08' - 28': רגעים אחרונים של נאיביות

משחקי 1908 נועדו להיערך ברומא, אבל שנתיים לפני המשחקים התפרץ הר הגעש ווזוב בדרום איטליה וגרם לנזקים אדירים. ממשלת איטליה העבירה את הכספים שנועדו למשחקים לשיקום הכפרים באזור הווזוב. מי שהצילו את המצב היו האנגלים, בעיקר בזכות המלך אדוארד השביעי שנכח במשחקים הלא רשמיים באתונה ב-1906 והתלהב מאד מהרעיון.  

הר געש מתפרץ. אילוסטרציה

המעורבות המלכותית הביאה לך שריצת המרתון הוארכה ל-42,195 מטרים (המרחק הרשמי היום) בכדי שהמשפחה המלכותית תוכל להזניק את המריוץ בארמון ווינדזור. דורנדו פיאטרי, רץ איטלקי, יצא הנפגע העיקרי מהשינוי כשהתמוטט בתוך האיצטדיון, נפסל לאחר שקיבל עזרה מהצופים ליד המסלול, וראה את המדליה מועברת לאמריקני ג'ון הייז.

המלכה האם. המשפחה רצתה להזניק המרתון

המשחקים האחרונים, שנערכו בשטוקהולם ב-1912, בעידן הנאיבי של טרום מלחמת העולם הראשונה נחשבו שנים למשחקים המוצלחים ביותר בתולדות התנועה האולימפית. 

במשחקים הייתה הופעות בלתי נשכחות של כמה ספורטאים יוצאי דופן. סיפור ניצחונו, פסילתו, ואישרורו מחדש של האתלט האינדיאני האגדי ג'ים ת'ורפ בקרב 10 וקרב 5 הוא מהבולטים בהיסטוריה האולימפית. פאני דוראק שחיינית אוסטרלית, ארגנה הפגנות פמיניסטיות נגד הממסד הספורטיבי בארצה שהתנגד לשליחת נשים למשחקים. היא ניצחה במאבק וניצחה במשחקים עצמם במשחה ל-100 מטרים חופשי.

המשחקים האולימפיים של 1916 נועדו להיערך בברלין, אבל ב-1916 אירופה הייתה שרויה במלחמת העולם הראשונה. כשהסתיימה המלחמה ב-1920, התארגנה התנועה האולימפית במהירות לעריכת המשחקים באנטוורפן שבלגיה, צעד שהיווה מחווה למדינה הקטנה זו שסבלה אנושות במלחמה. המשחקים אורגנו בצניעות.

ארה"ב, שאזרחיה סבלו פחות במלחמה, שלטה במשחקים וזכתה ב-41 מדליות זהב, אבל רבים מהזוכים המעניינים יותר היו אירופאים. נדו נאדי, קצין פרשים איטלקי, זכה בחמש מדליות זהב בסייף. הבריטי פיליפ נואל בייקר, שיזכה ב-1959 בפרס נובל לשלום, זכה במדליית כסף ב-1,500. אוסקר סוואן משבדיה זכה במדליית זהב בקליעה למטרה ונותר עד היום הזוכה האלוף האולימפי המבוגר ביותר בהיסטוריה - סוואן היה בן 73 כשזכה בזהב, והתחרה בנבחרת השבדית ביחד עם בנו אלפרד סוואן.

הופעת בכורה אולימפית ערך הפיני פאבו נורמי, שזכה בריצה ל-10,000 מטרים ועתיד להפוך לגדול האתלטים לפני מלחמת העולם השנייה. הופעת בכורה אחרת הייתה לסמל חמש הטבעות האולימפי.

אני בא להציל אותך, ג'יין

התקדמות האמצעים הטכנולוגיים, והפופולריות הגוברת של צילומי קולנוע בשנות ה-20 המשגשגות, קידמו את הכוכבים האולימפים של פאריס לרמות פופולריות לא ידועות עד אז. ג'וני וויסמולר, השחיין האמריקני ששלט בבריכה בפאריס, עתיד לזכות בפרסום עולמי כטרזן הקולנועי הבולט ביותר. 

מי שעוד הפכו לשמות שגורים ברחבי העולם, אבל חיכו 57 שנים לתהילה, היו שני רצים בריטים. הרולד אברהמס, בן מהגרים יהודי אמביציוזי שזכה בריצת המאה מטרים ואריק לידל, מיסיונר סקוטי שסירב לרוץ בריצת ה-100 שנערכה ביום ראשון, וזכה בזהב בריצת ה-400 מטרים. סיפורם של השניים, הונצח בסרט זוכה האוסקר של 1981 "מרכבות האש".

באמסטרדם עשתה התנועה האולימפית עשתה צעד גדול ב-1928, כשבפעם הראשונה אפשרה שיתוף נשים בתחרויות הדגל של המשחקים, האתלטיקה הקלה. ייתכן מאד שהשינוי התאפשר בגלל ירידת השפעתו של מיסד התנועה הבארון דה-קוברטן, שהתנגד תמיד לשילוב נשים במשחקים. ב-1928 דה קוברטן כבר היה חולה ולא נכח במשחקים, איגרת פרידה מטעמו הוקראה בטקס הפתיחה בה כתב: "יהיה זה נבון מצדי לנצל הזדמנות זו להיפרד מכם, ולהודות לכם על תמיכתם במאבק במשך 40 שנה".

אלמנט מרגש נוסף היה הלפיד האולימפי שהודלק לראשונה בטקס הפתיחה. ארצות הברית הוליכה את טבלת המדליות עם 22 מדליות זהב ו-56 בסך הכל. גרמניה, שהוחזרה למשחקים לאחר 16 שנים, סיימה במקום השני עם עשרה מדליות. שוב נקבע שיא של מדינות משתתפות, 46.

שיתוף נשים באתלטיקה לא עבר בלי התנגדות הפוליטית למעשה, שכללה הודעת גינוי מהוותיקן. גם גורמים ליברלים יותר, כמו עיתון הדיילי מייל, פרסמו הוכחות מדעיות כביכול ששיתוף נשים בריצות ארוכות מ-800 מטרים מסוכן לבריאותן.

הבעיות צברו תאוצה לאחר גמר ריצת ה-800 מטרים בה ניצחה הגרמניה לינה רדקה עם שיא עולמי חדש. בסיום המירוץ התעלפו כמה מהרצות בגלל החום הכבד, ולמתנגדי שיתוף נשים היה נשק משמעותי להשתמש בו. כל זה למרות שהחום הכבד באותו יום גרם למספר התעלפויות גם בין הגברים. התוצאה הטרגית הייתה שהתאחדות האתלטיקה הבינלאומית מנעה לקיים תחרויות ארוכות מ-200 מטר לנשים ב-32 השנים הבאות.