נחל עקרבים: ארבע פינות של יופי

כאשר לנחל בנגב אין שם בעברית, או לפחות השם אינו מוכר ברבים, יש בכך בדרך כלל ערובה שהמקום זך כטבע עצמו וחף מפגיעתה הרעה של יד האדם. נחל עקרבים הוא מאלה.

מתוך שמתבוננים בנחל הקצר הזה, רואים מיד שכל הדרמטיות שבו מרוכזת בכארבעה קילומטרים ממנו בלבד. כל השאר, ראשיתו ואחריתו, אינו אלא חזרה חסרת ייחוד על עוד אלפי ערוצים בנגב, שגונם כאבק והם משוממים עין ולב.

יש בו, בנחל עקרבים, המנוסר על פאתו הדרומית-חיצונית של מכתש חצרה הקטן, עוצמה ויופי שהם תולדת המפגש האינסופי בין המים והסלע. ארבע פינות יופי לנחל, והראשונה בהן היא הגלישה אליו מן הגבעות החומות בשולי המכתש. בקצה הגלישה, על שפת הערוץ - שמצד אחד הוא רדוד ועמוס שיחי רותם ומצידו האחר הוא כבר תהום חשופה - אתה יושב ומתבונן אל אינסוף נגב ואינסוף ערבה רחוקה. אינסוף אד תכלכל מציף מעליו את החומה האדומה של מואב ואדום, והיא צפה ואינה נעה, שטה על האד ואינה מתנדנדת.

הפינה השנייה היא ראש המפל הגדול מעל ה"ברך" של הנחל. "ברך" הוא מושג של מטיילים ויודעי ח"ן ומפל הוא מילה שהכל מכירים ויודעים. מראש המפל, התחוב בין הגבעות החומות של שולי המכתש לתהומו של הנחל המסתער מטה בטירוף מסחרר חושים, אין רואים עוד את האינסוף. כאן הנגב סוגר על סביבותיך בקירות זקופים ובשמיים שנדחקו אל מעל הראש. חומת הסלע כבר קרובה והיא לא של ארץ אחרת, אלא רק של צידו השני של הנחל.

קיני העורבים הנחבאים בסדקים ובמדרגות סלע מוסתרות על פני הצוקים, מלאים עכשיו בגוזליהם המצפצפים באי שקט, וההורים המוטרפים בדאגתם לצאצאיהם עסוקים בציד, בגזלת קינים אחרים ובניקוי מזבלות אנושיות. והם מתהוללים במעופם: זוגות זוגות הם טסים, עורב אל עורבתו, מתהפכים כלהטוטנים בקרקס, צוללים במהירות ומתגלגלים באוויר, עליונים למטה ותחתונים למעלה, וכאילו יורים עצמם משום מקום אל שום מקום. אפילו צווחותיהם הצרודות נשמעות מחויכות, שמחות אל אווירו של הנחל ואל הרוח הקלילה המיתמרת מעמקו של הנקיק אל מעלהו.

רגל גמל לא דרכה כאן

פינת היופי השלישית היא הנקיק שאינו נגמר. במקום שבו ערוץ הנחל חתוך כבסכין על מצלעה ענקית של סלע - קליפתו החיצונית של דופן המכתש - עשוי הוא גבים ובורות, אלה מתחת לאלה. יש והם מלאים במים ירקרקים וצלולים ויש שהם חרבים ורק עקבות הבוץ דבוקות אל דפנותיהם בפסי יובש עקשני. יש שפגרי ציפורים שבא יומן מבאישים את המים ויש שרק אבק דקיק, לבנבן וטחון, חורק מתחת לרגלי העוברים בחרבה.

בקצה הגבים התלולים נמלא הערוץ באלפי אבנים ענקיות הקרויות בפי המבינים 'בולדרים'. גושי הסלע הענקיים האלה - לא דרך ולא שביל בהם - אולי הם, יחד עם המפל, הסיבות לכך שמעולם לא ניתן שם בדואי למקום, שעל-כן רגל גמל וטלף חמור לא דרכו כאן.

יפה לשבת על אחד הסלעים האלה, שאפשר וצריך אחר-כך לעבור תחתיו, או לרחף מקצהו הגבוה אל קצה של סלע אחר, כדי להמשיך ולהתקדם במורד הנחל. יש כאלה שאפשר להחליק עליהם כשפני סלע ולנחות ברווח הצר שבין קוביות סלע אחרות המוטלות מלוא רוחב הערוץ, ושם לגלות את אפו הרוטט ועיני החרוזים התמימות של הקוצן הזהוב, שמביט וכמו שואל, מיהו היצור הזה? וכך, עד שער הנחל.

והרביעית היא שער הנחל, שבו פורץ האפיק את מצלעת הסלע הגדולה אשר עליה הוא נוסר. שיפועו תם והוא כמעט ומתיישר אל בקעת נחל צין הענקית וכבר הוא נדחס אל קירות של חצץ ומתמלא בעצים ובשיחים ויוצר נחל נגבי שכזה. אלא שבטרם זה קורה לו, הוא מוּצר, כאילו המצלעה הענקית אינה מוותרת על הערוץ, מציבה בפניו עוד מכשול, עוד טור סלע זקוף שיש לנסרו ולחצוב בעדו את הדרך למטה אל נחל צין.

מאחת האצבעות הלופתות את האפיק, כחונקות אותו בטרם שייעלם סופית בפיתולי המישור, אפשר לראות מרחוק את העמק של נחל צין - את סבך היער המופלא של הדקלים והקנים, הינבוטים והמלוחים, הסמרים והטיון. כל אלה, המכסים בירוק תמיד על לובן האפיק וגביו, הם המחסה לענני היתושים הצווחנים, ששותים את דמו של כל הנקלע שם בערב, והם גם המסתור לזאבים ולנמרים, לשועלים ולחתולי הבר, שממלכת הלילה היא ביתם ומחבואם הסבך.

איפה זה

במפת טיולים וסימון שבילים 'צפון הערבה ומזרח הנגב' (מס' 14). הכניסה לנחל עקרבים בחלקו העליון היא בשביל שחור המסתעף מקצה דרך הרכב ה"רך", המסומנת באדום, שהולכת אל צוקי המכתש הקטן. הדרך הזו מסתעפת מכביש מעלה עקרבים, מספר 227, בנקודה בה מוצבים שלטי הפנייה ל'מעלה עקרבים' ול'מצפה המכתש הקטן'.