולות ברשומות משרד הביטחון. החשבון פשוט: 25-30 חיילי צה"ל נפלו בכל שנה על "הגנת יישובי הצפון", חלפו 4 שנים מאז הנסיגה מלבנון, והנה מחיר הדמים שנחסך מאיתנו, תושבי ישראל, ימין ושמאל.
אהוד ברק טעה פעמים רבות בתקופת שלטונו, אך ההחלטה להסתלק מלבנון חרף אזהרות צה"ל תיזקף לזכותו עד אחרית הימים. חמישה ראשי ממשלה (בגין, שמיר, רבין, פרס ונתניהו) רצו להסתלק מלבנון אך נכנעו לאזהרות שבאו מבית מדרשו של צה"ל לפחדים המובנים של תושבי הצפון. עכשיו מתברר שאפשר להגן על הצפון גם ממוצבי מטולה, גם כאשר אלפי קטיושות מכוונות אל יישובי הגליל ומפרץ חיפה. מומחים טוענים שאנשי חיזבאללה לא יפעילו קטיושות אלה לעולם. הם רוצים רק שהאיום יהיה תלוי תמיד מעל לראשינו, כמו הפצצה הגרעינית האיראנית, וירתיע אותנו מפעולה מאסיבית נגד לבנון. ואתם יודעים מה? זה עובד.
שרון עומד היום לפני דילמה דומה לזו שהייתה מול ברק. הצבא רואה הכל דרך הכוונת, היישובים (במקרה זה, גוש קטיף והמתנחלים) מזהירים אותו מפני נסיגה, דעת הקהל נוטה לכיוונו כשם שתמכה בהסתלקות מלבנון, והוא צריך להחליט. האחריות נעצרת בשולחנו של ראש הממשלה.
שרון נקרע לגזרים. ראשית ,כל המהפך בחייו מ"אבי ההתנחלויות" למי שמתכוון לפנות אותן. בעניין זה הוא יכול להיתלות באילן הגבוה ששמו מנחם בגין, זה שנסע למושב נאות סיני בפתחת רפיח כדי לומר לתושבים כי יצטרף אליהם לאחר פרישתו מהפוליטיקה. פחות נוח לו, מן הסתם, להיתלות ביצחק רבין, ששינה את דעתו על האחיזה ברמת הגולן – אבל אם ירצה, רבין, מן השמים, לא יכעס עליו.
שרון נקרע לגזרים גם משום שהוא יודע שיציאה היום מאזור רפיח, ובוודאי מגוש קטיף, תתפרש כתבוסה שלו ושל עם ישראל, כ"רוח גבית" לטרור, לאויבי ישראל. שרון קשוב בוודאי לאותם חוגים במדינה שסבורים כי כבוד לאומי חשוב אפילו מחיי אדם.
גם כאן הוא יכול ללמוד ממנחם בגין ומאהוד ברק. בגין פוצץ את המו"מ עם מצרים כיוון שרצה לסגת מסיני, משיקולים של כבוד לאומי, ב-5 שלבים. הוא הסכים ל-3 שלבים רק בלחצם הכבד של משה דיין ועזר ויצמן. היום זוכרים את בגין רק כמחולל השלום עם מצרים, שבמסגרתו "עפנו" מסיני. אשר לברק, הוא ייכנס להיסטוריה כמי שהוציא את צה"ל מלבנון בלי נפגעים, והיא לא תתעניין במספר השמיכות וקופסאות השימורים שהשארנו במוצב "דלעת" (אגב "דלעת": מי זוכר היום את שמות המוצבים בלבנון, שגם בלילה חלמנו את שמותיהם? וסליחה, מי זוכר את שמות היישובים שמנחם בגין פינה מפתחת רפיח?).
שרון נקרע לגזרים. הוא צריך להחליט, והוא כנראה כבר החליט. עכשיו נותר לו רק לשכנע את האנשים שעד לפני זמן לא רב הוא שכנע אותם ב"הפוך". ונשאר לו הקשה מכל – להוכיח שוב שמוצדק לקרוא לו "בולדוזר". מי כמוהו יודע שפינוי נקודה אחת, נצרים למשל, כמוהו כפינוי חבל ארץ שלם. לא המקום חשוב, אלא העיקרון. על נצרים תתחולל מלחמה שבמהלכה יעמדו נגדו אלה שנשאו אותו על כפיים. אפשרית אפילו, חלילה, שפיכות דמים.
שרון יודע ושרון נקרע לגזרים.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
