בריטיש גז. ככה מפריטים חברה
תחנת הכוח הגדולה ביותר בצפון אירלנד נמכרה ל"בריטיש גז" לפני יותר מעשור. הצצה אל המתרחש בתחנה יכולה לתת מושג כלשהו כיצד אמורות להיראות בעתיד החברות הממשלתיות המופרטות כעת בישראל
התמונה שנראית לעין בבריטניה עשויה להיראות שונה במקצת מתסריטי האימים שתועמלני ההסתדרות והאוצר, כל אחד מסיבותיו, מציירים בישראל. את הנוף הפסטורלי שעל שפת הים האירי, למרגלות הגבעות המוריקות של חבל איילנד-מגי, הסמוך לבלפסט, מכערת מפלצת בטון - תחנת כוח אימתנית.
התחנה, בלילומפורד שמה, הוקמה על ידי ממשלת בריטניה בשנות ה-40 ונרכשה בשנת 1992 על ידי ענקית הגז הבריטית "בריטיש גז", חברה פרטית שבעצמה היתה שייכת בעבר לממשלה והופרטה בשנת 1986.
מדובר בתחנת הכוח הגדולה ביותר בצפון אירלנד, המספקת עד 1,306 מגה-ואט חשמל לתושבי צפון ודרום אירלנד כאחד. התחנה, שייצרה בעבר חשמל על ידי מזוט, עברה בשנים האחרונות להפעלה בגז טבעי.
הצצה אל המתרחש בתחנה ובמשרדי החברה בבריטניה יכולה לתת מושג כלשהו כיצד אמורות להיראות בטווח הבינוני והרחוק החברות הממשלתיות הרבות, שבימים אלה עסוקה ממשלת ישראל במרץ בהפרטתן: החל בהנפקת אל על בבורסה וכלה בתחנות הכוח הפרטיות המוקמות בימים אלה, שיתחרו בחברת החשמל.
חברת "בריטיש גז" מעסיקה בבריטניה לבדה כאלפיים עובדים קבועים וכ-20 אלף עובדים נוספים, בתקופות שונות של השנה, דרך חברות כוח אדם וקבלני משנה. כל עובדי החברה, כולל עובדי כוח האדם, זכאים לעשרים ימי חופשה שנתית. בנוסף, הם יוצאים מדי שנה לחופשות מטעם החברה.
ב-17:00 יוצאים הביתה
"בריטיש גז" מעניקה לעובדיה ביטוח בריאות פרטי, שתנאיו טובים מתנאי הביטוח הממשלתי. במשרדי החברה בבריטניה מתחילה תכונה רבה כבר בשעה 15:00: לפי מיטב המסורת, בשעה 16:00 מתחילים העובדים להכניס את הניירות לתיקים, ולקראת השעה 17:00 מתחילות המכוניות להתניע לכיוון הבתים.
בתחנה עובדים כ-130 עובדים, כרבע מהם נשים, ושלא כמו בתחנות הכוח בארץ, הן עובדות גם בהפעלת התחנה עצמה. העובדות המרוויחות את המשכורת הנמוכה ביותר בתחנה, הן פקידות הקבלה. שכרן עומד "רק" על 1,200 לירות שטרלינג לחודש, כעשרת אלפים שקלים. טכנאי בתחנה מרוויח סכום הקרוב ל-18 אלף שקלים, בשעה שיוקר המחייה בצפון אירלנד נמוך מזה שבישראל. עובדי "בריטיש גז" יכולים לבחור האם ברצונם להצטרף לוועד העובדים. עובדי התחנה האירית מאוגדים כולם.
ההפרטה אף שיפרה פלאים את תנאי העבודה של עובדי חברות כוח האדם. חוק חברות כוח האדם בבריטניה מחייב חברות להעניק תנאים סוציאליים מלאים לעובדים אלה, אך אינו מחייב להשוות אותם לתנאי עובדי החברה עצמה. אולם, לאחר ההפרטה, הושוו תנאי עובדי חברות כוח האדם לאלו של העובדים הרגילים. תנאי העסקתם של עובדי החברה עצמה לא הורעו בעקבות ההפרטה, זאת על אף שמספר השעות הנוספות של חלק מהם קוצץ.
תנאי פרישה מעוררי קנאה
כאשר הופרטה "בריטיש גז", היא צמצמה את כוח האדם שלה בלא פחות מ-40%, אולם הדבר נעשה מבלי שפוטר ולו עובד אחד. כ-80% מהפורשים יצאו לפנסיה מוקדמת, 20% מהם פרשו מרצון בתנאים שהיו מעוררים קנאה בישראל.
לפני רכישת התחנה על ידי חברת "בריטיש גז", עבדו בה כ-500 עובדים. כיום היא מעסיקה, כאמור, 130 בלבד. 90% מהעובדים שפרשו עשו זאת במסגרת של פרישה מרצון. כל עובד שפרש, בין אם מרצון ובין אם פוטר, קיבל משכורות של שנה וחצי ויצא לפנסיה בגיל 50. רובם הגדול של העובדים שעזבו, היו בשנות ה-40 וה-50 לחייהם.
כל ההפרטה נעשתה בהסכמה. "לפני שהתרחשה ההפרטה, רוב העובדים היו מאוד מודאגים ממנה", סיפר פדי לארקין, מנהל הפיתוח העסקי של התחנה. לדבריו, "הגישה ששררה בתחנה באותם ימים היתה, שעובד אינו מתחיל לבצע מטלה ללא שקיבל אישור מוועד העובדים, גם אם היה מדובר בהברגת בורג אחד או המשך עבודה של עשר דקות לאחר תום המשמרת. עובד שלא רצה לבצע מטלה היה יכול, פשוט לא לעשות אותה. לאף אחד לא היתה יכולת להגיד לו לקום על רגליו ולעבוד. אווירת העבודה לא היתה נעימה, כל העובדים ידעו שהתחנה לא תהיה תחרותית ולא תוכל להחזיק מעמד זמן רב".
אם העובדים הבינו שהתחנה לא תחזיק מעמד, מדוע הוועד נלחם נגד ההפרטה?
"הוועד היה גוף פוליטי. זה לא שהיו לו מטרות פוליטיות ספציפיות, אבל השליטה בחשמל במחוז שלם נתנה לו כוח פוליטי עצום. אכן בהנהלה חששו שהוועד לא יוותר על עוצמתו הפוליטית ושיפרצו שביתות קשות. אם היינו מבצעים את רכישת התחנה בלא הסכם עם העובדים, זה היה עלול לקרות. לכן דאגנו להגיע להסכם וגם השארנו את העובדים מאוגדים. לאחר שנוטרלה הבעייה, כיום יש ועד שדואג לזכויות העובדים ולא לפוליטיקה".
לארקין הוסיף כי למרות הבנת העובדים את הצורך בהפרטה , הם חששו מאוד מהשינוי באשר הוא שינוי. "יכול להיות שדווקא לי היה קל לדבר בזכות ההפרטה ולא הרגשתי מה שאחרים הרגישו, כי אני הגעתי אז לתחנה כמהנדס לכן לא הייתי שותף להרגשות של רוב האנשים", אמר. "מהתחלה הזדהיתי עם ההנהלה ולא ממש פחדתי לעתידי בעקבות ההפרטה. לעומת זאת, רוב העובדים גרים כאן באיזור, כולם מכירים את כולם ונמצאים בקשרים גם מחוץ לשעות העבודה. התוצאה היתה שהאווירה באותה תקופה היתה מאוד לא נעימה".
לארקין ציין כי הוא נצא בקשר עם העובדים שעזבו. לדבריו, "היום הם בני שישים ומשהו ואני לא רואה הבדל בינם לבין פנסיונרים אחרים. רובם יצאו לחופשות ארוכות בעזרת כספי הפיצויים ולאחר מכן החלו בחייהם החדשים כפנסיונרים, מעט מוקדם יותר. אני מדבר איתם לפעמים על מה שהיה בתקופה ההיא, ונראה לי שהם שכחו כמה כעסו על ההפרטה".
מדברים אצלנו על כוונה של יזמים פרטיים להחליף את העובדים הקבועים בעובדי כוח אדם חסרי זכויות.
"מצבם של עובדי כוח האדם בחברה, בתקופה שהגעתי, היה מעורר רחמים. עובדי כוח האדם היו מרוכזים בבניין משלהם", סיפר לארקין. "הם לא הורשו להיכנס לבניין של העובדים המאוגדים, אפילו בשביל לבקש מברג, כי הוועד לא הסכים. הם קופחו בדברים אבסורדים. למשל, אנחנו מקבלים מתנה מהתחנה בכל 100 ימים בהם אין לנו תאונות ואפילו את זה קיבלו כולם, חוץ מעובדי כוח האדם". לארקין אף ציין כי "קיפוחם של עובדי כוח האדם היה מטלה קדושה עבור וועדי העובדים. הם מנעו מההנהלה לתת לעובדים ביטוח בריאות, דבר שהיום מובן מאליו שמגיע להם".
אגב תאונות, התאונה האחרונה התרחשה במפעל לפני כשנה. התאונה שלפניה התרחשה כשלוש שנים קודם לכן. לפני ההפרטה, התרחשו תאונות עבודה, שברובן הגדול פוגעות בעובדים, מדי חודש.
לפני מכירתה ל"בריטיש גז" הושבתה התחנה שלוש פעמים, דבר שהוביל להפסקות חשמל בחלקים גדולים בבריטניה ואירלנד. ההשבתות התקיימו בשל דרישות שכר של העובדים. לקראת ההפרטה איימו העובדים במה שכינו "מגה שביתה", אך האיום לא התממש.
החשמל לא נפל בעקבות ההפרטה?
"גם אצלנו, כמו אצלכם, היו מי שהפחידו את הציבור בתסריטים של נפילות חשמל שיתרחשו בעקבות ההפרטה", אמר לארקין. לדבריו, "אכן היו שתי נפילות חשמל בתחנה, ב-1995 וב-2000, אך מדובר בשיעור רגיל של נפילות, כמו זה שהיה לפני ההפרטה. בדצמבר 2003 ההפרטה הצילה אותנו מעוד הפסקת חשמל, כיוון ש'בריטיש גז' סיפקה לאירלנד גיבוי מהמפעלים בסקוטלנד".
ההפרטה אכן יכולה לגרום למצב בו תחנה תפשוט את הרגל ולא תספק חשמל, ולכן חוקי הרגולציה בבריטניה מאפשרים לממשלה להלאים את התחנה במקרה כזה.
לדברי לארקין, "זה נכון שחברות פרטיות כאן רצו שהממשלה תיתן לנו רשת ביטחון למקרה שלא נצליח, אבל רשת ביטחון אינה מספיקה כדי להבטיח שהאורות ידלקו בכל בית. לחברות פרטיות יש בעייה לספק את החשמל גם כאשר הן במצב פיננסי איתן, מכיוון שתצרוכת החשמל אינה זהה בתקופות שונות של השנה. לכן, לא שווה לנו להשקיע בעמידה קבועה בתצרוכת הגבוהה בעונות הקשות, כיוון שמדובר בהשקעה גדולה בתשתית, בשביל תקופה קצרה של שימוש".
"כשהתחילה ההפרטה, הגישה המקובלת גרסה כי כוחות השוק יעשו את שלהם, אנשים יקימו תחנות כוח פרטיות ויהיה מספיק חשמל לכולם", אמר לארקין לסיכום. "הגישה הזו לא הוכיחה את עצמה - גילינו שעל מנת להבטיח את האספקה, יש צורך ברגולציה קשוחה".
לפנייה לכתב/ת 
נמל חיפה. יהיה כמו בריטיש?
צילום: אקי פלקסר
מומלצים
