אי-מיילים למשפחה בדרך לפיגוע

"תישאר מרוכז ונחרץ, אין לך זמן לרגשנות. חייבים להיות עכשיו מאוחדים". זהו המסר שקיבל דרך הדואר האלקטרוני עומר חאן שריף, אחד משני המחבלים שעשו את כל הדרך מלונדון לתל-אביב, כדי לבצע את הפיגוע בפאב "מייק'ס פלייס".

ההודעה לא נשלחה אליו ממגייסו או ממפעיליו בארגון החמאס. את הדברים כתבה אחותו, שיושבת עכשיו על ספסל הנאשמים בלונדון.

חאן שריף היה אמור להתפוצץ יחד עם שותפו, אסיף מוחמד חניף, במקום הומה אדם במרכז הארץ. אך ברגע האמת, הוא לא הצליח להפעיל את המטען. מנהג מונית ביקש באנגלית: "קח אותי מהר רחוק מכאן, אני אשלם לך כמה שאתה רוצה". אבל נהג אחר זיהה אותו וצעק, והוא פתח בריצה - ונעלם.

המצוד אחריו התנהל בכל רחבי הארץ ותמונתו הופצה בכלי-התקשורת. לאחר כשבועיים אותרה גופתו במצב של ריקבון מתקדם מול אחד מחופי תל-אביב.

הפיגוע ב"מייק'ס פלייס" (צילום: איי.פי)

הפיגוע באפריל 2003, בו נרצחו שלושה בני-אדם ועשרות נפצעו, הדהים את מערכת הביטחון בישראל ועורר שאלות קשות סביב זהות המחבלים. אך הסערה הגדולה באמת התחוללה בבריטניה, שמוסיפה גם היום לעסוק בפרשה.

השלטונות הבריטיים מיהרו לעצור חשודים בתמיכה בפעולה, או לפחות בידיעה מוקדמת עליה ואי מניעתה. דינם של שלושה מהם – רעייתו של שריף, טהרי שאד טבאסום (28), אחיו, איש העסקים זאיד חוסיין (46) ואחותו פרבין אקטור (36), מורה במקצועה – ייחרץ בתחילת החודש הבא בבית-המשפט הפלילי ברחוב אולד ביילי בלונדון.

המשפט החל באפריל האחרון, שנה אחרי הפיגוע. הדיונים מתקיימים כמעט מדי יום, כשאט אט נחשפים פרטים חדשים על הזוועה, כך על פי הגדרת התובע - והרקע שקדם לה.

האישום החמור ביותר, הסתה ועידוד לבצע פעילות טרור, מיוחס לאחותו של שריף, שמכחישה זאת בתוקף. האח והרעייה מואשמים בידיעה על כוונותיו הזדוניות של המחבל, ובכך שלא עשו מאומה כדי למנוע את מימושן.

להיפטר מחומר בעייתי

הראייה המרכזית שהציגה התביעה בפני חבר-המושבעים היא סדרת תכתובות באנגלית, שהוחלפו בין שריף לבני-משפחתו באמצעות האינטרנט, והתגלו לאחר שהמשטרה החרימה את המחשבים מבתיהם.

המחבל, מתברר, עשה שימוש נרחב ברשת בימיו האחרונים, בעיקר כדי להיפרד מיקיריו.

"אני מקווה שאתה בסדר", כתב לאחיו בדואר אלקטרוני, אותו שלח מרצועת עזה לדרבי שבבריטניה, שמונה ימים לפני הפיגוע הרצחני. "בבקשה דאג לעצמך", הוסיף, "זמנים קשים צפויים לך ולמשפחה בשבועות או בחודשים הקרובים. תתכונן ותיפטר כבר עכשיו מכל חומר שעלול להיות בעייתי".

דברים מפורשים אף יותר הפנה שריף לרעייתו: "לא בילינו די זמן יחד בעולם הזה. אבל אני מקווה שבעזרת האל ובסבלנות, נוכל לחיות חיי נצח זה לצד זו. אני מקווה להיות עם חברה טובה יותר בקרוב. את כבר תשמעי מחבר שלי חדשות טובות. אחרי חיפוש ארוך אחר היעוד שלנו, אללה הוביל אותנו לחברים שלנו, אשר מאוד שמחו לראותנו ואמרו שהם זקוקים נואשות לסיוע שלנו".

"אני מקווה שאת חזקה. דעי שהכל רק מבחן, והאל יגמול לאלה שיש להם סבלנות. תשגיחי על קאדיג'ה, חמזה ואסיאיה. תגדלי אותם היטב". בסוף ההודעה הופיעה הוראה למחוק אותה.

מסכת ההתכתבויות בדואר האלקטרוני החלה ב-11 באפריל בשעות הערב. חאן שריף, אז עוד בירדן, שיגר מסר קצר לאחיו. הוא נענה ב-22 בחודש, כשכבר שהה בשטחי הרשות הפלסטינית.

למחרת בשעה 14:08 שיגרה האחות פרבין מסר של חיזוק ותמיכה, שהפך לראייה העיקרית נגדה. "התוצאות בחיים האלה אינן חשובות לנו", כתבה, "משום שאנחנו לא מפחדים או מרשים לעצמנו להיות חלשים, וזאת אך ורק בשל העובדה הניצחת שאללה שולט בכל".

האחות, לפי התביעה, השתמשה בקודים מוכרים מעולם האיסלאם ומהעולם הבא: "בעזרת האל", אמרה לאחיה, "כאשר נראה אותך שוב, זה יהיה כאילו חלף רק חצי יום. אל תהיה עצוב אלא נחרץ במטרותיך, שכן מוטל עליך נטל עצום... תראה את החיים בעולם הזה כעבודה עם מגוון תפקידים בלי רגשות מלבד לאלוהיך".

פרבין הרגיעה את אחיה בהבטחה שתדאג לבני-משפחתו. "טהרי שמחה שאתה במצב רוח מרומם. היא תשלח את קאדיג'ה וחמזה לבית-ספר... אל תדאג להם, אני תמיד אהיה כאן בשבילה והיא חזקה וממוקדת. תודה לאל שהתחתנת עם אישה טובה באמת ואחת שמאוד שמחה אתך".

גם עם אחות נוספת, נסרין, החליף שריף מסרים. היא איחלה לו חופשה נעימה והוא השיב מילות ברכה. התביעה בבריטניה לא מצאה הוכחות מספיקות להעמדתה לדין.

אוניברסיטה כקוד מוסכם?

האחות פרבין אמרה בעדותה כי אילו אמה, שהלכה לעולמה בשנת 98', הייתה בין החיים, היא לא הייתה עומדת במעשה שביצע בנה ומתה מצער. "היא הייתה חוטפת התקף לב מהשוק", השיבה הנאשמת לשאלת עורך-דינה בנושא. את אחיה עומר תיארה כ"איש מתוק, שלא מדבר הרבה".

האח זאיד חוסיין טען בעדותו כי חאן שריף מעולם לא חשף בפניו את כוונותיו, ואילו עשה כן – ודאי שהוא עצמו היה עושה הכל כדי למנוע זאת. "הייתי פונה אפילו למשטרה", הוסיף .

גם הרעייה, טהרי שאד, ציינה כי לא ידעה דבר, אחרת – הייתה "מאוד מאוכזבת ועושה הכל כדי לעצור אותו". על השאלה מדוע נתנה לבעלה את הספר "הג'יהאד האמיתי", השיבה: "זה רק ספר, והוא נראה נחמד".

פארווז, אחיו הבכור של חאן שריף, מורה למתמטיקה בבית-ספר בריטי בערב הסעודית, אמר בבית-המשפט כי כאשר שמע על הפיגוע בתל-אביב, ועל כך שאחיו הוא האדם הכי מבוקש בישראל, היה בטוח שהוא נמצא בחלום רע: "לא הצלחתי להירדם באותו לילה, לא ידעתי מה לומר. לא האמנתי שזה נכון עד שלא ראיתי את סרט הווידאו שהפיץ החמאס ובו תמונתו של אחי".

התובע במשפט, ג'ונתן לאידלאו, התייחס לכל אותם מסרים עמומים שהועברו מהמחבל למשפחתו ולהפך. לטענתו, בדבריו של שריף היו רמזים עבים בדבר כוונותיו, ומילים מסוימות אף שימשו כקוד להעברת מסרים. כבר המסר הראשון מירדן, האשים התובע, מהווה איתות ברור לכך שמשהו אינו כשורה, שכן לטענת בני-המשפחה, הם סברו שהוא שם פעמיו לעבר דמשק כדי להמשיך את לימודיו.

אשתו אף סיפרה בעדותה כי הייתה אמורה להצטרף אליו בתוך שלושה חודשים. התביעה תהתה מדוע הגיע שריף לירדן, והעלתה את האפשרות שהמילה "אוניברסיטה" היוותה קוד כלשהו, שרמז על דבר אחר.

מההתכתבויות, ציין התובע, עולה שהמשפחה ידעה בלא צל של ספק כי עומר לא ישוב עוד. מדוע הורה לאחיו להיפטר מחומר בעייתי? הוא תהה. ומיהם "אותם חברים שזקוקים לסיוע"? אולי החמאס, הציע, וציין כי גם תמוה בעיניו שהאחות מבקשת להרגיעו בעניין עתיד ילדיו.

אני אלמנה, איך זה חדשות טובות?

במהלך החודש, בשלבי המשפט האחרונים, ניתנה שוב זכות הדיבור לרעייה טבסאום. היא ציינה כי נעלבה עד עמקי נשמתה מטענות התביעה ולפיהן שמחה על מות בעלה, והדבר היה עבורה בבחינת "חדשות טובות".

לטענתה, האירועים עוררו בה גועל נפש וזעזוע עמוק. "איך הפיצוץ הוא חדשות טובות לחיים שלי?", שאלה. "אני אלמנה, לילדים שלי אין אבא, נכנסתי למעצר ועכשיו אני עומדת לדין".

האחות הנאשמת השמיעה דברים דומים. כאשר נשאלה לדעתה על רצונו של אחיה למות כמחבל מתאבד, אמרה: "אינני יודעת כיצד לבטא את מה שאני מרגישה. הרעיון שאחי התינוק יתאבד כדי שאנחנו ניכנס לגן-העדן הוא חולני".

פרבין טענה עוד, כי התקשתה להשלים עם העובדה ששריף היה אמור לקחת חלק בפיגוע, וכאשר הציגו את דרכונו, הייתה משוכנעת שמישהו פשוט גנב אותו. היא סיפרה שהמצב המדיני בישראל כלל אינו מעניין אותה.

גם אבי רעייתו של שריף, אירשד אחמד טבסאום, העיד במשפט. הוא סיפר כי בתו החלה לגלות עניין בנושאי דת בעת לימודיה באוניברסיטה בלונדון, שם פגשה את מי שהפך להיות בעלה, והוא מצידו הכיר גם את שותפו לפיגוע העתידי, מוחמד חניף.

"ככל שהקשר בין בני-הזוג התפתח", סיפר האב, "שמתי לב שאצל שניהם התחזקו התפיסות הדתיות. שניהם אמרו שהפכו מעורבים יותר בקבוצה איסלאמית שהופיעה בקולג'. בתי אף החלה ללבוש בגדים מסורתיים וצנועים".

בעניין זה טענה טהרי כי אמנם לקחה חלק במספר פגישות של ארגון "אל מוהג'ירון", הקורא בעיקר לאחדות האיסלאם ולהנחלת חוקי הקוראן – אך לא הייתה חלק מן הארגון. הקשר בין תנועת החמאס לארגון, הקרוי על-שם נאמני הנביא שעברו עמו ממכה למדינה, עדיין נבדק.

הרעייה אף סיפרה על שיחת טלפון שקיימה עם בעלה ב-11 באפריל, שיחה אותה הסתירה בחקירתה במשטרה. "זה היה קצר ופשוט פרח מזכרוני", הסבירה בבית-המשפט.

יומן מסע

מחומר הראיות שהוגש לבית-המשפט הבריטי עולים פרטים על המסע הרצחני מלונדון לתל-אביב, שעבר דרך סוריה, ירדן והשטחים:

כאשר עברו השניים בפעם האחרונה מהרצועה לשטח ישראל דרך מחסום ארז, מוחמד חניף עוד הספיק להתבדח עם חייל במחסום על תמונתו בדרכון. את פקיד הקבלה באכסניה התל-אביבית, בפניו הזדהה כסטודנט ותייר, שאל ערב הפיגוע למה העיר שקטה כל-כך, ואיפה נערכות המסיבות הטובות ביותר.

החשש האחרון של השניים היה להישאר אלמונים אחרי ההתאבדות. לכן, את הדרכונים הקפידו להשאיר בסמוך לפאב "מייק'ס פלייס". ומה היה חלקה של המשפחה בכל זה? התשובה על כך תינתן בקרוב בבית-המשפט.