כשניטשה נשרף

אחת התמונות הראשונות ב"היום שאחרי מחר", סרט סוף העולם החדש מבית היוצר של רולנד אמריך ("היום השלישי", "גודזילה"), מתארת את החרבתו של השלט "הוליווד" על ידי סופת טורנדו. כאילו רוצה הסרט לומר, שהמציאות – במיוחד זו שאחרי 11 בספטמבר – חזקה יותר מהקולנוע. זו היתה עשויה להיות הערה שנונה על טשטוש הגבולות בין המציאות לפיקציה כפי שנחוו, למשל, אירועי היום ההיסטורי ההוא, או על חדוות ההשמדה, אחת ההנאות הגדולות של הקולנוע – ואשר הוא, אמריך, מראשי המשתעשעים בה – שעלולה, ביום מן הימים, "לירות לאחור". אבל בידיו הגסות של הבמאי הגרמני הזה, קטסטרופות גלובליות אינן אלא אמצעי ציני ונצלני לסחיטת כסף בקופות רבי הקולנוע, ומה שחמור עוד יותר – המסר "הירוק" של סרטו הנוכחי צבוע דווקא בגווני האדום-שחור של הדגל הנאצי.

שכן הסרט, המתאר את התמורות האקולוגיות המהירות שמובילות את כדור הארץ תוך ימים אל ספו של עידן קרח חדש, לא רק הופך השמדה המונית לספקטקל וירטואוזי (על חורבן לוס אנג'לס מדווח פה באותו טון אגבי של אזכור ניצחון מכבי עכו, נניח, על הכח גדרה). הוא גם מעלה על נס את המושג המשוקץ של "מרחב מחיה", הפעם על חשבון ארצות "העולם השלישי" – זה קורה כאשר המוני פליטים בני צפון אמריקה השבעה פושטים על מכסיקו – ואפילו כולל סיטואציה טעונה במיוחד של שריפת ספרים בספריה העירונית של ניו יורק. רק השד יודע מה עבר בראשו של הגרמני אמריך שעה שצילם שתי דמויות מתלבטות האם להבעיר דווקא את ניטשה – נו, סוג של בדיחה פנימית – במטרה להתחמם, אם לאו.

בוש, תתחיל לארוז

אה, יש גם עלילה בסרט, אף שכצפוי הושקע בה פרומיל אם בכלל מתשומת הלב שהוענקה כאן לאפקטים המרשימים באמת. חבורה של שורדים, בראשותו של ג'ייק ג'ילנהאל (גרסת הפרווה של טובי מגווייר), מתחממת בחדר הקריאה של הספריה העירונית במנהטן. זאת, בעוד אביו בסרט של ג'ילנהאל, חוקר אקלים בעל שם עולמי (בגילומו של דניס-איך-התגלגלת-הנה קווייד), חוצה רגלית את ערבות הקרח של וושינגטון, קראתם נכון, כדי להציל את בנו. מין אודיסיאה-שמודיסיאה שכזו. כאילו רוצה הסרט לומר: ראו איך אב אמיתי – להבדיל מאבי האומה, זאת אומרת – מתפקד בעיתות מצוקה שכאלה.

אכן, הסרט מציג את הנשיא האמריקאי – זה שכזכור סירב לחתום על אמנת קיוטו למניעת התחממות כדה"א – כאידיוט מושלם, בובה על חוט הנשלטת בידי סגנה התחמן (שדומה להפליא לדיק צ'ייני). ב"יום השלישי" הציג אמריך דימוי אחר, פשיסטי ומרתיע בדרכו, של היושב בבית הלבן, כזה שמנהיג את העולם כולו למלחמה בחייזרים התוקפים. אבל הסרט ההוא נעשה בימים אחרים, כשנשיא אחר ישב מאחורי המכתבה בחדר הסגלגל. אם הוליווד מחד ומייקל מור מאידך מהווים סיסמוגרף פוליטי, הנשיא בוש יכול להתחיל לארוז את חפציו.

מדענים בעולם כבר הספיקו ללעוג לחזונו האפוקליפטי של הסרט המבוסס על ספר שנכתב, בין היתר, על ידי חובב קטסטרופות ומחבר ספרי אימה ("הרעב", למשל, שהפך גם הוא לסרט) בשם וויטלי סטריבר, שנעשה באמצע שנות ה-80 למין סלבריטי בעקבות טענותיו כי נחטף בידי חייזרים. אכן, חתיכת חורבן מציע "היום שאחרי מחר" לצופיו. אבל דומה שאלה צריכים להיות כרגע מודאגים פחות מנחשול הענק ששוטף את מנהטן באחד משיאי הסרט ויותר מברד הקלישאות שניתך על ראשם לכל אורכו.