יובל זמיר חזר ללמד

במאי התיאטרון יובל זמיר, שהורשע לפני חמש שנים בביצוע מעשים מגונים ומעשה סדום בחניכיו בחוג לדרמה, חזר ללמד ומועסק בחודש האחרון כבמאי בסטודיו של ניסן נתיב בירושלים.

זמיר (41), שחקן ובמאי מוערך, שימש בעבר מורה לדרמה בתיכון עירוני ה' בתל אביב. ב-1999 הוגש נגדו כתב אישום לאחר שארבעה מתלמידיו התלוננו במשטרה כי ביצע בהם מעשים מגונים. בכתב האישום נכתב כי זמיר נהג להזמין לביתו תלמידים לצורך שיפור יכולת המשחק שלהם, ובמסגרת המפגשים ביצע בהם מעשים מגונים ומעשה סדום.

זמיר הורשע בבית משפט השלום בתל אביב ונגזרו עליו ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. לאחרונה הוא שוחרר מהכלא לאחר שניכו לו שליש על התנהגות טובה. עתה מנסה זמיר לחזור לתחום הוראת המשחק.

"הוא איש מדהים"

לפני כשלושה שבועות כינס מנהל הסניף הירושלמי של בית הספר למשחק של ניסן נתיב, אריק אשד, את תלמידי שנה ג' והודיע להם כי זמיר יביים את ההצגה הבאה שלהם, "הנפש הטובה מסצ'ואן" מאת ברטולד ברכט, שתוצג במועדון צוותא במסגרת שנת הלימודים האחרונה, שבה מעלים התלמידים מספר הפקות.

"המנהל כינס אותנו, וסיפר שיובל מגיע לביים את ההצגה. הוא לא ניסה להסתיר דבר וסיפר לנו על העבר שלו", אומר אחד מתלמידי השנה השלישית בבית הספר. "לא היה תלמיד אחד שאמר שזה מפריע לו. אנחנו מכירים את הסיפור על יובל, ויכול להיות שאולי יש כאן איזו בעיה חינוכית שהוא חזר ללמד.

"מצד שני, לומדים כאן אנשים מבוגרים שמבינים עניין. כאן זה לא בית ספר תיכון, אנחנו לא קטינים ואנחנו בהחלט אחראים למעשים שלנו. כרגע מעניין אותנו הצד המקצועי שלו. היו לנו פגישות אימפרוביזציה איתו והוא שמע אותנו שרים. עד המקרה שקרה הוא היה אחד הבמאים הכי מצליחים בארץ. מאוד מוכשר ומקצועי, ולכן אנחנו שמחים לעבוד איתו וללמוד ממנו".

תלמיד אחר בסטודיו למשחק מסביר כי בשיעורים מתגלה זמיר כמורה מצוין, בעל אבחנה דקה לבעיות מקצועיות של אנשים. "אנחנו יודעים עם מי יש לנו עסק ואנחנו עובדים איתו", הוא מסביר. "לוקחים ממנו את מה שאנחנו צריכים לקחת, ומה שלא צריך לקחת לא לוקחים. אנחנו בהחלט לא מתייחסים לעבר שלו".

תלמיד נוסף מהשנה שלישית מבקש להדגיש כי אף אחד בכיתה לא מוטרד מנוכחותו של זמיר, ובטח ובטח לא מעברו. "אני חושב שהאיש הוא במאי מחונן ואיש מדהים, והוא עושה לנו רק טוב. הוא כבר שילם את החוב שלו לחברה על מה שעשה בעבר וזה עניינו הפרטי. יש לו המון מה לתת והוא מאוד רוצה לתת ולקדם, זה מבחינתי הכי חשוב".

בעקבות פניות העיתון להנהלת בית הספר, כינס המנהל את תלמידיו של זמיר וביקש לברר שוב האם מפריע להם שהוא מלמד אותם. "באו ושאלו אותנו אם מישהו פנה לעיתון ואם יש למישהו בעיה עם זה שהוא מביים אותנו", מספר אחד התלמידים. "זה מאוד הפתיע אותנו שמישהו התלונן, כי לנו הוא בהחלט לא מפריע".

עבודות אישיות

הסתבכותו של זמיר בפלילים היכתה בתדהמה את חבריו לבמה. זמיר - זמר, איש אופרה, שחקן ובמאי תיאטרון מוערך - גדל בגבעתיים וחלם מילדותו לעסוק בתיאטרון. לאחר שחרורו מהצבא התקבל ללימודים בסטודיו למשחק של ניסן נתיב בתל אביב, והפך עד מהרה לשחקן מצליח ומבוקש המופיע בעשרות הצגות של הקאמרי, הבימה ותיאטראות פרטיים. כבר בגיל 26 זכה בפרס רובינא היוקרתי למשחק. המבקרים ציינו תמיד את נוכחותו המרשימה של זמיר, שהתנשא לגובה של 1.90 מ' ושקל מעל מאה קילו.

אולם את ההצלחה הגדולה קטעה אותה פרשה שהסעירה את המדינה. בשנת 98' התלוננו שלושה מתלמידיו כי בין השנים 92'-94' ביצע בהם זמיר מעשים מגונים ומעשה סדום. על פי כתב האישום, נהג זמיר להזמין לביתו תלמידים ל"עבודות אישיות" וביקש מהם לשמור על סודיות מוחלטת. הוא הסביר להם כי מדובר בטכניקה לשיפור יכולת המשחק, לפיתוח כישורים דרמטיים ולרכישת עוצמה וביטחון.

על פי האישום, בהזדמנויות אלה ביצע בהם מעשים מגונים ומעשה סדום. פתיחת משפטו נדחתה בעקבות תלונה נוספת שהגיש תלמיד רביעי על מעשים מגונים שביצע בו זמיר. במהלך המשפט הוא טען להגנתו כי נפל קורבן לעלילה, ופרקליטו, עו"ד מנחם רובינשטיין, חזר ואמר כי ארבעת המתלוננים הם שחקנים מצוינים, שרקמו סיפור דרמטי-שקרי נגד הנאשם. "כל אחד מהם שיחק את תפקידו למופת", אמר אז.

התובעת, עו"ד נינה בסן, שיבחה את ארבעת המתלוננים שאזרו אומץ והגישו את התלונה, וטענה במהלך המשפט כי "הנאשם השתמש בזירת בית הספר כחממה למילוי גחמותיו המיניות והשכיל לשחק את הנרדף על במת בית המשפט".

בזמן המשפט העלה סנגורו עדי אופי רבים שהעידו לטובתו, ובהם אנשי תיאטרון וקולנוע ידועים כמו הבמאי עומרי ניצן והשחקנית אסתי זקהיים, וכן בנים ובנות של שחקנים שהיו תלמידיו.כאשר התפרסמה לראשונה הפרשה ב"ידיעות אחרונות", כתבה אורנה בנאי, תלמידתו של זמיר בניסן נתיב בתל אביב: "כולנו אהבנו אותו והוא התייחס לכל אחד מאיתנו כמו אל אח גדול. חיכינו בקוצר רוח לשעות המטריפות והקסומות שהיו לנו איתו".

בהכרעת הדין שניתנה כשנה לאחר הגשת כתב האישום, כתב שופט בית משפט השלום זכריה כספי: "הנאשם היה מושא להערצה ולהערכה לתלמידיו, ודמותו, אישיותו ומעמדו המקצועי כבמאי וכשחקן ריתקו את התלמידים. ביד אמונה ומנוסה הוליך הנאשם את הצעירים הנלהבים בדרכים עקלקלות ובלתי שגרתיות. אלה סברו בתום לבם כי מדובר בעשייה מקצועית, ואילו הוא, בעל ההשפעה הרבה עליהם, נהג בהם כחומר ביד היוצר".

זמיר הורשע לבסוף בעבירות של מעשים מגונים ושל מעשי סדום, ושלושה שבועות לאחר מתן פסק הדין נגזרו עליו כאמור ארבע שנות מאסר בפועל ושנתיים על תנאי. בגזר הדין ציין השופט כספי כי מעשיו של זמיר מכוערים ומעוררי סלידה. "הניצול של נערים מלאי התלהבות והערכה למורה הנערץ מקומם", כתב השופט כספי. "העובדה שהמעשים נמשכו על פני שנים אחדות מחמירה את המשמעות". זמיר ערער על העונש בבית המשפט המחוזי, אך ערעורו נדחה, ובאוקטובר 2000, כשנה לאחר מתן גזר הדין, החל לרצות את עונשו.

תגובות

מהנהלת ניסן נתיב נמסר בתגובה: "העסקתו של יובל זמיר כבמאי בסטודיו למשחק בירושלים קיבלה את אישורה של ועדת השחרורים בראשות שופט, שאליה פנינו לפני שהוחלט על העסקתו. לא הגיעו כל תלונות מצד תלמידים בנדון. אנו מבינים כי המדיניות במדינת ישראל היא להחזיר לקהילה אנשים שכשלו בעבר, קיבלו את עונשם ושילמו את חובם לחברה".

למרות פניות חוזרות ונשנות, לא ניתן היה להשיג את תגובתו של יובל זמיר