תלמידים הרבה
מהי תרבות? מהי תרבות יהודית? מהי תרבות יהודית-ישראלית? עם פרוס חג השבועות, שהוא גם זמן מתן תורה, מהרהרת יעל משאלי בתרבות ומוביליה
חג השבועות, בנוסף על ענייניו האחרים (קציר, ביכורים, עצרת), הוא גם זמן מתן תורה. תורה, במובנה הרחב ביותר, היא תרבות. תמצית השתלשלות מסורת התרבות היהודית היא מה שמובא במשנה הראשונה במסכת אבות: "משה קיבל תורה מסיני, ומסרה ליהושע, ויהושע לזקנים, וזקנים לנביאים, ונביאים מסרוה לאנשי כנסת הגדולה", ובעיקר הציווי "העמידו תלמידים הרבה".
התרבות היהודית מושתתת מאז ולתמיד על הנחלת התרבות לא רק מדור לדור, אלא גם באופן הרחב ביותר האפשרי ("העמידו תלמידים הרבה"). ההתייחסות החילונית אל התרבות היהודית משנה עם השנים את דרכה ומעצבת את עצמה מתוך תחושה שוות-ערך בחלקה.
"ארון הספרים היהודי" הוא אחד הביטויים החילוניים האומללים בהקשר התרבותי-יהודי-ישראלי, והוא מושג מתעתע, ממדר, מגביל ומלא רגשי נחיתות. בשנים האחרונות תהליך היציאה מן ה"ארון" הזה הוא תהליך תרבותי נפלא, מרענן ומלא ביצירה תרבותית-יהודית-ישראלית, שהיא שילוב בין המסורתי לחדש ובין דתיים לחילונים. אחד הביטויים של היצירה הזו הוא מה שקורה בתל-אביב ובערים אחרות בליל שבועות - ליל שימורים מסורתי-דתי מדורי דורות שמוקדש ללימוד תורה, הוא היום ליל שימורים תרבותי יהודי-ישראלי-חילוני. מימוש אמיתי של "העמידו תלמידים הרבה" .
אלא שההתייחסות אל התורה ואל התושב"ע מרחיבה עצמה בעולם המודרני במקרים רבים אל מחוזות תרבות רלוונטיים נוספים או אלטרנטיביים. ספרות, שירה, תיאטרון, קולנוע, מוזיקה, טלוויזיה, רדיו. הכל תרבות-תורה, הכל חלק מהתרבות היהודית והישראלית של כאן ועכשיו. אבל בסעיפי התרבות האלה, אם לסמוך על "רשימת המאה" של ידיעות אחרונות, אין עבר ואין עתיד. הכל כאן ועכשיו לרגע קל. ובעיקר חילוני לגמרי.
על-פי עדות כותביה, מכילה הרשימה את שמות האנשים שהובילו "יותר מכל" את חיי התרבות "שלנו" בשנה החולפת. אבל כשהם אומרים "שלנו" למי הם מתכוונים? בוודאי שלא אלי. ברשימת "מובילי התרבות" שלי לא יכולים להופיע כוכבים-נולדים, מגישי טלוויזיה שיתרונם המודגש הוא היותם "כוסונים" (כך ברשימה!) ועם כל הכבוד, גם לא עדי אשכנזי.
לעומת זאת, רשימה שיכולה להתכוון גם אלי כחלק מה"שלנו", לא תתעלם משלמה בן צבי (מנכ"ל ערוץ התכלת ומבעלי ערוץ 10), אודי ליאון (הוגה הסדרה "מעורב ירושלמי"), הרב שי פירון, הרב בני לאו, שלישיית ג'קי לוי-אורי אורבך-חנוך דאום, אמונה אלון, שהרה בלאו ושאר הצנועות המקסימות והחסודות. שלא לדבר על "מובילי תרבות" דתיים אחרים שאינם "מהתעשייה".
ההתעקשות על ההכרה באנשים אלה כמובילי תרבות אינה פרסונלית או חובשת כיפה. ההתעקשות היא על מהות התרבות היהודית-ישראלית שלנו. כשם שארון הספרים היהודי אינו חובש כיפה בשום אופן ואין בלעדיות דתית עליו, כך קופסת הטלוויזיה הישראלית על כל ערוציה אינה יכולה להיות כל-כך חילונית, עכשווית ועלובה (והיא אמנם לא, למרות הניסיון של מחברי הרשימה לשנות את התמונה).
לקראת שבועות, חג התרבות היהודית לדורותיה, אנחנו ראויים לרשימה יותר מחמיאה, כזו שנוכל להעביר לדורות הבאים ולהעמיד סביבה תלמידים הרבה.
חג שמח.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
