ויצמן - תודה וסליחה
ויצמן הקדים את זמנו בליכוד כמעט ב-30 שנה. המציאות אינה נוטה חסד למי שמבינים את המצב לפני האחרים
הרחק מן העין יציין השבוע עזר ויצמן את יום הולדתו ה-80. עזר ויצמן? האיש שהיה סמל הנעורים הישראליים? 80? הוא ינוח על שפת הבריכה בביתו בקיסריה, יצלול לקריאת עוד ביוגרפיה אהובה עליו, של צ'רצ'יל, אולי של נלסון מנדלה. מפעם לפעם יצלצל הטלפון וידיד מהימים ההם יברך אותו. עזר ויצמן, 80.
שרון, נדמה לי, היה צריך לשגר משלחת של הליכוד לביתו של ויצמן, לברך אותו – ובעיקר לבקש ממנו סליחה ומחילה. למי שלא זוכר, ויצמן היה חבר "חירות" והליכוד וסולק משם, לאחר שהסתכסך עם מנחם בגין (שכינה אותו בלעג "מון ג'נראל"). הקרע הראשון בין השניים היה בקיץ 1970, כאשר בגין ציווה על גח"ל לפרוש מממשלת הליכוד הלאומי, משום שקיבלה את תוכנית רוג'רס, וויצמן, שומו שמיים, תמך בתוכנית. "חורבן הבית", ”סכנה להכחדת ישראל", אמר אז בגין, כרגיל בפאתוס רב. היום היו אולי נבחרי הליכוד קונים את תוכנית רוג'רס בשתי ידיים.
ויצמן, לא רק הוא, תרם הרבה לכוחו הנוכחי, הגדול, של הליכוד. הצטרפותו ל"חירות" בסוף שנות ה-60, פתחה את דלתות המפלגה לציבורים שעד אז רחקו ממנה כמפני אש. ויצמן, בן למשפחת אצולה, אלוף, מי שהיה מפקד מהולל של חיל האוויר ושותף בכיר לניצחון במלחמת ששת הימים, סייע ללגיטימציה של גח"ל (השותפות של "חירות" והליברלים). אחריו באו גם מפא"יניקים-לשעבר, וביניהם שרון.
ויצמן, אולי באינטואיציה, אולי בשיקול-דעת מעמיק, הקדים את זמנו בליכוד כמעט ב-30 שנה. מיד אחרי ביקור סאדאת בירושלים, בנובמבר 1977, הבין כי רעיון ארץ-ישראל השלמה חלף מן העולם והחליף את ה"דיסקט". זה היה אותו ויצמן שרק לפני זמן קצר דיבר כמו איווט ליברמן היום: להרוג, לאבד, להשמיד. עכשיו הוא האשים את בגין וחבריו בסירוב להיענות במלוא הקיטור לכוונות השלום של מדינות ערביות, בניסיון לטרפד את תוכניות האוטונומיה שהגה בגין (בהשראת ז'בוטינסקי). הליכוד הקיא אותו משורותיו. היום, כ-70% מתושבי ישראל חושבים כמו עזר ויצמן לפני כמעט 30 שנה.
המציאות אינה נוטה חסד למי שמבינים את המצב לפני האחרים. מעלים אותם על המוקד או מאכילים אותם גלולות רעל. הישראלי המצוי אוהב להתרפק בחיקו החם של הקונסנזוס ובוודאי לחשוב שכל העולם, לא כל שכן הערבים, נגדנו. אוי למי שמנגן בתזמורת שלא לפי הוראות המנצח. בליכוד היו לפחות עוד שניים – משה עמירב ואריה נאור – שסולקו משורות המפלגה מפני שחשבו – מה לעשות? – כמו אהוד אולמרט היום, הרבה לפני שאולמרט חשב כמותם.
אבל ברבות הימים, אפילו אחרי שנות דור, אנשים שהקדימו את זמנם וחשבו אחרת מחבריהם אינם נמחקים מדפי ההיסטוריה. הם זוכים להוקרה מאוחרת והופכים אותם לגיבורי האומה. אלא שהם כבר אינם בשטח לקבל את תודתה.
לפנייה לכתב/ת 
מומלצים
