תל אביב: שמורת טבע לבאוהאוס

מי שמטייל ברחובותיה הראשיים של תל אביב עשוי בוודאי לתהות על מה ולמה זכתה לכינוי העיר הלבנה. מילא אם היו קוראים לה העיר האפורה, או אפילו העיר באוף-ווייט, אבל לבנה?

כדי להבין את התואר התמוה צריך להתאמץ טיפה, ולהתחיל לדמיין. לדמיין איך נראה פעם רחוב אלנבי, לדוגמה, בלי חנויות הקסטות שנשפכות לרחוב, בלי התריסולים והמרפסות הסגורות, בלי האוטובוסים והפיח, ובעיקר בלי כל הג'יפה. מי שממש מתקשה, יכול להיעזר בתמונות של תל אביב הישנה. תמונות אלו, משנות השלושים והארבעים של המאה שעברה, נראות כאילו צולמו במקום אחר: במקום הצפיפות והבלגן של היום נראים בבירור רחובות רחבים ומסודרים, כשפה ושם גם מתערבת בהם איזו דיונה לבנה ובתולית, ובמקום המיקס הבלתי אפשרי של סגנונות בנייה, הרחבות בלתי חוקיות ומגדלים, מסודרים להם בתים לבנים, נקיים מקשקושים ועיטורים, כמו קוביות קטנות בחול.

בתים אלה, בעלי מרפסות עגולות וגגות שטוחים, נבנו על-פי הסגנון הבינלאומי, הידוע גם בשם באוהאוס - אחד הזרמים החשובים באדריכלות בתחילת המאה הקודמת באירופה ומחוצה לה. בעולם נבנו בתים ומרכזים עירוניים רבים בסגנון זה, אך רק בתל אביב, שקמה באותן השנים, יש תיכנון עירוני ברוח הבאוהאוס, ורק בה ניתן למצוא כל כך הרבה בתים בסגנון זה.

בזכות כל אלו החליטה קרן אונסקו להעניק לתל אביב את התואר עיר מורשת תרבות עולמית. ההכרה בעיר כעיר מורשת מכניסה אותה לרשימת הערים המומלצות לביקור עי אונסקו ומהווה הכרה בחשיבות האדריכלית העצומה שיש לה ובצורך לשמר ולשקם את בתיה. בכך מצטרפת תל אביב ל-56 ערים היסטוריות בעולם שכבר הוכרזו כערי מורשת. ברזיליה, בירת ברזיל, ותל אביב, הן הערים המודרניות היחידות ברשימה.

כמו ליידי אמיתית, הולכת תל אביב לחגוג את הזכייה בתואר עד הסוף: לאורך רחובות העיר, שקושטו בדגלים, יתקיימו בשבועות הקרובים אירועים חגיגיים בנושא אדריכלות תל אביבית ונוסטלגיה מקומית, לצד תערוכות, ערבי שירה בציבור ואפילו מסיבה ב-tlv.

עיר צעירה ובתים בה מעט

תל אביב הוקמה ב-1909 כשכונת 'בנה-ביתך' ליהודי יפו, היא נווה-צדק של היום, וכמו כל שכונת בנה-ביתך שמכבדת את עצמה התחילה בבתים קטנים וצמודי קרקע. בשנות העשרים החלה העיר להתפשט לכיוון שדרות רוטשילד, ורוב הבתים מאותה התקופה נבנו בסגנון האקלקטי - שעטנז של סגנונות מזרחיים ואירופיים.

השינוי הגדול באדריכלות המקומית קרה בשנות השלושים, אך שורשיו נטועים עוד בשנות העשרים. בעקבות משבר כלכלי בארץ באותן שנים, נסעו בניהם של רבים מתושבי העיר ללמוד באוניברסיטאות באירופה, אז כר פורה לאידאולוגיות סוציאליסטיות ומודרניות, שבאו לידי ביטוי בין השאר באמנות, בעיצוב ובאדריכלות. בין מובילי התפיסה הסוציאליסטית היה בית הספר לאדריכלות 'באוהאוס' בגרמניה.

השיטה אותה למדו בבית הספר היתה שונה מכל מה שנראה עד אז: במקום בתים מקושקשים ומעוטרים לעשירים, ניסו לתכנן בתים פונקציונליים למען הפועל, נוחים למחיה, מתחשבים בדייר, קלים לבנייה ומינימליסטיים. בית הספר פעל רק 14 שנה ונסגר עם עליית הנאצים לשלטון, אך השפעתו על עולם האמנות והעיצוב היתה רבה.

רבים מבני הישוב העברי שלמדו באירופה חזרו ארצה עם חזון אדריכלי ברוח הבאוהאוס, ואליהם הצטרפו אדריכלים יהודים שברחו מפני הנאצים. עם הגיעם, בשנות השלושים, החלו לפעול בארץ, ובעיקר בתל אביב. בניגוד לעמיתיהם בעולם, לא היו צריכים האדריכלים הצעירים להשתלב בערים קיימות. תל אביב היתה עיר חדשה, וניתן היה לתכנן אותה כמעט מן היסוד. ואכן בין השנים 1931 ו-1956 נבנו בעיר כ-4,000 בתים בסגנון הבינלאומי, מה שהפך אותה ברבות הימים לשמורת טבע לבאוהאוס.

את בתי הבאוהאוס ניתן לזהות בקלות: הם מרובעים בעיקרם, אך משלבים משחקים של צורות גיאומטריות בסיסיות, כמו המרפסות העגולות והחלונות הארוכים והצרים. הבתים מתאפיינים בא-סימטריות וברבים מהם משולבים אלמנטים מעולם המכונות והאוניות, דוגמת חלונות או חזיתות מעוגלות, כמו בניין מגדל ('הבולדוג') המפורסם בקצה רחוב המסגר.

מכיוון שאדיכלות הסגנון הבינלאומי באה מתוך אידאולוגיה סוציאליסטית, הבתים תוכננו בראיה חברתית: רובם נבנו על עמודים, מתוך רצון לנתק את קומת המגורים משאון הרחוב וליצור מקום מפגש לדיירים. גגותיהם נבנו שטוחים כדי לאפשר התרגעות או כינוס.

עם הזמן פיתחו אדריכלי העיר הלבנה, ובהם זאב רכטר, אריה שרון, דב כרמי וג'ניה אוורבוך, סגנון ייחודי לתל אביב, שנבע בין היתר מהבדלי האקלים בין גרמניה לארץ הקודש: הם הגדילו משמעותית את החלונות ובנו מעליהם גגונים, תיכננו בתים מאווררים בהתאם לכיווני הרוח, בנו על הגגות פרגולות כדי ליצור מקום להתכנסות ואף לשינה בלילות החמים, ומעבר לכל - הקימו את המרפסות הגדולות שאיפיינו את העיר והיו למפלטו של התל אביבי המיוזע. המרפסות גם היוו הצהרה חברתית, בדבר הפתיחות של הקהילה והקשר בין חבריה.

התוכנית עובדת גם כיום

מבנה המדגים באופן קלאסי את עקרונות הסגנון מבחינה אדריכלית ואידאולוגית, הוא מעונות העובדים, ברחוב פרישמן 35 פינת פרוג. את הקומפלקס תיכנן אדריכל אריה שרון, תלמידו של האדריכל הנס מאייר, שהאמין כי חובתו של המתכנן לתרום לתיקון מצב החברה.

"בית הדירות כולל מבנה רציף סביב גינה משותפת רחבת ידיים, שהיתה מיועדת לפעילות חברתית והכילה גני ילדים, חדרי קריאה, צרכניה ומרפאה", אומרת שולה וידריך, שמדריכה טיולים נושאיים בתל אביב. זה היה מעין קיבוץ בתוך העיר. הגינה סימלה את חיי החברה המשותפים והבנייה סביב החצר איפשרה את העמדת הבתים במרחק מקסימלי ביניהם. בדרך זו ניתן היה לשמור על תנאי תאורה ואיוורור לכל הדיירים.

ומי היו בין 'העובדים' שהתגוררו במעונות? "יוסף שפרינצק, לוי אשכול, יוסף אבידר, אברהם שלונסקי, מרדכי נמיר, שחקנים ואנשי רוח", אומרת וידרך. "לפועל העירוני לא היה מספיק כסף לרכוש דירה בצפון העיר".

תנופת הבנייה הבאוהאוסית השתלבה באופן מושלם עם תוכנית האב של העיר שתיכנן פרופסור פטריק גדס בשנת 1925. לפי תפיסתו, היתה אמורה תל אביב לשאת אופי של עיר גנים, כפי שחזו מייסדיה, עם הפרדה ברורה בין רחובות ראשיים, רחובות מגורים ושבילים ירוקים להולכי רגל.

תוכניתו מוכיחה את עצמה עד היום: 80 שנה אחרי, ועל אף מאות אלפי כלי רכב שהצטרפו במפגיע, נשמרים השקט והשלווה ברחובותיה הקטנים של העיר גם אם הם נמצאים בלוק אחד מהרחוב הסואן ביותר. בזכות גדס, תעיד כל אמא תל אביבית, גם בלב הכרך ניתן למצוא גינות קטנות ונעימות למכביר. 

ממבנים מוזנחים ליצירות מופת 

כמעט מאה שנה עברו מיום הקמת העיר העברית הראשונה. בתיה ידעו תקופות זוהר, אך גם שנים של הזנחה והרס. בימי מלחמת השחרור נבנו בכניסות לבתים רבים חומות להגנה מפני ירי. המלחמה נגמרה, אבל את החומות לא טרח איש להסיר, וכך נפגעו כניסות רבות של בניינים בעלי חזיתות מרשימות. אחר כך באה המצאת התריסולים, ורבות מהמרפסות נאטמו. השנים, ההזנחה והעדר יד מכוונת גרמו לעיר הלבנה להאפיר, עד שכמעט לא ניתן היה להבחין ביופיה.

בשנים האחרונות חל מהפך בתחום השימור וההכרה הציבורית בחשיבותם של מבנים בעלי ערך עיצובי. בתים רבים בתל אביב עברו מתיחת פנים יסודית, ביניהם רבים מהסגנון הבינלאומי. בתים שפרט למשוגעים לדבר איש לא הצליח להבחין ביופיים, הפכו אחרי שיפוץ לברבורים יפי כרבולת. הבית ברחוב גורדון 9 או זה שבפרוג 5 הם דוגמאות לבתים ברוח הסגנון הבינלאומי שלאחר שיפוץ הפכו ליצירות שאי אפשר לא לעצור לידן.

תל אביב הישנה, בין אלנבי בדרום, דרך בגין ורחוב אבן גבירול במזרח, הירקון בצפון והים במערב, מהווה למעשה מוזיאון פתוח לאדריכלות בסגנון הבינלאומי, ולמרות שרבים מהבתים בה עדיין מצויים בשלב הברווזון המכוער, ניתן להבחין מבעד לפיח ולתוספות הבנייה ביופי, במחשבה וברעיונות שהוקדשו למקדשו של כל אחד מאיתנו - הבית. כל שנותר הוא לתפוס יום יפה ולצאת לחפש ברחובות את הבתים המתחדשים של אותה עיר לבנה שצצה כנגד כל הסיכויים מתוך הדיונות.